"לילה ואיב": ג'ניפר לופז בתפקיד צ'אק נוריס
ויולה דיוויס וג'ניפר לופז הן שתי שחקניות ראויות, וב"לילה ואיב" הן מגלמות אמהות ששכלו את ילדיהן שנהרגו ברחובות האלימים של ארצות הברית. זו היתה יכולה להיות דרמה מעניינת על נושא כואב, אבל היא נגררת לסצנות אקשן שמתאימות אולי לצ'אק נוריס - לא להן
יש סרטים שהולכים לראות אותם בתקווה שאם הם יהיו גרועים, הם לפחות יהיו גרועים באופן אפי. כל כך מביכים עם כמות בעיות בתסריט, במשחק ובעלילה שהסבל שהם אמורים לגרום לצופים יהפוך לעונג צרוף ומרושע. "לילה ואיב" כמעט מצליח להיות כזה.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
הסרט בבימוי צ'ארלס סטון ה-3 לפי תסריט של פאט גילפילן מכוון כל כך גבוה שההתרסקות שלו כשהוא מחטיא את המטרה היתה יכולה להיות מרהיבה, אבל היא קודם כל עצובה. הסיבה שקצת קשה לצחוק על "לילה ואיב" הוא שהסרט עוסק בנושא רציני וכואב: ההתמודדות הקשה של אמהות שילדיהן נרצחו.
לילה (ויולה דיוויס) איבדה את בנה בן ה-18 (אמל אמין, "הרץ במבוך"). הוא נורה כשהלך ברחוב, ספק בירי מקרי ספק בחיסול. הצער והכאב שמלווים אותה מקשים עליה לתפקד, ולהסתדר עם בנה הצעיר יותר, ג'סטין (רון קלדוול). היא מתגלגלת לקבוצת תמיכה לאמהות כמותה, שם היא פוגשת את המושיעה שלה, איב (ג'ניפר לופז). איב לא מתרשמת מהשיתוף האמפתי בקבוצת התמיכה, כי הוא מרגיש לה חסר טעם. המרמור והזעם שלה דווקא מוצאים חן בעיני לילה והשתיים מתחברות.
יחד הן שותות יין, משפצות את הבית, מדברות על הילדים שאבדו להן (איב איבדה את בתה הקטנה) ועל אוזלת היד של המשטרה. לא לוקח להן הרבה זמן להגיע למסקנה שהן חייבות לעשות משהו בעצמן. הן רוצות לגלות מי עשה את זה, מי לקח מהן את היקר להן מכל, כדי להשיג חזרה קצת צדק וקצת שקט נפשי.
במקביל לילה ממשיכה ללכת לקבוצת התמיכה, שם היא נחשפת לדרגות שונות של צער, ודרכים שונות לנסות ולהתמודד איתו. אצל חלק מהנשים נראה שהן ממשיכות הלאה ומתמודדות, ואצל אחרות הכאב כה גדול שהוא עלה לאחת מהן בשפיותה (יולונדה רוס). לילה מנסה לברר כמה פעמים עם החוקרים שאחראים על התיק של בנה (אנדרה רויו מ"הסמויה" ושיי וויגהאם מ"אימפריית הפשע") אם חלה התקדמות כלשהי. למען עצמן, וכדי לוודא ששתיהן לא ייכנעו לכאב ויירמסו תחתיו, לילה ואיב יוצאות במסע חקירות שהופך למעין מסע נקמה.
זה רעיון מעניין שיכול להיות גם חתרני. הסרט מנסה לעסוק באובדן ובנקמה מנקודת מבט נשית. אנחנו רגילים ללא מעט גיבורים גברים שיוצאים במסע מחוץ לחוק כדי לנקום את מות יקיריהם, או על הרבה פחות מזה. כאן יש ייצוג של נשים נורמטיביות, לא גיבורות סרט פעולה, לא דמויות פתייניות, אלא אמהות שזו הברירה היחידה שנשארת להן. שאלות של מוסר עולות, וגם של גזענות בהקשר של היחס לקורבנות ירי שחורים לעומת לבנים, וגם תהיות על חמלה ועל צדק. אבל כל הרעיונות הגדולים מתמוססים לעומת הביצוע הרעוע.
לופז היא ממש לא הבעיה בסרט. היא משחקת את דמותה של איב כאישה מרירה בצורה אמינה למדי, וכמוה גם דייוויס. רק חבל שהדיאלוגים ששמו לשתיהן בפה הם רצף שבלוני, צפוי ושטוח. הן מנהלות פינג פונג שכתוב גרוע, ובגדול חוזרות על אותם תכנים שוב ושוב בניסוחים קצת אחרים. כל מיני "את צריכה להודות במה שאת באמת רוצה, את רוצה צדק/את כועסת/את רוצה נקמה/את רוצה למצוא את האשמים, אפילו שזה קצת מפחיד להתעסק בזה" - ושום דבר מעבר לכך.
גם התנהלות החוקרים המשטרתיים נראית כמו בדיחה, ולא כזו שכתובה בתסריט. הם פועלים כמו שעתוק של דמויות מסדרות משטרה אחרות. בדיחה שחורה פה, אי יכולת לראות את הפתרון למרות שהוא ממש מול העיניים שם.
בהתאמה, שום דבר אחר בתסריט לא נראה הגיוני. לילה ואיב מפגינות כישורים שלא היו אמורים להיות להן - הן מגלות את כל מה שהן מגלות ומצליחות לעשות כל מיני פעולות שלא היו מביישות את צ'אק נוריס.
אם היינו בסרט אקשן מהסוג הזה, אדרבה, רק שכל שאר האלמנטים בסרט מצביעים על כך שמדובר בדרמה חמורת סבר, כזו שדברים בה אמורים להתנהל בצורה אמינה, משכנעת. במקום זה העלילה מתקדמת בשילוב של צירופי מקרים והתנהגויות לא הגיוניות. נניח, העובדה שבמשך רוב הזמן אף אחד בסביבתן של השתיים לא שם לב שהן עסוקות בצורה קצת שונה של עיבוד האובדן, או הזמן שלוקח לחוקרים מצד אחד ולאנשי הכנופיות וסוחרי הסמים מצד שני להבין שהן מחטטות בדברים שהן לא אמורות לחטט בהם.
לקינוח, גם בנייה שאמורה להוביל לגילוי מסעיר לא עובדת. הוא צפוי להחריד, ואפשר לנחש את הטוויסט הלא מקורי ברבע השעה הראשונה. בלי לגלות מה הוא, אפשר לציין שגם אחרי שמתבררים דברים, הסרט לא מעניק לצופים רגע אחרון אחד של נחת. שום שינוי מפתיע של הרגע האחרון במהלך העניינים המשעמם, שום התנהגות מרגשת של אחת מהדמויות. כשהוא נגמר השאלה היחידה שנותרת באוויר היא מה היה הטעם בכתיבת תסריט כזה.
"לילה ואיב" (ארצות הברית) - במאי: צ'ארלס סטון ה-3, שחקנים ראשיים: ויולה דיוויס, ג'ניפר לופז, אמל אמין, שיי וויגהאם ואנדרה רויו. אורך הסרט: 94 דקות.
