לכרות או לא לחיות, זאת השאלה?
המאבק על הכרייה בשדה בריר היה חשוב, ראוי ומעורר השראה, אבל צריך לזכור שגם אם הפסדנו במערכה לא הפסדנו בקרב
המועצה הלאומית לתכנון ולבנייה קיבלה הבוקר (יום ג') את מסמך המדיניות של "תוכנית המתאר הארצית לכרייה וחציבה של מינרלים תעשייתיים" כגון פוספטים, פצלי שמן וחול זך. מטרת התוכנית להבטיח איזון בין צרכי המשק הכלכלי בטווח הבינוני והרחוק לבין הרגישויות הסביבתיות ושימושי קרקע אחרים, כאשר מסמך המדיניות מציג תפיסה תכנונית כוללת להפקת מינרלים תעשייתיים עד לשנת 2045. בפועל מסמך זה מכשיר גם את הפיילוט לכרייה של פוספט בשדה בריר שליד העיר ערד ולצד הפזורה הבדואית בנגב, ובשוב להדגיש שבשלב זה מדובר רק בפיילוט ולא בכרייה עצמה.
עוד בערוץ הדעות:
המאבק סביב הכרייה בשדה בריר הוא אחד המאבקים הסביבתיים הארוכים והעיקשים ביותר. יש בו את כל האלמנטים של סרט הוליוודי טוב. בעלי הון מכימיקליים לישראל, שבבעלותם חברת רותם אמפרט המפיקה ומשביחה את הפוספט ומעסיקה מאות אנשים בנגב, שלא פעם ולא פעמים איימו לסגור את המפעל בארץ, לפטר את העובדים ולעביר את ההשקעות לחו"ל אם לא יקבלו את האישור. פוליטיקאים שמושכים בחוטים וממשלה שמושכת את ההחלטות זמן רב ולא יודעת להחליט. משרדי ממשלה ופקידי ציבור שמתווכחים ביניהם ומציגים דו"חות וחוות דעת מנוגדות, לפעמים באותו המשרד עצמו. ארגוני סביבה שגם הם מושכים לכיוונים מנוגדים, ועיר שנלחמת על החיים של תושביה ושלה עצמה.
להלן תקציר האירועים הקודמים. כי"ל הגישה לפני כעשור בקשה לכרות פוספט בשדה בריר. טענת החברה הייתה שמדובר במרבץ פוספט עשיר, הן בכמות והן באיכות, שהזמינות והנגישות היחסית של הפוספט גבוהה ושהקרבה של השדה למתקני ההשבחה במישור רותם מייתרת אותו מהשדות האחרים. תושבי העיר ערד ופעילי סביבה רבים התנגדו לכרייה בטענה שהיא תוביל לזיהום אוויר ובעיקר לשחרור של אבק פוספטים ושל גז ראדון-גז רדיואקטיבי.
משרד הבריאות בחן את הנושא ובמספר דו"חות קבע שפעילות הכרייה תוביל לעלייה בתמותה הכללית באזור ממחלות לב ודרכי הנשימה, "בטווח של בין מקרה מוות אחד לבין חמישה מקרים בשנה רק בעיר ערד". מנגד עמדו חוות דעת של מומחים שונים מטעם רותם אמפרט וגם חוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה, שלאחר תסקיר סביבתי טען שניתן לאפשר את פתיחת המכרה תחת הגבלות שונות של ניטור והפעלה.
בשלב האחרון במאבק על הכרייה בשדה בריר הוצע לבחון את הסיכון הסביבתי מתהליך הכרייה בפיילוט שיפעל למשך שנה. אולם דו"ח מיוחד של מומחה מחו"ל, שהזמין משרד הבריאות, קבע שהפיילוט לא יוכל לנבא את ההשפעה הבריאותית של כרייה בהיקף מלא וכן שתהיה לכרייה שכזו השפעה על עליה בתחלואה ותוספת תמותה באזור. על כן, משרד הבריאות והשרה דאז, ח"כ יעל גרמן, התנגדו לפיילוט, בעוד שהמשרד להגנת הסביבה שמר על עמדתו בעד, כאשר היום, כאמור, החליטה הועדה הארצית על שלב נוסף בתהליך והוא לאשר את מסמך המדיניות ולמעשה את הפיילוט.
אז מה היה לנו: מאבק של הון ושל שלטון מול המון, סוגיות של קיימות והצורך לשקלל היבטים סביבתיים, חברתיים וכלכליים ובירוקרטיה וסחבת מצד המדינה לצד התלהמות ובריונות של בעלי ההון. נכון, עדיין לא מוצו כל ההליכים של הציבור וביניהם גם פנייה לבג"ץ, אבל בואו נשים לרגע את המחלוקות בצד ונחשוב איך ממשיכים מכאן קדימה. האם אי אפשר בכל זאת לבחון את הכרייה בשדה בריר ולשמור על בריאות התושבים ועל איכות הסביבה גם יחד?
נדמה כי תושבי ערד ופרנסיה צריכים לחשוב עכשיו מה עושים ביום שאחרי. לתושבים יש עוד אתגרים רבים בדרך, וביניהם להבטיח שיעשה תסקיר השפעה על הסביבה ותסקיר השפעה על הבריאות לפני הפעלת הפיילוט ושיקבעו כל האמצעים הנדרשים, יעלה כמה שיעלה, בכדי להפעיל את הפיילוט
באופן נכון ושקוף ובכדי לפקח עליו. בד בבד, נכון יהיה אם שני הצדדים, התושבים וכי"ל, ישבו יחד ולא יפגשו רק בהפגנות ובדיונים בבתי משפט. כמה שזה נשמע מוזר ובלתי אפשרי, לשני הצדדים יש עכשיו אינטרס משותף: להבטיח שהפיילוט יפעל בצורה הסביבתית ביותר.
ובנימה אישית, נולדתי בערד ואוויר הפסגות, שהוא אחד המותגים המשמעותיים של העיר, הוא זה שמניע אותי עד היום. כיום אני גר בבאר-שבע, פעיל בנושאי איכות הסביבה, נציג הציבור במועצה המקומית תעשייתית נאות חובב, שבה היו ויש לא מעט החלטות המחייבות לחבר בין היבטים של סביבה, חברה וכלכלה, ומרצה להנדסה כימית במכללה האקדמית ע"ש סמי שמעון המכשירה מהנדסי כימיה, ביניהם גם כאלה שעובדים בכי"ל ואף ברותם. לטעמי, האתגר האמיתי הוא להפוך את ההחלטה של הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה למנוף לעיר ערד ולא לנבואה שחורה שהגשימה את עצמה. המאבק היה חשוב, ראוי ומעורר השראה, אבל צריך לזכור שגם אם הפסדנו במערכה לא הפסדנו בקרב.
לפנייה לכתב/ת 
