"אמא שנייה": דרמה שמשרתת גם אתכם
משפחה ממעמד גבוה ומשרתת ענייה בברזיל - לא, אין מדובר בעוד טלנובלה מניפולטיבית אלא בדרמה סאטירית מושחזת שמבליטה פערים חברתיים ומשפחתיים. ואכן, הסרט "אמא שנייה" אפקטיבי גם לצופים הישראלים
מערכת היחסים בין אדונים ומשרתים היא מקור לא אכזב למתחים רגשיים ומעמדיים. היא מעניינת במיוחד כאשר העולם החברתי שבו נוצרו הנורמות של מערכות יחסים אלו נמצא בתהליך של שינוי. רוב הסרטים מהעשורים האחרונים שעסקו בכך נדרשו לחזור לנקודת זמן שבה התחולל שינוי - בין אם אלו פרפורי הגסיסה של עולם ה"Upstairs Downstairs" האנגלי של שנות ה-30 ב"פארק גוספורד" (2001) של רוברט אלטמן, או עולמן של המשרתות השחורות בעידן התנועה לזכויות האזרח ב"העזרה" (2011) של טייט טיילור.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
במדינות דרום אמריקה, בעיקר אלו שיש בהן קיטוב מעמדי (ועיתים אף גזעי) מובנה, סוגיית היחסים בין אדונים ומשרתים נותרת רלוונטית גם כאשר הסרטים מתרחשים בהווה. במיטבם סרטים אלו משתמשים בדמויות שהיו יכולות להיות קריקטורות של טיפשות או תככנות בטלנובלות, ומעניקות להן ולחייהן עומק רגשי ואנושי. בסרט הצ'יליאני הבולט "המשרתת" (2011) הוצג תהליך השחרור עסק ביחסי המשפחה/לא משפחה שבין משרתת ותיקה. הסרט הברזילאי "אמא שניה" ("Que Horas Ela Volta?") מוסיף לכך גם את היחסים בין האם המשרתת והבת הביולוגית.
ניתן לתרגם את השם הפורטוגזי של הסרט ל"מתי היא חוזרת הביתה?". שאלה העולה בסרט פעמיים כתהייה של שני ילדים כלפי היעדרותה של אמם. הילד הראשון הוא פאביניו המוצג בסצנת הפתיחה של הסרט כילד קטן השואל את המשרתת ואל (רג'ינה קאסה) מתי אימו הקרייריסטית חוזרת. את החום והאהבה האימהיים פאביניו מקבל בילדותו, וגם כאשר הוא מתבגר, מואל.
בהמשך הסרט תחזור שאלה זו כזיכרון ילדות של ג'סיקה (קאמילה מרדילה), הבת הביולוגית של ואל שגדלה הרחק מהאם-המשרתת. בסצנה הפותחת את הסרט ואל משגיחה על פאביניו הילד בעודו שוחה בבריכה. היא מדברת בטלפון עם הבת הקטנה שלה, בת גילו של הילד עליו היא משגיחה. היא אומרת לה שהיא אוהבת אותה, אבל מחבקת את הילד שיוצא מהבריכה. הבמאית אנה מוילרט מביאה התבוננות נשית שיש בה מידה לא מבוטלת של חדות אבחנה, אבל גם חמלה לאופן המוגבל בו דמות כמו ואל מבינה את חייה.
ואל עובדת שנים רבות בבית משפחה מהמעמד הבינוני-גבוה בסאו פאולו. המשפחה כוללת את האם ברברה (קארין טלס) מעין גורואית מקומית של עיצוב וסגנון, האב קרלוס (לורנצו מוטארלי), צייר שהוציא עצמו לגמלאות מוקדמות, והנער פאביניו (מישל ז'ואלסאס) שעומד לסיים את לימודיו בתיכון, אך נותר מפונק וילדותי.
תחילת הסרט מציגה את הדינמיקה המשפחתית במצבה הרגיל - אותו מצב ביניים מוזר שבו המשרתת היא לכאורה חלק מהמשפחה, אך זאת במסגרת הגבולות הברורים, גם אם הם לא נאמרים במפורש. מוילרט יודעת להצביע בחדות על הזיופים הקטנים, בעיקר אלו ביחס שבין ברברה ו-ואל, המבהירים כל הזמן את הגבולות. לאחר שהדינמיקה הובהרה ברבע הראשון של הסרט, הדברים יתחילו להתערער עם הגעתה של הבת ג'סיקה.
ג'סיקה לא פגשה את אמה כבר עשר שנים, ובשלוש השנים שקדמו למפגש לא היה ביניהן כל קשר. כעת ג'סיקה רוצה להתקבל לבית ספר יוקרתי ללימודי אדריכלות. חרף תנאי הפתיחה המעמדיים הלא פשוטים שלהם היא נולדה, היא בחורה נבונה שמציבה לעצמה מטרה לא פשוטה, ולא מוכנה לקבל על עצמה את מגבלות הערך העצמי של חיי משרתת. היא מצפה לגור יחד עם ואל, אך מכיוון שהאם גרה בבית המשפחה גם עליה נגזר לגור בבית של המעסיקים.
לא מעט סרטים עסקו באדם מרקע מעמדי שונה הנכנס לתוך תא משפחתי ומערער את הדינמיקה. הופעתה של ואל הצעירה מייצרת מתח מול כל אחת מהדמויות - האב חובב האדריכלות הנמשך אל הבחורה הצעירה והסקרנית,
הבן הנמשך לצעירה המהווה סוג של אחות חורגת, והאם ברברה המקבלת את הבת בזרועות פתוחות, רק כדי לגלות שזקיפות הגו שלה (ביחס לאימה) מעלה בה סלידה הולכת וגוברת.
ההשפעה של ג'סיקה על בני המשפחה מתנקזת למערכת היחסים המרכזית בין האם והבת, ובמידה רבה ההצלחה של הסרט תלויה באיכותן של השחקניות. ואל מגולמת על ידי רג'ינה קאסה, כוכבת טלוויזיה מארחת טלוויזיונית מאוד פופולארית בברזיל. היא מקבלת את מרכז הבמה ליצירת דמות גדולה, אנושית ומשעשעת. קאמילה מרדילה עומדת היטב במשימה הלא פשוטה של הדמות הפחות צבעונית.
"אמא שנייה" (ברזיל) - במאית: אנה מוילרט. שחקנים ראשיים: רג'ינה קאסה, קאמילה מרדילה, לורנצו מוטארלי, קארין טלס, מישל ז'ואלסאס. אורך הסרט: 112 דקות.
