תמונת השנה: נפטר הרב שלחם למען זכויות השחורים
הוא צעד לצד מרטין לותר קינג, נעצר כמה פעמים - וזכה לביקורת בתוך הקהילה היהודית שהנהיג. הרב אליהו אלן לוין - מי שהונצח בתמונה שהפכה לאחד מסמלי המאבק לשוויון, ולימים הקים את הקיבוץ הרפורמי הראשון - נפטר והובא למנוחות היום, כשהוא עטור מעשים - אך לא עטור תהילה. ,אבא מעולם לא ניסה לקבל קרדיט על פעילותו, אבל לנו כמשפחה זה כואב"
תמונתו של הרב יהושע השל הצועד לצד מרטין לותר קינג, נקבעה בזיכרון העולמי – וגם של אמליה בוינטון רובינסון, שצולמה בתמונה אחרת מאותה התקופה, והפכה לאחד מאייקוני המאבק לשוויון זכויות לשחורים. אבל את הרב שתומך בה ומעניק לה טיפול באותה התמונה, לא רבים מכירים. עכשיו, עם פטירתו, החליטו ילדיו לתקון את המעוות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
היום (א') יובא למנוחת עולמים הרב אליהו-אלן לוין (Allen Levine) ממייסדי קיבוץ יהל, שלפני כחצי מאה התפרסם בארה"ב לאחר שתמך בצורה גלויה בעד זכויות אפרו-אמריקאים. בין השאר, הוא נכלל ברשימה 400 המנהיגים שנלחמו למען זכויות האזרח בארה"ב, ואשר כונו בתואר הכבוד "freedom Riders".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- עם דוקרן קרח, טובלת בנהר הקפוא/ חני ליפשיץ
- נייעס מצדיע לשטיסל: על מה קיווע וליבי מדברים בדייטים?
- נתנאל בן הרשטיק החזן
אחת התמונות הזכורות ביותר ממאבק האפרו-אמריקאים, צולמה ב-7 במרץ 1965, שכונה "יום ראשון העקוב-מדם", לאחר שמפגינים רבים הוכו במונטגומרי, אלבמה. באותו אירוע צולמה צעירה שחורה בשם אמליה בוינטון רובינסון (Amelia Boynton Robinson), כשהיא מחוסרת הכרה, לאחר שהוכתה על ידי שוטרים.
בעדשת המצלמה נתפס הרב אליהו לוין שהוא מגיש לה עזרה, רכון מעליה, כיפה לראשו וסיגר בפיו. התמונה שהתפרסמה בשעתו בכל כלי התקשורת, זכתה בתואר "תמונת השנה" במגזין "לייף", ומתפרסמת מאז מדי שנה ביום מרטין לותר קינג, שבו מעלים על נס את המאבק למען זכויות המיעוטים.
"זה מעניין, כי ביום-יום אבא לא הקפיד ללכת על כיפה", מספר ל-ynet בנו, איש העסקים אורי לוין. "אבל כאשר הוא יצא להפגין למען זכויות השחורים, הוא הקפיד לחבוש כיפה כדי להראות את התמיכה שלו דווקא כרב יהודי בזכויות שלהם".
"שילם מחיר אישי כבד"
הרב לוין נולד בשנת 1932 במונטריאול שבקנדה. ב-1956 הוא ביקר בישראל, למד באולפן עברית בירושלים,
ושם פגש נערה בשם סוזן מארש, שעלתה לישראל ממרוקו. השניים התאהבו, התחתנו והחליטו לקבוע את ביתם בארה"ב.
לאחר שלמד רבנות במסגרת התנועה הרפורמית, הפך לוין למנהיג הקהילה היהודית ברדפורד שבצפון ארה"ב, ומאוחר יותר לרב קהילה ברוצ'סטר, ניו-יורק.
לבני הזוג לוין נולדו שלושה ילדים. בנם השני, רמי, נפל במהלך שירותו הצבאי. הבן הבכור, אריה, מכהן כפרופ' בבית החולים וולפסון - ובן הזקונים, אורי (51), המספר כי "אבא מעולם לא חיפש תהילה ולא ניסה לקבל קרדיט על פעילותו הציבורית, אבל לנו כמשפחה זה כואב".
"ראוי לציין כי אבא שילם מחיר אישי על השתתפותו במאבק. בין היתר, הוא השתתף בהפגנות שבהן הוא ואחרים הוכו על ידי השוטרים. בג'קסון מיסיסיפי שבדרום ארה"ב, הוא נעצר ללילה על ידי שוטר גזען בטענה להפרת הסדר הציבורי, בעקבות ניסיונו המופגן לשבת ביחד עם שחורים באזור ציבורי. אבא נעצר ללילה, שוחרר בבוקר בערבות - ורק כחמש שנים לאחר מכן בית המשפט זיכה אותו מאשמה".
סייע למרטין לותר קינג
בשנת 1961 נדהמו חברי הקהילה לגלות כי הרב האהוב שלהם נעלם מפעם לפעם, כשהוא משאיר מאחור את
רעייתו וילדיו הקטנים כדי לנסוע לדרום ולסייע למרטין לותר קינג ולג'יימס פארמר, נשיא הקונגרס לשוויון גזעי, להילחם באפליה.
"האמת היא שקשה להבין איך אדם עזב משפחה והלך לפעול למען מאבק שבו הוא לא הכיר בתחילה איש", אומר הבן, אורי לוין. "גם בקהילות היהודית שבהן היה רב, לא קיבלו בתחילה ברוח טובה את המעורבות שלו, אבל כמובן שבהמשך - אחרי שהמאבק הצליח - הם התגאו בו".
סוזן מארש סיפרה כי "זה לא היה קל, הייתי עם שני ילדים קטנים ורבים מבני הקהילה שרצו להשתלב בחברה האמריקאית, לא הבינו בהתחלה את שיתוף הפעולה עם מנהיגי השחורים. אבל הרב לוין האמין בזה בכל ליבו, ולכן תמכתי בו".
בין המחויבות האישית למחויבות המוסרית
סוזאן מספרת כי המשיכה לתמוך בבעלה גם כאשר החליט לעלות לארץ ב-1971, וגייס כספים כדי להקים את יהל - הקיבוץ הראשון של התנועה הרפורמית, "למרות שגם אז היו אנשים שהתנגדו למהלך", כדבריה.
"בספר הזיכרונות שכתב לנכדים, אבא תיאר את הלבטים שלו כיצד הוא נקרע בין המחויבות האישית למחויבות המוסרית", מוסיף לוין. "אבל הוא היה איש חזון והחליט להילחם למען העקרונות שבהם האמין, גם בזכות אמא שתמכה בו לאורך כל הדרך.
"הוא האמין שציונות מתבטאת בעלייה לקרקע ובחקלאות, ולכן גייס כספים ופעל ב-1976 כדי להקים את יהל, הקיבוץ הרפורמי הראשון. למרבה הצער, בגיל 55 הוא חלה מאוד, דבר שגדע מאז את פעילותו הציבורית, אבל המורשת שלו הראתה שרב לא נמדד בדיבורים, אלא במעשים".
