"פותר החלומות" שלנו מקולקל
יוסף ניחן בחוכמה קטנה שיש למנהיגים גדולים: להגיד לאנשים את האמת גם כשהיא מבהילה, ולעזור להם לסמן נתיב מעשי להתמודדות. לו היה אוחז ביבי בשולי גלימתו של יוסף, היה עליו לומר שני דברים: המצב הבטחוני קשה, אבל יש פתרון פשוט, ארוך ומלא ייסורים. אבל לשם כך יש צורך במנהיג
סתם חלום
אם נקרא את חלום פרעה ונתעלם מההתפעלות המקראית נוכח פתרונו של יוסף, נגלה שלפנינו חלום פשוט, שפתרונו אינו דורש מיומנות או ידע מקצועי (בראשית מ"א, ב'-ד'): "וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ, וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה".
כל מה שרציתם לדעת על חנוכה - בעמוד המיוחד שלנו. היכנסו
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
שבע פרות יפות ובריאות נאכלות על ידי שבע פרות רעות מראה ודקות בשר. כמה מורכב זה כבר יכול להיות? וחלום השיבולים – אותה גברת בשינוי אדרת. אי אפשר היה לומר את זה ברור יותר.
כל מי שלא אימץ מודל יופי אנורקטי, מבין שדימוי של יצור רזה וחולני הבולע יצור בריא בשר, מספר רעות. ובעולם החלומות המקראי, בו נושאים החלומות מטען נבואי, הוא גם מבשר רעות. כיוון שמלך חלם חלומות אלה - הם מבשרים רעות לעם שלם. כל שנותר ליוסף הוא להבהיר ששבע פרות מייצגות שבע שנים, והרזון מייצג רעב. בקטנה...
אז איך נסביר את ההתרגשות של פרעה מחלומו? ואיך נבין את העובדה שכל חרטומי מצרים המוזעקים לפתרון החלום, לא מצליחים להניח את דעתו הסוערת של המלך?
למה דווקא יוסף?
מי שיעיין בחלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, יגלה שגם הם לא קשים לפתרון, ופשוטים עוד יותר מחלומותיו הצעירים של יוסף, שהובנו היטב על ידי יוסף ובני משפחתו כבר מהרגע הראשון. פרעה התעורר מחלומו בבהלה דווקא משום שגם הוא הבין את משמעותו. נודה על האמת - זה חלום מבהיל, חלום שמבשר אסון, ובשביל להבין את זה אין צורך בפותר חלומות.
איש עם אופק
לפתרון של יוסף שני מאפיינים בולטים: הוא אומר את האמת המרה בפנים, והוא מציע לחולם אופק. "הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים
בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ... וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם... וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת... וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב".
יוסף קובע: "וכילה הרעב את הארץ", בלי לעטוף את הודעת הזעם בדברי נחמה חלולים. יחד עם זאת, בפיו פתרון: הוא מציע למלך מצרים נתיב חילוץ מהרעה הגדולה, והצעתו אחראית ומפורטת.
אני לא מצליחה להתלהב מפרטי הפתרון כפי שיבצעם לבסוף יוסף – הפיכת כל המצרים לעבדים נטולי אדמות – אבל אני מעריכה את גישתו ואת הבנתו שפתרון חלומות איננו פרשנות גרידא.
יוסף לוקח את תפקיד פותר החלומות כמה צעדים קדימה, והוא דורש מעצמו להציע פתרון לבעיה המתעוררת בחלום, ולא להסתפק בתיאורה.
בינינו, גם הפתרון שמציע יוסף לא גאוני
יסלחו לי כל האוהבים להאדיר את יוסף כאסטרטג וככלכלן, העצות שנתן לפרעה לא מעידות על יכולות יוצאות מגדר הרגיל; גוף האדם מכיר את הפתרון הזה, וכך גם מי שמנהל משק בית קטן או חשבון עובר-ושב – בשנות השפע חוסכים למען שנות המחסור, ובשנות המחסור מנצלים את המאגרים שהקמנו בשנות השפע.
אחריותו של הפותר
משולחנו של אחד מחכמי התלמוד מגיע אלינו סיפור מתוחכם אודות החלומות ופותריהם (ברכות נה ע"ב):
"עשרים-וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה".
זקן אחד פורש את חלומו בפני עשרים-וארבעה בעלי מקצוע, וכל אחד מציע פתרון אחר לחלומו, והפלא ופלא – כל הפתרונות מתקיימים. כיוון שהפתרון נמצא בדיאלוג, והכוח, אומרים חכמי התלמוד, הוא בהבנה של הסיטואציה על ידי הפותר, ולא בתוכן החלום לבדו.
