חייב מת, עיריית ת"א דרשה מבנו 450 אלף ש'

במשך 15 שנה אפשרה העירייה לחוב ארנונה לתפוח, וכשהחייב הלך לעולמו היא תבעה את הכסף מבנו. ביהמ"ש מתח ביקורת על חוסר תום הלב שלה

עו"ד ניר סבןפורסם: 11.12.15 , 09:23

בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה בתביעה של עיריית תל אביב נגד בנו של תושב העיר שהלך לעולמו והשאיר אחריו חוב ארנונה שהצטבר במשך כ-15 שנה ל-450 אלף שקל. השופט קבע שהעירייה התנהלה בחוסר תום לב כשאפשרה לחוב לתפוח לסכום כזה, אולם בשל הירושה שקיבל הבן הוא חויב לשלם לפחות את הסכום המקורי של החוב הנמוך בהרבה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-1996 זכתה העירייה בפסק דין כספי על סך כ-40 אלף שקל שהאב היה חייב לה עבור ארנונה, אולם במשך במעט עשור וחצי היא לא הצליחה לגבות את החוב. ב-2009 הוא הלך לעולמו, וכשהעירייה גילתה שבנו ירש את כל עזבונו, היא הגישה ב-2012 נגדו תביעה כדי לגבות את החוב שתפח לכ-450 אלף שקל. לטענתה הבן ירש את כספיו של האב וזכויות בדירה ברמלה, ולפי חוק הירושה הוא חייב לפחות עד גובה החלק בעיזבון שירש.

תביעה

כך "הלבישה" עיריית ת"א חוב על תושב תמים

עו"ד רועי צרפתי

במסגרת ביקורת בקיוסק נמצא סרט קופה על שם שוכר מתחילת העשור הקודם. זה הספיק לעירייה כדי לדרוש ממנו 66 אלף שקל על חוב ארנונה

כך "הלבישה" עיריית ת"א חוב על תושב תמים

הבן טען מנגד שלא ירש שום נכס מאביו. לטענתו, הדירה ברמלה נרכשה על ידו מחברת עמידר ורק נרשמה על שם אביו בנאמנות עבורו, משום שעמידר אִפשרה לדיירים לרכוש את הדירות במחיר מופחת באופן משמעותי. הבן הסביר כי הדבר היה ידוע, ולכן גם ארבעת אחיו נסוגו מהירושה.

לכל הפחות, טען הבן, גם אם ייקבע שהדירה מהווה חלק מהעיזבון, יש לפטור אותו מאחריות לחוב שהותיר אביו משום שכלל לא ידע על קיומו. לטענתו, העירייה התרשלה בכך שהשתהתה עם גביית החוב יותר מ-16 שנה, והוא לא אמור לשאת בטעויותיה.

הבן הוסיף שמעבר לדירה הוא לא ירש סכומי כסף של ממש, ואף להפך, הוא זה שסעד את אביו לפני מותו ושילם את כל הוצאות הלוויה והאזכרות, אולם לא תבע אותן מהעיזבון, משום שלא היה ממה לתבוע.

השופט אילן דפדי קיבל את התביעה בחלקה. הוא הסביר שמדובר במקרה חריג שבו מוצדק להעניק ליורש פטור חלקי מתשלום החוב של אביו המנוח. לדבריו, מ-1997 ועד מות האב ב-2009 העירייה לא פעלה באופן ממשי לגבות את החוב כפי שמצופה ממנה, ובפועל נקטה ב"חוסר מעש מתמשך". למעשה, סבר השופט, לו העירייה הייתה טורחת לחקור בעניין, היא הייתה מגלה על הדירה ברמלה, וממנה הייתה יכולה לגבות את החוב.

אי נקיטת פעולות לגביית החוב מעידות על התנהלות חסרת תום לב של העירייה, כשאפשרה לחוב לתפוח לכדי 450 אלף שקל, ואף יצרה אצל הנתבע תמונה כאילו אין שום חוב כלפיה.

השופט סבר שגם הימנעותו של הנתבע מלהעביר את הדירה על שמו עוד בחיי אביו מעידה על תום לבו, ועל כך שלא היה מודע לחוב האמור. הוא גם קיבל את טענת הבן כי הוא זה ששילם עבור הדירה מתוך הנחה שהיא תעבור לרשותו לאחר שאביו ילך לעולמו, ואף נטל לטובתה משכנתה.

עם זאת סבר השופט דפדי כי אין לפטור את הנתבע מהחוב לחלוטין, וזאת משום שלפי צו הירושה הוא ירש את כל נכסי אביו ולא הוכיח שלא קיבל מהם כספים. אך מאחר שכנראה לא מדובר בסכום משמעותי, ובעקבות התנהלותה הקלוקלת של העירייה, קיימת הצדקה למתן פטור משמעותי.

לבסוף פסק השופט כי הנתבע יחויב בתשלום סכום החוב המקורי ללא הריבית ארוכת השנים – המגיעים לכ-40 אלף שקל.