מדינה דרוזית בסוריה כחלק מהסדר החדש

האירועים הדרמטיים שמתרחשים באזורנו ובפרט השתלטות אירגוני הטרור על סוריה והתוכניות הנרקמות על-ידי המעצמות לגבי עתידה, מחייבים את ישראל ליזום מהלכים שעשויים לתת מענה למצב החדש והמסוכן שנוצר בגבולה הצפוני. במסגרת זו, נודעת חשיבות מיוחדת לבחינת ההצעה לסייע לדרוזים להקים מדינה בדרום סוריה כחלק מהסדר החדש שמגבשות המעצמות. מהלך זה, שיש בו היבט הומניטרי עשוי לקדם אינטרסים אסטרטגיים של ישראל בגבולה הצפוני ולסייע לה גם בהתמודדות עם אתגרים אחרים, שחלקם מאיימים על צביונה כמדינה יהודית ודמוקרטית וחלקם אף על עצם קיומה.

עוד בערוץ הדעות:

בשבחי הציניות

לשים גבול לטרור

להתעורר! הגיע שלב המעשים נגד דאעש

בין חד תרבותיות לרב תרבותיות - מדיבור למעשה

האברכים ושוד הקופה הציבורית

מעניינת העובדה ההיסטורית לפיה יגאל אלון, שהיה אחד המדינאים היותר מבריקים ובעלי ראיה אסטרטגית ארוכת טווח שהיו לישראל, הגיש אחרי מלחמת ששת הימים תוכנית להקמת מדינה דרוזית בדרום סוריה, שנערכה בתיאום עם נכבדי העדה הדרוזית. במסמך מיוחד בסיווג "סודי ביותר", שמסר ב-20 באוגוסט 1967 לראש הממשלה הוא כתב בין היתר: "הם עשויים, לדעתי, למרוד בדמשק על מנת להקים מדינה ריבונית משלהם. מדינה דרוזית בדרום סוריה תהווה מעין מדינת חיץ בין סוריה, ירדן וישראל... תוצע למדינה הדרוזית, אם וכאשר תקום, ברית הגנה הדדית עם ישראל על כל הכרוך בכך, מתוך הנחה שהמדינה הדרוזית תכיר באחיזתנו הקבועה ברמת-הגולן". אלא שההצעה נדחתה על-ידי ועדת שרים.

התפרקותה של סוריה כמדינה והשתלטותם של ארגוני טרור רצחניים על שטחים נרחבים ממנה, יצרו חלון הזדמנויות שמאפשר קידום רעיון זה שנדחה בזמנו. בחינת ההצעה כיום מלמדת כי ברמה הבסיסית האינטרסים האסטרטגיים של ישראל נשארו כפי שהגדיר אותם יגאל אלון לפני כמעט 50 שנה - יצירת חיץ ביו ישראל לסוריה ואולי אף מול לבנון ושמירת רמת-הגולן בריבונות ישראל. הסכנות הצפויות מארגוני הטרור האכזריים, שמצהירים על כוונתם לפגוע בישראל, מעצימים את החשיבות ואת הדחיפות לנקוט בצעדים כדי לתת מענה מבעוד מועד לאיומים שמחריפים. ניתן להניח כי תוכנית סיוע להקמת מדינה דרוזית בדרום סוריה, שתגובה בהסכמת ההנהגה הדרוזית, תזכה לתמיכה מצד מדינות רבות שחוששות מהתפשטות דאעש והמדינה האסלמית.

רוצים מדינה

בנוגע לדרוזים, שנהוג ליחס להם חוסר רצון להקים מדינה, חלו שינויים בעמדתם בנושא ובפרט נוכח החששות מפני הצפוי להם אם אירגוני הטרור יצליחו להשתלט על אזור מגוריהם. הקולות שנשמעים לאחרונה מלמדים שאם הם יזכו לתמיכה ולסיוע של הקהילה הבינלאומית ובפרט של ישראל - הם ירתמו למהלך במלוא העוצמה. לעניין זה, ראוי לציין תוצאות מחקר שפורסם בספר "הדרוזים - בין עדה לאום ומדינה" (2010), בהוצאת קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, באוניברסיטת חיפה, לפיהן כמחצית מהדרוזים השיבו שבני העדה שואפים להקים מדינה, כשבקרב בני הנוער שיעור המשיבים כך היה גבוה במיוחד - כ-72%.

מעניינת גם העובדה שלדרוזים, שמעורים היטב במוסדות המדינה במקומות מושבם, יש את מרבית הסממנים הדרושים להקמת מסגרת מדינתית ובכלל זה: היסטוריה, תרבות ודת משותפים, לכידות חברתית, הנהגה שנשמעים למרותה, תשתית למוסדות שלטון ולצבא, דגל ושטח בדרום סוריה בה הייתה להם בעבר מעין מדינה.

נוכח המצב החדש והמסוכן שנוצר באזור, כתוצאה ממה שמכונה "האביב הערבי", מובנת התרומה החשובה הצפויה מהקמת מדינה דרוזית בדרום סוריה - הן בהיקשר לביטחונם של הדרוזים והן בהיקשר לאינטרסים של ישראל. במסגרת גיבוש תוכנית כוללת בנושא, נודעת חשיבות רבה גם להידוק הקשרים עם מעל 20.000 הדרוזים שמתגוררים ברמת-הגולן. הכוונה ליזום תוכנית מקיפה, שתוביל למערכת יחסים טובה איתם בדומה לזו הקיימת עם יתר בני העדה.

 יש להבהיר כי נאמנותם של מרביתם למשטרו של אסד ואיבתם המוצהרת כלפי ישראל נבעו מאמונתם שחזרתם לחיות תחת המשטר הסורי היא רק שאלה של זמן. בין היתר, לאור העמדות שהוצגו ע"י ישראל ב"שיחות השלום" עם סוריה לגבי עתיד רמת-הגולן, תקדים החזרת סיני למצרים והצעדים שנקט אסד כדי להמשיך את השפעתו עליהם.

מטבע הדברים, ניתן להצביע על יתרונות וחסרונות לכל אחת מהגישות לשאלה אם ישראל צריכה לפעול כדי לסייע לדרוזים להקים מדינה בדרום סוריה. נדמה כי אין חולק על כך שמדובר בסוגיה אסטרטגית חשובה שצריכה לקבל מענה דחוף ומתוך התפיסה שבבסיס המימרה המפורסמת "להכין תרופה למכה". בשולי הדברים, נוכח מה שהתרחש בגבולה הצפוני של ישראל מאז העלאת הרעיון לפני כיובל שנים ולאור מה שמתרחש לאחרונה בסוריה, קשה שלא להרהר בשאלה איך היו פני הדברים אם ההצעה של יגאל אלון הייתה מתקבלת בזמנו?

הכותב הוא מרצה באוניברסיטת בר-אילן. לשעבר מנכ"ל משרד הפנים.