מחתרת הנשים של בית שמש
חילוניות וחרדיות; נשות בית שמש הישנה לצד חסידות "מהקסבה"; בוגרות צבא ודוברות יידיש ועברית רצוצה: כולן מבקשות לעשות שינוי בבית שמש דרך דיאלוג מוזיקאלי. "יש נשים חרדיות שהבעל כלל לא יודע שהן בקבוצה, והן שומרות את זה ככה"
לפני ארבע שנים עלתה בית שמש לכותרות בעקבות הטענות על "הדרת נשים", ומאז לא ירדה מהן: שלטי צניעות, יריקות על נערות ובחירות אמוציונליות השאירו אדמה חרוכה בין הקהילות השונות המרכיבות את העיר. אבל בשקט-בשקט, לעתים מבלי שהבעל יודע, נפגשות נשים חרדיות וחילוניות ל"דיאלוג מוזיקאלי", בניסיון להנביט תקווה לחיים משותפים בין המגזרים השונים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
תחת השם "דיאלוג מוזיקאלי" נפגשות זה למעלה מחצי שנה נשים ממגזרים שונים: החל מחסידות דוברות יידיש (ועברית רצוצה) – וכלה בחילוניות, למעגלי נשים מוזיקאליים, בסיוע "שותפות ביחד" של הסוכנות היהודית.
קראו עוד בערוץ היהדות :
"אמרו לי איך תביאי חרדיות? מי תבוא בכלל?" מספרת אילנה ברוך. במקצועה היא בכלל מטפלת במוזיקה, אך בחזונה - היוזמת שמאחורי הקבוצות. "אם הייתי שומעת לקולות האלה, זה לא היה קורה".
"בינתיים נפתחו כבר שבע קבוצות, וכל קבוצה נפגשת ל-12 מפגשים. יש משהו מאוד חזק במעגלים האלה, כי מגלים שכולנו בני אדם, כולנו נשים, וגם כשעולים נושאים מאתגרים כגון גיוס, הכרה בציונות או הדרת נשים – הרי שהמוזיקה מאפשרת הכלה והבנה טובה יותר של הצד השני".
ברוך מספרת כי מה שהנחה אותה זו התקווה: "אני מאמינה בכוח של המוזיקה לגשר ולהכיל. אני עובדת בעיר ופוגשת אנשים מדהימים מכל המגזרים - חילונים וחרדים. אני רואה אנשים שרחוקים מאוד מהתדמית הנוראית שיצאה למקום. ודווקא מתוך הכאב של הדימוי השגוי, אני פועלת".
שגרירות של סובלנות
מה שהחל בשיטת "מפה לאוזן", הפך להצלחה שכולם רוצים להיות שותפים לה. "כולן מבקשות להיות בקבוצה -
גם נשים חרדיות מהאוכלוסיות הכי שמרניות בעיר. נשים שמדברות עברית רצוצה, כי שפת הדיבור היומיומית שלהן היא יידיש, אבל גם הן באות".
המטרה: לייצר "שגרירות של סובלנות". "כל אישה שעוברת את התהליך הזה, הופכת להיות שגרירה במשפחתה, בקרב חברותיה והקהילה שלה", אומרת ברוך. "זה כמו אבן קטנה שנזרקת למים, ויוצרת אדוות".
רינת לוק-אל חייק, אמנית סביבה (שאביה, אגב, כיהן במשך שנים ארוכות כראש העיר המיתולוגי של בית שמש לפני עידן "ההתחרדות"), היא פעילה בולטת בשיח החדש. "נולדתי כאן", היא אומרת לי בפשטות. "יש לי הרבה רגשות של שייכות ואכפתיות כלפי המקום. אני היחידה מששת אחיי שנשארה לגור בבית שמש, בשכונת 'גבעת שרת' שאבא זיכרונו לברכה תכנן לזוגות צעירים".
"הגעתי גם ממקום של כעס, אני מודה. ומצד שני, מרצון רצון עז לייצג את האנשים שיש להם שורשיות לעיר הזאת, שבאו ויצרו בה קהילה מסוימת. רציתי גם להציג סוג של 'דתיות אחרת'. כי בעיניים שלהם (החרדים) אני לא דתייה, על אף שאני שומרת שבת, כשרות וכל זה. אחד המסרים שרציתי להעביר להם, זה שלא ישפטו אנשים רק לפי איך שהם נראים. התגובות של הנשים היו מדהימות. לא אחת ולא שתיים פנו אלי אחרי המפגש עם משפטים כמו: 'אמרתי לבעלי שאת מדברת כמו רבנית', ואני עם מכנסיים וגופייה, כן?"
