מי מפחד משוברים שתיקה?

הנסיבות כה עגומות, עד שקשה להתייחס לעניין בגיחוך, אבל אירוניה אכזרית יש בסיפור הזה מלוא החופן. הגיבור, גל פוליטיקאים זקור קומה לאומית - מהראש והראשון ועד אחרון המתלהמים מספסלי הירכתיים - מייבב השכם והערב על דה לגיטימציה הנעשית למדינת ישראל. ההתייפחות לא פוסקת גם במקרים שבהם נמתחת ביקורת נקודתית על מדיניות הממשלה בידי ידידים או שותפים. והרי זה פלא, אותו גל גיבורים עצמו מבצע דה לגיטימציה מוחלטת לאנשים ולארגונים מבית, שחטאו בחשיבה מצפונית, וחמור מכך, בהבעתה הפומבית. רשימת הגופים המוקצים והמשוקצים מתארכת והולכת, כשבכל פעם מחוברת לשרשרת הקלון חוליה נוספת - שלום עכשיו, בצלם, הקרן החדשה לישראל, והשטן הטרי, שוברים שתיקה.

עוד בערוץ הדעות:

רב הנסתר על הגלוי

מספר במקום שם

אפשר לנצח את העוני

נתניהו א' ונתניהו ב'

אם העוני היה חשוב כמו הביטחון

התגובות ההיסטריות של ראשי הימין לפעילותו של ארגון החיילים המשוחררים, שחושף עוולות המתרחשות באופן בלתי נמנע בשטחים כבושים, מעידות על מצוקה מחשבתית ומעשית. שוברים שתיקה, כמה מרגיז לגלות, לא נוהג לייצר שקרים או להעליל עלילות. לא רק שטענותיו העיקריות לא הופרכו, אלא שמערכת המשפט הצה"לית השתמשה לא אחת בעדויותיו כדי לבסס חקירות פליליות.

 שוברים שתיקה, כה מעצבן להיווכח, אינו מורכב מאירופאים ורדרדים ומנותקים, אלא מחיילים וקצינים ישראליים, שסיימו שירות קרבי בשטחים. לעזאזל, הם יודעים על מה הם מדברים.

התמודדות עניינית עם עדויות חיילים מהשטח, שתוחקרו והוצלבו, היא כנראה משימה בלתי אפשרית עבור אישי ציבור לאומנים המכירים בקיומה של אמת אחת בלבד, בקיומו של צדק חד צדדי מוחלט, בלי קשר לעובדות מסוימות שצצות לעיתים ומחבלות באגדה. האבסורד מתבטא בכך שהימין הישראלי הקנאי מעלה על נס את "הצבא המוסרי בעולם", בשעה שדווקא ארגון כשוברים שתיקה פועל לזיכוך מוסריותו של הצבא הזה. אבל לקנאים אין יכולת להתמודד עם האמת של שוברים שתיקה. הם לא מסוגלים להביט במראה המוצבת מול פניהם. לכן, בתסכולם, הם מתאמצים לנפץ אותה.

וכך, מוקעים שוברים שתיקה, בדומה למוחים אחרים, כבוגדים וכצוררים, שמטרתם היחידה היא החרבת המדינה. גם אם הם חיים בה, משרתים בה ונלחמים בה. אזרחים שומרי חוק, ממלאי חובות ובעלי זכויות. נו אז מה. וכדי שלא ניאלץ, חלילה, להיחשף לעדויות, להידרש לתשובות, ומי יודע, אולי אפילו לשאת באחריות, נעצמות העיניים, נאטמות האוזניים ונסגרות הדלתות בפני שוברים שתיקה. יעלון אוסר את כניסתם לבסיסי צה"ל, בנט מונע את הגעתם לבתי הספר, וכך נוכל כולנו להמשיך ולספר לעצמנו את המעשייה המושלמת, שבינינו, בתוך תוכנו, רובנו כבר לא ממש מאמין לה.

אלא שהרעל העיקש מסרב לוותר. הוא נספג בדפנות המערכת, מטפטף לחו"ל

 ועלול לחלחל לעוד ועוד נשמות זכות. לכן אין לרחם. יש להשחיר, ומומלץ לשסות. ההמון צמא לשנאה משחררת וטובה, ומנהיגים אחראיים אמורים לספק לו אותה.

ועם כל זאת, אם תרצו, אין מקום לדאגה. כל השטויות השמאלניות - הזיות שלום, זכויות אדם, צלם אנוש - ממילא כבר לא שימושיות. הן שייכות לשיטה מיושנת, מסורבלת, לא סקסית ולא רלוונטית. איך קוראים לה, דמוקרטיה.