דמוקרטיה בערבון מוגבל

בתקופה זו של השנה העולם מואר באורות רבים. הנוצרים חוגגים את הכריסמס והשנה החדשה, היהודים אך סיימו לחגוג את חג החנוכה, ואורות זוהרים מנצנצים ודולקים בבתים רבים בישראל ובעולם כולו. ישראל הרי מתגאה בכך שהיא "אור לגויים", מדינה דמוקרטית, שיוויונית ונאורה, מתקדמת ומשכילה. יתרה מכך, עיקר גאוותה נסוב על היותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בין מדינות ערביות עם שלטון דיקטטורי ועריצי. אי של יציבות ושלטון דמוקרטי. על פניו זה נכון. אבל אם ניכנס לעוביים של דברים, הרי שנגלה כי הדמוקרטיה לא באמת מתקיימת כאן במלואה, ולעיתים דווקא החסר רב על הנגלה. שהרי בפועל, דווקא במעוז הדמוקרטיה האמיתי, המקום הכי חשוב להוויתה, הנהגת המדינה, הכנסת והממשלה, דווקא שם ישראל מתגלה לעיתים כדיקטטורה. 

עוד בערוץ הדעות:

עזרו למצוא את המימון של אלע"ד

מהגרים בתוכנו

חוק שכולו גיהנום ביורוקרטי

מי מפחד משוברים שתיקה?

רב הנסתר על הגלוי

מספיק להביט על חתך ההצבעה לכנסת האחרונה. זוהי כמובן הכללה גסה וחותכת, אבל דווקא בפסגה האולטימטיבית של החגיגה הדמוקרטית, בחירת שלטון וממשלה, מה אנחנו מגלים? דמוקרטיה שבטית. הערבים מצביעים לערבים, ה"אשכנזים התל אביבים" מצביעים למרכז ושמאלה, מזרחים ותושבי פריפריה לליכוד וימינה, הרוסים לליברמן או מפלגות ימין אחרות, חרדים למפלגות החרדיות, מתנחלים ל"בית היהודי" וכך הלאה. כ

מובן שזו לא חלוקה גורפת לכלל תושבי ישראל, אך זו הנחה די מבוססת. יתרה מכך, הביטויים והסיסמאות במערכת הבחירות הראו זאת, כל מפלגה פנתה לקהל המצביעים הייעודי שלה. וכמובן, אין כמעט צורך להזכיר שוב את האמירה האומללה של נתניהו מיום הבחירות עצמו, עת קרא למצביעי הליכוד להגיע לממש את זכותם, על רקע העובדה ש"הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות". אמירה גזענית, חשוכה ומסוכנת שאין בינה לבין דמוקרטיה דבר. אמירה זו השתלבה במדיניות ההפחדה הרגילה של נתניהו, אשר מאמין לרוב כי באמצעות הפחדת הציבור והדרת האחר, הוא מלכד את העם דרך 'אויב' אחד (זה יכול להיות איראן, וזה יכול להיות ערביי ישראל), וכך הוא מוריד מהשולחן פעם אחר פעם את הבעיות האמיתיות של תושבי ישראל, אם זה בחינוך, בדיור, בכלכלה וכו'. זכותו של כל אדם להצביע כראות עיניו, המסורת במשפחתו או מה שאמר לו הרב שלו, אך מה זה נותן לנו כמדינה?

זה נותן לנו מצב של קיפאון מדיני, כלכלי וחברתי. אנחנו לא מנצלים את העובדה שיש כאן מדינה דמוקרטית לשינוי אמיתי. ואני לא מדבר רק על המגזר הערבי. אצל הערבים זה רק יותר קיצוני. ערבי לרוב לא יהיה שר בממשלה. הוא יכול להיות חבר כנסת, אך לרוב זוהי תקרת הזכוכית של הפוליטיקאים הערבים. לצערי שום ממשלה לא התחשבה בכך שצריך לשתף מיעוט שמהווה 20% ממדינת ישראל, במעגל הממשלה. אך כאמור הערבים לא לבד. זה רלוונטי גם למגזר החרדי, אף חרדי לא הגיע להיות ראש ממשלה, ונכון לשנת 2015 גם אף מזרחי לא הגיע לשבת על כיסא רם זה. רק לאחרונה הבטנו בקנאה על קנדה, שם נבחר ראש הממשלה ג'סטין טרודו, והציג קבינט צעיר ומגוון מבחינה אתנית, הכולל צוות שרים שבו לראשונה מספר שווה של נשים וגברים.

ואצלנו?

לפני כ- 40 שנה כיהנה בישראל ראשת ממשלה, אך חיזיון זה לא חזר על עצמו מאז. לא רק שהנשים רחוקות מלהגיע שוב למעמד זה, גם ייצוגן בכנסת דל לעומת ייצוגן במדינות האיחוד האירופי. כך שנראה שבמדינת ישראל של שנת 2015 היא עדיין חלום רחוק. אגב, איפה גם נשמע שראש הממשלה מחזיק, בנוסף לתפקידו הרם, גם בעוד חמישה תיקים נוספים? אין לכך אח ורע, וזה נותן לו כוח עצום להשפיע בהמון נושאים במישרין.

אך זה לא נגמר בצמרת השלטון. אנחנו עדים לקבלת החלטות ומינויים לתפקידים במוקדי כוח שהם לא פחות מתמוהים ומרגיזים, וניחוח הדמוקרטיה וודאי לא דבק בהם. אינני מתחסד וברור שראש הממשלה ירצה למנות אנשים מטעמו היכן שהוא יכול, כדי להקל על עצמו את מנעמי השלטון, אך גם לכך יש גבולות והתנהלות שהיא לגיטימית.

 אך נראה שראש הממשלה בוחר במודע להיות מעורב בכל המינויים הבכירים, לאו דווקא הטובים ביותר, של אנשי שלומו, החל מראש המוסד שנבחר כעת ודרך מינוי יועץ משפטי לממשלה, תפקיד סופר רגיש ובעל משמעות עליונה מבחינת נתניהו.

אנחנו שואפים להיות מדינה מערבית אמיתית, שהדמוקרטיה היא ערך עליון לגביה, אך כשאותו ראש ממשלה מכהן 4 קדנציות, מתוכן 3 קדנציות ברצף, האם זו עדיין דמוקרטיה? נכון, על פניו הבחירות נעשו בהליך דמוקרטי לכל דבר, אך זהו אור אדום לחברה רדומה, שהולכת בדרך מסוכנת ומכאן אנחנו עלולים ליפול במדרון חלקלק למטה. הביטו במראה: האם ישראל עדיין "אור לגויים"? בינתיים מסתמן שאנחנו דמוקרטיה בעירבון מוגבל.

מוסא חסדייה, אסטרטג ויו"ר משרד הפרסום "סקטורס-אל בוסתאני".