"אחותנו הקטנה": עדינות תוצרת יפן
הבמאי הירוקאזו קורה-אדה ממשיך בחקירתו את המשפחה היפנית ובדרמה "אחותנו הקטנה" הוא מוצא אופטימיות, חום וקרבה המנוגדים לתחושת הנטישה והנתק שהוא נוהג להציג בסרטיו. יופי אנושי רגיש לשם שינוי
"אחותנו הקטנה" - סרטו החדש של הירוקאזו קורה-אדה - מוכיח את מעמדו בקולנוע היפני העכשווי כממשיך המסורת שבראשה עומד יאסוז'ירו אוזו. מסורת של עיון עדין ורגיש במשפחה היפנית, בשינויים שחלים במבנה זה - כשינויים המתחוללים בקצב של החיים עצמם.
לכן, כמו בחיים, אין זה סרט ממוקד עלילה, החותר בהתמדה לעבר הכרעה של קונפליקט דרמטי בודד. זהו סרט על תהליך המתרחש באופן פשוט ועמוק - כמו בחיים. ככזה הוא כולו "שוליים" עלילתיים. רגעים קטנים בחייהן של הדמויות, רמיזות של רגש משמעותי (גם אם רק לעיתים רחוקות הוא עולה על גדותיו), אינטראקציות בעלות דפוס שחוזר על עצמו בניואנסים קלים - וכל אלו נצברים לשינוי עמוק המתרחש כמעט ללא משים לב.
בכך טמונה מעלתו של הסרט, אך גם הסיבה שבגללה יהיו צופים שיחושו כי מידת העניין שלהם במתרחש הולכת ופוחתת. אנו רגילים מדי לקולנוע שבו הכל פשוט מדי, ליניארי מדי. קונפליקט ברור מתרחש, ויש לו הכרעה חד משמעית. ב"אחותנו הקטנה" אנו נדרשים לעבוד לעמדה אחרת - פאסיבית יותר באופן בו אנו נותנים לחיים "להתרחש" על המסך, ובכל זאת גם אקטיבית יותר כי היא מחייבת פתיחות מהסוג שאינו נדרש בקולנוע מסחרי פופולארי: פתיחות לנימים הקושרים, בדרכים שונות ומרומזות, בין הסצנות השונות.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
יאסוז'ירו אוזו עסק בתהליך השינוי הבלתי נמנע במשפחה היפנית שלאחר מלחמת העולם השניה, ובעיקר בהתרחקות של ילדים מהוריהם. סרטיו הנהדרים ספוגים ברגש המשלב בין עצב אותו מביא השינוי והכרה בהיותו השינוי בלתי נמנע. במהותה הפילוסופית זוהי הכרה בהיות החיים ברי חלוף, וביופי של החולף (רגש המכונה ביפנית "מונו נו אוורה"). בסרטיו של קורה-אדה יש אלמנטים מלודרמטיים רבים יותר מבסרטיו של אוזו, והצגה של התנהגות אנושית פחות מעודנת. ובכל זאת זהו קולנוע שבאיפוקו לא יכול אלא להיות על הרצף המתקיים בין שני הבמאים בקולנוע היפני.
לאורך הקריירה של קורה-אדה (החל בסרטו הראשון "מבארוסי" מ-1995) ניכר עניין מתמשך באופן בו הקשר בין הורים וילדים מעוצב באמצעות מה שמפריד ביניהם - מוות או נטישה. כך, לדוגמא, "איש אינו יודע" (2004) עוסק בילדי משפחה שמגדלים את עצמם בדירה לאחר שאימם נטשה אותם. גם ב"אחותנו הקטנה" חייהן של האחיות מעוצבים על ידי מות ונטישה - האב שעזב עבור אישה אחרת, האב שמת, האם שנטשה, הסבתא שמתה.
אך בשונה מעבודותיו המוקדמות יותר של קורה-אדה, "אחותנו הקטנה" משקף עמדה חיובית יותר, אפילו אופטימית, אודות היכולת לטוות קשרי קרבה ולא רק לפרום אותם. אסור לטעות ולחשוב שבכך הוא משתמט ביודעין מ"חובתו האמנותית" להציג לנו את הכאב בחיים. יופיו של "אחותנו הקטנה" הוא בהיותו סרט על מחזורים המצויים בחיים: נתק ופיוס, התקרבות והתרחקות, מוות וצמיחה מחדש.
הסרט מבוסס על מנגה (רומן גרפי יפני) של אקימי יושידה. גיבורותיו הן שלוש אחיות בשנות ה-20 לחייהן. הן חיות יחד בבית של סבתן, זו שגידלה אותן לאחר שאביהן נטש אותו בילדותם כאשר התאהב באישה אחרת. האירוע היה כה קשה עבור אמן, עד שגם היא נטשה והותירה אותן בטיפולה של הסבתא. הסרט מתרחש כשבע שנים לאחר מות הסבתא, ומתחיל בבשורה על מוות נוסף - האב שאותו הבנות לא ראו מאז הוא נטש.
בראש התא המשפחתי ניצבת האחות הבכורה סאצ'י (הארוקה איאסה). היא עובדת כאחות בבית חולים, מסגרת שבה היא מטפלת בחולים סופניים, וגם, כפי שמתגלה בהמשך, מנהלת סוג של קשר אינטימי שמאיר בדרך מעניינת את ההיסטוריה המשפחתית. היא רצינית ורגישה ומודעת לאחריותה על אחיותיה. האחות האמצעית יושינו (מאסאמי נאגאסאווה), בעלת נטייה לקשרים עם גברים מפוקפקים וחוסר רצינות כללי, אך במהלך הסרט האופי של עבודתה ישתנה ובהתאם לכך גם היא. בת הזקונים צ'יקה (קאהו) העליזה היא הדמות הפחות מפותחת בשלישייה.
עם ההגעה ללוויתו של האב שלושת האחיות פוגשות לראשונה את האחות הצעירה שנולדה לו מנישואיו השניים. סוזו (סוזו הירושי) בת-15, שטיפלה באב במחלתו. אישתו השלישית של האב, אמה החורגת, היא כל מה שנותר לה. סאצ'י יוזמת ומציעה לסוזו שתעבור לגור יחד עם שלושת אחיותיה.
הסרט אינו עוסק רק בחוויותיה של סוזו בסביבה החדשה או בתהליך התמזגותה בתוך התא המשפחתי. גם חייהן של האחיות ממשיכים לצמוח, כל אחת בפני עצמה, ושינויים אלו חוזרים ומשפיעים, בדרכים מעודנות, על הדינמיקה המשפחתית. בין אם אלו ניצני אהבת נעורים, שינויים בחיים המקצועיים, סגירת מעגל עם האם שנטשה, ופרידה מדמויות שליוו את האחיות בחייהן.
"אחותנו הקטנה" הוא סרט שכולו רגעים של מגע וקשר, חלק לא מבוטל מהם מתרחש באמצעות אכילה. ישיבה בחברותא, דאגה להזנתו של האחר, הכרת טעמו, ומסורת של הכנת אוכל (בעיקר יין השזיפים - הצ'ויה - שמחבר בין הדורות במשפחה). בדרכו העדינה והאופטימית זהו סרט שמצליח לרגש עמוקות.
"אחותנו הקטנה" (יפן) - במאי: הירוקאזו קורה-אדה. שחקניות ראשיות: הארוקה איאסה, מאסאמי נאגאסאווה, קאהו, וסוזו הירושי. אורך הסרט: 128 דקות.