גיטי קנר, מעצבת גרפית חרדית, מייצגת את הצד השני של הפער. "באתי סקפטית", היא מודה. "לא באמת האמנתי שזה יכול לחדש לי משהו. עבדתי עם חילונים ודתיים-לאומיים בעבר, ורציתי לראות איך אפשר להגיע לשפה משותפת. היה מדהים לגלות כמה שהיה לנו מה להכיר. עד כמה כשמקלפים את הבגדים והפוליטיקה מתגלים אותם רגשות ואותם הקונפליקטים".
"אם הייתי מבקשת אישור מהרבנים, היו פוסלים אותי"
"לוק-אל חייק מכנה את המפגשים "חתרניים פמיניסטיים", ומספרת כי "יש נשים חרדיות שהבעל כלל לא
יודע שהן בקבוצה, והן שומרות את זה ככה. אלו נשים שחיפשו להושיט יד לאחרת. את יכולה לראות גם נשים שבעשייה היומיומית שלהן מאוד חזקות, ואחרות שלא מגיעות מאותה נקודת פתיחה, אך מקבלות מהן השראה. המפגש הזה, גורם להן למצוא לאט-לאט את מקור הכוח הפנימי שלהן. פתאום הן לא לבד. אם יש איזו שהיא בשורה של קיום משותף, היא ללא ספק תבוא מנשים".
גם ברוך סבורה כי ההשפעה ההדדית היא מהפכנית: "יש נשים שמרגישות שהמפגשים האלה שינו את חייהן. לנשים ממקומות סגורים, שזו להן לעיתים הפעם ראשונה נפגשות עם 'האחרת', זה שוק תרבותי מאוד גדול".
ביקשת הסכמה מרבנים חרדים בעיר לקבוצות?
"אם זה היה נפתח ברעש גדול, זה היה מתפספס", משיבה ברוך. "הכוח של המיזם הוא שהוא מגיע מהשטח לא מהמנהיגים. בשטח קמים אנשים ואומרים 'זה חשוב לנו'.
"נסי לדמיין אישה חרדית שבאה למפגשים, והילדים בטח שואלים למה? למה את נפגשת עם חילונים? ואז נסי לדמיין את התשובות שילדים שלהן יקבלו על הקבוצה האחרת. אם הייתי באה לבקש אישור מהרבנים, היו פוסלים אותי מכל וכל, ואז שום דבר לא היה קורה".
"מתפללת על השכנים שלי"
בכל מפגש עורכת אחת מנשות הקבוצה היכרות עם עולמה התרבותי, דרך יצירה מוזיקאלית. "לפעמים הם שרות בעצמן, לפעמים מנגנות או משמיעות הקלטה", מספרת ברוך, "ואחרי כן יש משוב על רגשות ומחשבות של חברות הקבוצה שהתעוררו בעקבות השיר. זה יכול להיות שיר ביידיש, או שיר שנכתב על חייל קרוב משפחה שנהרג. מתוכו מתחברים למשפט, מנגינה, קצב וחיבור שמצליח לדבר".
סיום המפגשים לא מעיד על סיום הקשר בין המשתתפות, ורבות מהן ממשיכות להיפגש בבתים פרטיים ברחבי העיר. לחלקן זו הפעם הראשונה שבה הן מתארחות בבית משפחה ממגזר אחר.
ר"מ, למשל, היא אישה חרדית המשתייכת לקהילה החסידית המסתגרת של בית שמש. "אני גרה בתוך 'הקסבה', כמו שאומרים", היא מחייכת. "מצד שני, כשיש הפגנות ושורפים פחים גם אני עומדת בצד ומתפללת שהשכנים שלי יחזרו בתשובה. אני גרה איתם ואני מרחמת עליהם ועל הילדים שלהם. אי אפשר להכליל את כל בית שמש בגלל קבוצה קטנה שמחפשת אקשן".
חברות הקבוצה לא חוששות לבוא אלייך?
"היו קצת חששות. הרגעתי את כולן שאין להן ממה לדאוג".
מ' מספרת כי "הייתי יושבת במפגשים, ונדהמת כמה לא הייתי איתן באותו מקום. אנחנו לא צורכים בכלל
תקשורת, לא רדיו וגם עיתונים כמעט ולא. הן דיברו שם על דברים שפשוט לא הבנתי בכלל בהתחלה".
אם יש משהו שכולן מסכימות עליו, זה שהדימוי הקיצוני שדבק בעיר רחוק מאוד מן המציאות. "מדובר במיעוט קטן וקיצוני שיקבל נפח הרבה מעבר לגודלו או השפעתו האמתית", מסכמת ברוך.
