נשאת מלחם - "טרוריסט אסטרטגי"?
הפיגוע של נשאת מלחם עלול להאדיר את השסע בין יהודים לערבים ובכך להטות את הכף ממגמה של סיכוי למגמה של סיכול
הרוצח הישראלי נשאת מלחם מערערה, שקטל שלושה אנשים בתל אביב ביום הראשון של 2016, ונהרג בכפרו שבוע לאחר, יכול בדיעבד להיתפס כ"טרוריסט אסטרטגי". הסיבה לכך יכולה להיות לאו דווקא בשל היקף הפיגוע שחולל, לא בגלל המבוכה שגרם לשב"כ ולמשטרת ישראל, וגם לא מפאת החרדה העמוקה והתגובות הקיצוניות למדי אותן עורר בקרב תושבי צפון תל אביב. אם ישראל - ממשלתה ואזרחיה - לא תבין ותפנים את הסכנה האמיתית שהוא יצר לביטחונה הלאומי לטווח הרחוק, הוא עלול להימצא כמי שהאיץ תהליכים שיפגעו ביסודות הביטחון הלאומי.
עוד בערוץ הדעות:
היכון סדר עולמי חדש בשנים הקרובות ?
הפיגוע בתל אביב התרחש בעיתוי מיוחד בחברה הישראלית, בהקשר הרחב של היחסים המורכבים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. השנה האחרונה הייתה מבחינות רבות שנת מבחן, במהלכה ניצבת שוב ושוב השאלה המהותית: האם ישראל צועדת לקראת עימות, אולי אלים, בין הרוב למיעוט, או שמא היא מתקדמת, גם עם בקושי והיסוס, בנתיב הארוך והמיוסר של שילוב ושגשוג? ברור שלשאלה נוקבת זו אין תשובה חד משמעית. זו תלוי גם בתפיסת העולם הבסיסית של השואל או המשיב. עם זאת, חשוב לכולנו להבין היטב שלרוב בישראל, קרי ליהודים ולממשלת ישראל, יש תפקיד מרכזי ועיקרי בעיצוב הכיוון אליו נצעד בהמשך הדרך.
אין ספק שהאווירה הכללית השוררת בשנה האחרונה בישראל, וודאי בחודשים מאז החל שוב סבב של פיגועי טרור, מקשה מאד על שיח רציונאלי ובונה בנושא זה. היא מתאפיינת בשני המחנות בכעס, בפחד ובהתרחקות, הנעוצה בשנאת האחר. יותר משליש מהציבור היהודי כאן רואה בציבור הערבי אויב. חלק מאלה מבטא זאת במלים קשות וחלקו אף במעשים, כולל פליליים. מנהיגים יהודיים מתבטאים בניסוחים של הדרה ופועלים להצר צעדיהם של ערבים בחקיקה. גם בקרב המיעוט הערבי יש תחושות קשות של ניכור. יותר ממחציתו אינו נותן אמון ברוב היהודי.
להפוך המגמה המסוכנת
מרות תמונת מצב הרסנית זו, מרכיביה אינם חד משמעיים. שילוב מושכל בין שתי תופעות חשובות עשוי לתרום רבות להיפוך המגמה המסוכנת, או לפחות לצמצומה:
הראשונה היא ההכרה של קבוצות חשובות בציבור היהודי וכן בממשלה, כי הליכה לקראת הדרישות הלגיטימיות של המיעוט הערבי ובעיקר צמצום ניכר ומהיר של הפערים הכלכלים והחברתיים בין המיעוט לרוב, הינה אינטרס מובהק של שני הצדדים ושל המדינה כולה. הציבור הערבי היום הינו מופלה, עני ומוכה עבריינות. חיזוקו הכלכלי והחברתי, לקראת שוויון בהקצאות הממשלתיות יכול לתרום למשק הלאומי שווי ערך של 25-40 מיליארד שקל, שלא לדבר על יציבות וביטחון. הבנה זו, הנשענת גם על עקרונות של מוסר יהודי ושוויון בינאישי, שליישומה מטיפים לא מעטים, כולל מנהיגים ואנשי מקצוע בכירים, היא שעומדת מאחורי תוכנית החומש הכלכלית לציבור הערבי שאמצה הממשלה בסוף דצמבר, יומיים לפני הפיגוע בתל אביב. תכנית זו אינה רק צודקת, אלא גם נכונה אסטרטגית. היא יכולה וחייבת להתבצע, ללא עיכובים וללא התניות.
התופעה השנייה מתבטאת בעלייה הדרמטית של מנהיגות ערבית חדשה, בראשותו של ח"כ איימן עודה, המתמקדת בקידום השותפות - במתינות ובריסון - לחיזוק האינטרסים המקומיים של הערבים הפלסטינים בישראל.
בכך מבטאת ומשקפת מרבית ההנהגה הפוליטית, ברמה הלאומית וברמה המקומית, את דעותיו וציפיותיו של רוב הציבור הערבי. מדיניות זו, אם תזכה להכרה ולעידוד, צריכה ויכולה לתרום גם לגישור הפערים בין יהודים וערבים.
במצב סבוך, אך לא חסר סיכוי זה, עלול הפיגוע של נשאת מלחם להאדיר את השסע בין יהודים לערבים ובכך להטות את הכף ממגמה של סיכוי למגמה של סיכול. האחריות לכך הינה על שני הצדדים, אך בעיקר על ממשלת ישראל. ביצוע לא מותנה של תכנית החומש תגביר מאד את הסיכוי. הצבה של התניות או ביצוע חלקי של התכנית, או חלילה כישלונה, כפי שקרה בעבר, יהיה כשלון אסטרטגי של מדינת ישראל. כשלון לנצל הזדמנות לבנייה של שתוף מעצים. כשלון כזה יהפוך את נשאת מלחם מרוצח נקלה לטרוריסט אסטרטגי.
מאיר אלרן - חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ראש התכנית לחקר החזית האזרחית. ינחה בכנס השנתי של ה INSS מושב בנושא העצמת שילוב הציבור הערבי בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
