מימון זר: פרטי מול ממשלתי

נושא המימון הזר, שעלה לדיון הציבורי באחרונה, ראוי להתייחסות רצינית ברמה הלאומית. השיח הציבורי נוהג לערבב בין המאפיינים של מימון ממשלתי זר למימון פרטי מחו"ל, כאשר הנטייה היא להשוות בין שני הערוצים, למרות שהמאפיינים וההשפעות של מימון פרטי לעומת ממשלתי שונים מהותית.

עוד בערוץ הדעות:

צועדים בבטחה לעבר מדינה דו-לאומית

שיעור קריטי להמשך קיום המדינה

איפה כנסת ישראל נכשלה בתור מעסיק?

"אני רק רוצה להוציא את זה"

איש ההפתעות מאתונה

לארגונים לא-ממשלתיים עוצמה אדירה בכל הנוגע לעיצוב מדיניות וקביעת השיח הציבורי. בישראל רשומים עשרות אלפי עמותות וחברות לתועלות הציבור העוסקות בנושאי חינוך, זכויות נשים, איכות סביבה, מאבק ביוקר המחיה, חיזוק ערכי הדמוקרטיה, זכויות אדם ועוד. ארגונים אלה מתקיימים מתרומות מגופים ואנשים פרטיים בארץ ובחו"ל, מעסקים, מממשלת ישראל ואף מממשלות זרות.

המשותף לכל ערוצי מימון אלה הוא שכולם מייצגים אינטרסים מגוונים. לכן, הדיון לגבי מימון זר צריך להתמקד במילה אחת - שקיפות. מכיוון שארגונים אלה מייצגים את החברה האזרחית, הציבור צריך להיות חשוף למניעים של התורם ומקבל הכסף, להבין מי השחקנים המשפיעים על קבלת ההחלטות, עד כמה הגורם הממומן תלוי במממן ועוד. ואילו מצד התורם, שקיפות מסייעת לו לפקח על שימוש נאות בכספי התרומה.

ועדיין, קיימים הבדלים מהותיים כאשר בוחנים את מאפייני המימון הממשלתי הזר אל מול זה הפרטי. מימון פרטי זר (מאנשים או קרנות פרטיות) הוא כסף אישי המייצג אינטרס אישי ואין הוא משקף יחסים בין מדינות ברמה הפוליטית או הדיפלומטית.

לעומת זאת, מימון ממשלתי זר הוא כספם של משלמי המסים של המדינה התורמת. זהו כסף שניתן ברמה המדינית בצורה ישירה או עקיפה (קרנות וכנסיות), בהליך ביוקרטי מורכב. כסף זה מייצג את מדיניות אותה ממשלה בהקשר לסוגיות פנימיות של מדינה אחרת וסוגיות הנידונות בין שתי המדינות.

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה ניתן היקף כה נרחב (המוערך בעשרות מיליוני אירו) של מימון ממשלתי זר, בעיקר מאירופה, המשפיע על השיח החברתי והפוליטי בה.

ניצול לרעה

בעיות השקיפות וחוסר הפיקוח עלולות לגרום לניצול לרעה של מימון ממשלתי על-ידי ארגון הפועל בסתירה מוחלטת לאותה מדיניות. למשל, המימון האירופי לארגון "זוכרות", המקדם פתרון של מדינה אחת פלסטינית עם מיעוט יהודי, סותר את מדיניות החוץ המוצהרת של אירופה לקידום פתרון שתי מדינות לשני עמים. דוגמה נוספת היא ארגון ה"גראסרוטס ג'רוסלם" שמביע תמיכה פומבית בקמפיין ה-BDS נגד ישראל כאשר דגל האיחוד האירופי מתנוסס בגאון באתר האינטרנט שלו בזכות 28% מתקציב הארגון שהאיחוד מעביר לו. כמו כן, הבחירה של מדינות אירופה לממן ארגונים קיצוניים כמו "בדיל", "אל-חק" ואחרים החותרים תחת קיומה של ישראל ובכך תורמים להסתה ולקמפיינים של דה-לגיטימציה של ישראל, אינה מסייעת לקידום תהליך מדיני כלשהו ואף זהו בזבוז כספי משלם המיסים האירופי.

מכיוון שמדובר לרוב בארגונים העוסקים בנושאים רגישים המשפיעים על מדיניות ישראל ועל האופן בו המדינות התורמות מעצבות את יחסן אליה, ראוי גם לעמוד על הבעיות במימון הממשלתי הזר: ראשית, חוסר מודעות הציבור במדינה התורמת לאן כספי משלמי המיסים מועברים. שנית, חוסר שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות ונתוני המימון, ביורוקרטיה מורכבת המקשה על הבנת התהליכים וחוסר במנגנוני פיקוח. שלישית, המימון הממשלתי האירופי לארגונים שחלקם חותרים תחת ישראל עומד בניגוד מוחלט לנורמות דיפלומטיות מקובלות בין מדינות בעלות יחסים בילטרליים תקינים. רביעית, מדובר בסתירה בין ההתנגדות האירופית לחרם על ישראל לבין השלכות המימון לארגוניBDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) בפועל. חמישית, מימון ממשלתי זר מהווה התערבות בוטה במדיניות פנים ישראלית, שכמו כל מדינה ריבונית רשאית להתוות מדיניות משלה.

על ממשלות אירופה, שלא מסכימות עם מדיניותה של ישראל, להשתמש באמצעים הדיפלומטיים העומדים לרשותן כדי למחות בפניה.

 במקום זאת, הן מסתכנות בפגיעה ביחסים הבין מדינתיים. האם יעלה על הדעת למשל שישראל תממן את המחתרת הבאסקית בספרד שרוצה לנגוס מנתחיה הגאוגרפיים של ספרד וצרפת? כיצד בריסל הייתה מגיבה אם ישראל הייתה מממנת בדלנים פלמים? כיצד היו מגיבים בלונדון אם ישראל הייתה מממנת בדלנים וולשים וסקוטים?

בסיכומו של דבר, ישנו הבדל מהותי בין מימון פרטי לבין מימון ממשלתי זר. גם למימון פרטי ישנן השלכות עבור הנתרמים והוא משפיע על כל גווני הקשת הפוליטית בישראל. קיים הבדל אם הכסף מגיע מתורמים יהודים או לא. גם מימון פרטי צריך להיות בהליכים שקופים ואילו זה מצריך דיון נפרד מאחר ועולות כאן שאלות שונות במהות מאלה

העולות מדיון במימון ממשלתי זר.

לנה בקמן הינה דוברת מכון המחקר NGO Monitor ומנהלת קשרי כנסת וממשל.