"גשר המרגלים": מלחמת השחרור של שפילברג
הבמאי סטיבן שפילברג ממשיך ברצף הדרמות התקופתיות שלו המוקדשות ללוחמים בשם החופש. ב"גשר המרגלים" מגלם טום הנקס עורך דין אמריקני הנושא ונותן עם נציגי ברית המועצות על חילופי שבויים במלחמה הקרה, אולם קל יותר להזדהות דווקא עם דמותו של הסוכן הסובייטי רודולף אבל
קל לזהות את המשותף לכל סרטיו של סטיבן שפילברג שהתבססו על דמויות ואירועים היסטוריים: הם עסקו במשחררים. החשוב והמשמעותי בהם היה זוכה האוסקר "רשימת שינדלר" (1993), אך כאלה היו גם "אמיסטד" (1997), "להציל את טוראי ראיין" (1998), וכמובן "לינקולן" (2012) המצוין שעסק בשחזור אחד הפרקים המשמעותיים בהיסטוריה של ארצות הברית - העברת התיקון לחוקה האמריקאית שמבטל את העבדות.
סרטו החדש "גשר המרגלים" ("Bridge of Spies") מתאר אף הוא דרמה של שחרור: סיפור החלפתו של המרגל הסובייטי רודולף אבל בטייס הקרב האמריקאי פרנסיס גארי פאוורס שמטוסו הופל על ידי הרוסים, ואשר התרחש בשנת 1962. מה שעובד היטב בסרט, ונדמה כמעט כביקורת פוליטית אקטואלית, הוא הזדהותנו עם הסוכן הרוסי הכלוא באמריקה, ורצוננו לראות אותו מוחלף בשבוי האמריקאי (אוסטין סטוול) שסיפורו מוצג בדרך אגבית.
לכאורה, הגיבור פה הוא התובע בוגר משפטי נירנברג ג'יימס בי. דונובן (טום הנקס), שמשמש בהווה של ההתרחשות עו"ד מצליח בחברת ביטוח. עם זאת שפילברג בחר לפתוח דווקא בסצינת לכידתו של קולונל אבֶל (בגילומו של מארק ריילנס הבריטי), המקפיד לשמור על פנים חתומות ואיזו שלווה פנימית לכל אורך מעצרו ושהותו בכלא ("האם זה יעזור?" הוא עונה בתשובה לשאלה חוזרת האם הוא מודאג בנוגע לגורלו). כך הופכת דמותו, על אף היעדרותה הממושכת בחלק מרכזי של הסרט, לזו שגורלה הכי מערב אותנו.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
על התסריט חתומים מאט צ'ארמן והאחים ג'ואל ואיתן כהן, שמגע ידם ניכר בסרקזם של כמה מהסצינות הטובות בסרט כולל זו המצוינת, בה דונובן מנהל ויכוח משפטי ציני בעניינה של איזו תביעת ביטוח. בהמשך עורך הדין הממולח מתבקש לייצג את אבל במשפט שתוצאותיו אמורות להיות ידועות מראש. או כך, לפחות, מביע זאת השופט ביירס (דייקין מתיוז).
הסכמתו המהוססת של דונובן, כאמור איש צוות התביעה בנירנברג, מתחלפת מהר מדי, ובדרך שאינה משכנעת, במחויבות אידיאולוגית עמוקה להגן, גם במחיר איומים על משפחתו, על המרגל. אבל בדיוק בשביל זה המציאו את טום הנקס, מיסטר אמריקה הלבנה והנקייה, שמזמין במלון ברלינאי לא אחת אלא שתי ארוחות בוקר אמריקאיות מלאות, ושנוכחותו מספקת כדי שנתעלם מכשל משמעותי זה.
בהמשך הסרט מקבל דונובן על עצמו משימה מסובכת אפילו יותר: לנהל את המו"מ לחילופי האסירים מול נציגי ברית המועצות ומזרח גרמניה (וכאשר הוא פונה אליהם בבקשה שיפסיקו להשתמש בשמות המלאים והמסובכים של מדינותיהם אפשר לזהות עוד שורה שנונה של הכהנים). חלקו השני של הסרט מתרחש על כן בברלין החצויה אליה מגיע דונובן בחשאי על מנת להסדיר את ההחלפה שעתידה להתבצע על גשר גליניקה המפורסם, אליו מתייחסת הכותרת - עליו יפסע 24 שנים מאוחר יותר גם נתן שרנסקי בדרך אל החופש.
האפלוליות המסוגננת של "גשר המרגלים" ותחושת הרדיפה, המשותפת לסצינות המתרחשות באמריקה כמו גם לאלה המתנהלות במזרח ברלין, אליה מגיע דונובן על מנת להסדיר את חילופי השבויים - אינה מסתירה את העובדה שהאידיאולוגיה שלו, בדיוק כמו "לינקולן" לפניו, נעוצה עמוק בפוליטיקה של עידן אובמה.
בעיצומה של המלחמה הקרה משכיל דונובן באמצעים רטוריים לחוס על חייו של סוכן סובייטי (כזה שכל אמריקה, רגע אחרי פרשת "מרגלי האטום" רוזנברג, רוצה לראותו על הכיסא החשמלי) מתוך ראיה לעתיד שהדבר ישתלם מבחינה דיפלומטית. הוא מייצג את מותר ההידברות, זו שמצילה גם את חייו של סטודנט אמריקאי הכלוא במזרח ברלין (וויל רוג'רס), על פני האלימות המדינתית.
לא הכל עובד ב"גשר המרגלים" שמציג את דונובן כסמל של נחישות וטוהר אמריקאים הפועלת כנגד הלהט והשנאה של גורמים מדינתיים ומשפטיים, ואת הצהרותיו למִדי תעמולתיות. דונובן מזכיר לעיתים את דמותו של הנשיא האמריקאי ב"לינקולן", אך בהיעדר התיאטרליות המכוונת של הסרט ההוא והגדולה המיתית של גיבורו - הדיאלוגים שמושמים בפי הנקס נשמעים לא פעם מלאכותיים.
הסרט גם אינו מציע מורכבות מוסרית ודרמטית, ודאי לא בשלבי המו"מ, כפי שהופיעו במותחני המלחמה הקרה הספרותיים של ג'ון לה קארה. אדרבא, המו"מ חסר כמעט מתח, מהלכיו קלים ופשוטים מדי (עניין מוזר כאשר מדובר בעו"ד לא מנוסה בכאלה), ומה שמניע את זירוזו הוא לא אחר מאשר הצינון הקשה בו לוקה דונובן אחרי שמעילו נשדד במזרח ברלין, ורצונו לחזור הביתה.
רגעיו הגדולים של "גשר המרגלים" שייכים כמעט כולם לריילנס המגלם, כאמור, את דמותו של אבֶל, שחקן אלמוני כמעט בעבור מי שאינם פוקדים את אולמות התיאטרון בבריטניה (שעתיד להופיע גם בסרטו הבא של שפילברג, "העי"ג", לפי ספרו של רואלד דאל). ריילנס משלב בהופעתו נטולת ההבעה אפרוריות קיומית, איפוק וישירות שהופכות את המרגל הרוסי לדמות חידתית ומרתקת. אוסקר משנה, מישהו?
"גשר המרגלים" (ארצות הברית) - במאי: סטיבן שפילברג, שחקנים ראשיים: טום הנקס, מארק ריילנס, איימי ראיין, אלן אלדה, איב יוסון וג'סי פלמונס. אורך הסרט: 141 דקות.
