"ערכו של אדם": צריך סבלנות לסרט, ולחיים
הדרמה הצרפתית "ערכו של אדם" מציבה את המציאות הקשה של האדם העובד מול פני הצופים. כמו החיים עצמם, גם הסרט מדכדך ואינו פשוט לצפייה. אפשר אולי להתנחם בהופעה האמינה של ונסאן לינדון שזכה בפסטיבל קאן
איפה עובר הגבול בין פרנסה, בין מלחמת הישרדות של ממש לבין עבודה שאינה מכבדת את בעליה? ומה קורה כשהקו הזה הרבה יותר מטושטש ממה שנהוג לחשוב? הסרט "ערכו של אדם" פוסע על הקו הנ"ל, ובודק מתי ואיך הגיבור שלו ייפול.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
סטפן בריזה הצרפתי ביים, לפי תסריט שלו יחד עם אוליבייה גרוס, דרמה על חוסר הצדק שמגיע לא מתוך משבר דרמטי גדול ואפי, אלא מתוך הצורך היומיומי להתפרנס, להחזיק משפחה בכבוד, להרגיש שאתה שווה משהו, מבלי להתבזות.
במרכזו ניצב תיירי (ונסאן לינדון שזכה על הסרט בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון), גבר בגיל העמידה, נשוי ואב לבן נכה בגיל התיכון. כשהמפעל שהוא עובד בו נסגר הוא מחפש משרה אחרת, וכמו כל מי שאי פעם חיפש משרה אחרי גיל 30, הוא מגלה שזה לא כיף גדול, בלשון במעטה.
עם מצלמה רועדת, כמו תיעודית, אנחנו מתלווים לשגרת ימיו של תיירי בחיפושים. אנחנו פוגשים בו בראיון עבודה בסקייפ שבו המראיין אומר שהוא לא מנסה לחנך אותו, אבל ברור שהוא עושה בדיוק את זה. חוזים בו מול הבנקאית שבאדיבות רומזת לו שהדבר היחיד שיציל אותו מהחובות הוא המוות, או במפגש עם המורה של הבן שמבהיר שלפעמים לנסות הכי טוב שאתה יכול זה לא מספיק. אף אחד לא מתכוון להקטין אותו, אבל זה מה שכמעט כל אינטראקציה שבה הוא נמצא עושה. התרבות שבה אנחנו חיים רומסת אותו, והוא אפילו לא מתקומם. הוא בסך הכול רוצה לעמוד על הרגליים ולא להיכנע.
מכך ניתן להסיק שלא מדובר בסרט עולץ למדיי. גם כשתיירי מוצא עבודה, לא מדובר במשרה שמישהו מאיתנו היה חולם עליה. הוא נשכר לתפקיד איש ביטחון בסופר מרקט גדול, שם עליו לשים לב שאף אחד לא מנסה לגנוב או לרמות את המערכת, כולל האחרים. ואם מישהו נתפס, הוא ועובדי הביטחון האחרים אחראים על הטקס המשפיל של לקיחתו לחדר צדדי כדי לעמת אותו עם מה שהוא מחביא בכיס.
על תיירי להיות קורקטי ומנומס, ולא להביע רחמים, לא משנה מה הנסיבות, אומללות יותר או פחות, שמובילות את אותו אינדיבידואל לגנוב או לרמות.
הסרט מתמקד בשגרה באופן כמעט אגרסיבי, כאשר רוב הרגעים הדרמטיים נותרים מחוץ למסך. במקומם אנחנו מקבלים את ההשלכות בלבד. אלו מגיעות בסצנות ארוכות, לפעמים ארוכות מדי במתכוון שנאמנות בדיאלוג ובמשך שלו לכל פרט של שיחה ריאליסטית. מתוך אוסף ההתרחשויות היומיומיות שעוברות על תיירי אנחנו מקבלים תמונת מצב אומללה על חייו שלו, שמייצגת הרבה מעבר לכך.
כשם שהרגעים הגדולים בחייו לא מוצגים לנו, כך יש גם משהו חסר בהתנהגות שלו עצמו. תיירי לא מגיב כמעט להאשמות ולביקורת שמוטחת בפניו. אלו מגיעות רוב הזמן בצורה כל כך מנומסת ואדיבה שהמצב
פשוט לא מאפשר לו לנהוג אחרת. הוא מייצג אדם שבסך הכל רוצה להימנע, להימנע מבעיות, להימנע מאבטלה, להימנע ממשברים. אך הסרט מעמת אותו שוב ושוב, בהדרגה, בחוסר ברירה, באופן בלתי נמנע - מול נסיבות חיים שייאלצו אותו להחליט בשלב מסוים איך הוא מגיב לעולם שבו הוא חי.
"ערכו של אדם" מצריך מעט סבלנות. הוא אינו סרט ארוך, אבל המצלמה הרועדת והיציאה והכניסה המכוונות מפוקוס (כשתיירי עובר על מצלמות האבטחה וכאשר הוא עצמו עובר איזשהו קושי רגשי), יכולים להעיק לא רק רגשית, אלא גם פיזית. מצד שני המשחק של לינדון וכל הסובבים אותו אמין מאוד, משכנע מאוד, ודמותו של תיירי מעוררת הזדהות ואמפתיה. סיפורו, סיפור רגיל של עוד הרבה אנשים שפשוט חייבים לעבוד, לא משנה עכשיו במה ואיך ומה זה אומר עליהם, יכול להיות סיפור של כל אחד, וככזה הוא מעורר מחשבה, גם אם זו לא המחשבה הכי מנחמת בעולם.
"ערכו של אדם" (צרפת) - במאי: סטפן בריזה, שחקנים ראשיים: ונסאן לינדון, וקרין דה מירבק. אורך הסרט: 94 דקות.