ושוב אנו לומדים שפתרון חלומות איננו עניין טכני, והמוטיבציה של הפותר נמצאת במוקד הפרשנות שיעניק. יוסף בוחר בפתרון שיש בו ראייה מציאותית ולקיחת אחריות על העתיד, וההתפעלות של פרעה היא ממנהיגותו של יוסף, ולא מהפתרון הטכני שהוא מציע.
אז למה בכל זאת יוסף?
אם פתרון החלום לא מפתיע, וכך גם ההמלצות, איך נסביר את ההתלהבות המלכותית מדבריו של יוסף? אנשים פוחדים לבטא במילים מדויקות את עומק האסון שלתוכו הם נכנסים, ויוסף עשה זאת. אנשים הניצבים לפתחו של משבר עלולים להגיב בשיתוק, ולא לבנות תוכנית יציאה מהמשבר – ויוסף לא שוּתק.
נדמה לי שזה הכל – חוכמה קטנה שיש למנהיגים גדולים: להגיד לאנשים את האמת הפשוטה גם כשהיא מבהילה, ולעזור להם לסמן נתיב מעשי להתמודדות. אפילו מלך מצריים הלך שבי אחר הקסם המנהיגותי הזה.
מתווה הגז ופתרון חלומות
השבוע קראתי שביבי מבקש מוועדת הכלכלה לפעול לאישור מתווה הגז, כיוון שבעידן הטרור הוא חיוני לקיומה
של מדינת ישראל. שאלתי את עצמי האם אי-פעם יפסיקו זעקות ה"זאב, זאב", של ביבי לפעול. מלוכתו ארוכת השנים מלמדת שאנשים לא ממהרים להתייאש מנביאי פורענות.
אני מודה שלא הייתה לי עמדה בעניין מתווה מהגז, ואני לא מהמפגינים נגדו. ראיתי כלכלנים רציניים שתומכים במתווה, ראיתי את דומיהם מתנגדים לו, ואני, שלא מוכנה להתנגד אוטומטית לכל תוכנית של ביבי, מעדיפה לפעול בזירות בהן לידע שצברתי עם השנים יש משקל.
אבל ברגע שביבי קשר את להיטותו למתווה הגז עם חרדות האזרחים מפני הטרור, הבנתי ששוב אין לו דבר רציני להציע, ושוב הוא מנסה לכבול את כולנו לעטיני החרדה שלו, ובהפחדות אני דווקא מבינה. אז ביבי, אני בטוחה שלא אכפת לך ממה שנתיניך חושבים, ובכל זאת אספר לך שאני פוחדת ממדיניות האיומים שלך, הרבה יותר משאני פוחדת מהאיום האיראני ומהטרור גם יחד. לא קונים אותי בהבהלות, ומהיום גם אני נגד.
פותר החלומות שלנו מקולקל
וכבר תשע שנים הוא עוסק בהשחתת חלומותינו היפים ביותר, ולא בפתרונם. לו היה אוחז ביבי בשולי גלימתו של יוסף, היה עליו להתבונן בנו ברצינות ובגובה העיניים, ולומר שני דברים: האחד – המצב הבטחוני בארץ מאוד קשה, ובעקבותיו קשה גם המצב הכלכלי (וזה מדרדר את כל המערכת), וכך יהיה ככל הנראה גם בשנים הקרובות.
והדבר השני – יש פתרון והוא מאוד פשוט, ועם זאת ארוך ומלא ייסורים. יש דרך לצאת משנות הרעב הארוכות שלנו והיא כרוכה בוויתורים, במאבקים ובלקיחת סיכונים. אנחנו יכולים כמובן לבחור לשקוע בצרות שלנו, אבל לשם כך אין צורך במנהיג.
השאלה היא לא ביבי, השאלה היא אנחנו
למה אנחנו בוחרים פעם אחר פעם במנהיג שמספר לנו שהמצב מבהיל יותר ממה שהוא באמת, ושאין ממנו מוצא?
ביבי שב וטוען את הטענה הפרדוכסלית ולפיה מצבנו כה רע, עד שאין דרך להיחלץ ממנו, ובכל זאת הוא האבא הגדול והוא המשענת היחידה שלנו במציאות העגומה שהוא עצמו מייצר.
חנוכה היום
זה חגם של החשמונאים, ואנחנו חוגגים אותו בעודנו נתונים בידיו של מנהיג המעודד אותנו לא לקחת אחריות על גורלנו. תגידו, מה יהיה?
שבת שלום וחנוכה שמח!
