עידן הבדידות: "ההפרדה המגדרית פוגעת ביכולת להכיר בני זוג"
כשהסטודנטיות נמצאות בקמפוס אחד, והסטודנטים בקמפוס שני - קצת קשה להכיר בן זוג לחיים. אבל לא רק שם: שוק הפנויים-פנויות במגזר הדתי הולך וגדל, ובשטח קמות יוזמות שונות להיכרויות: החל משידוכים בקמפוס, וכלה באתרי היכרויות. שדכנים וחוקרים מונים את הסיבות: מ"ערכים חילוניים שמחלחלים למגזר" - ועד לזהות דתית מורכבת
רבות כבר דובר, נכתב ואף תוסרט על תופעת הרווקות המאוחרת במגזר הדתי, אבל נדמה כי התופעה רק הולכת ומקצינה. נתוני הלמ"ס בעשור האחרון מלמדים על עלייה מתמדת בשיעור הרווקות במגזר הדתי, מעבר לזו שבציבור החילוני. גם אלפי המנויים הדתיים באתרי ההיכרויות ברשת - ייעודיים למגזר וגם כאלה שלא - מסמנים יותר מכל עידן חברתי חדש לצעירי המגזר - עידן הבדידות.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
"רק אל תקראי לי שדכן", אומר דוד שמעוני (24). היא בוגר ישיבת הסדר בעברו, וסטודנט ב"מרכז האקדמי לב". וכן, הוא גם שדכן בפועל, גם אם לא בתואר. "יש למילה הזו קונוטציות לא טובות", הוא מסביר. "'שדכן' בתפיסה של הסטודנטים, זה משהו שהולכים אליו רק במקרים קשים, למרות שגם מי שמחפש זמן רב וכבר מיואש - והם מיואשים - לא ימהר להגיע לשם".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- סקר יום האהבה: הנישואים ברבנות מרחיקים את הישראלים מהיהדות
- מהפך: הנכד של חוטפי יוסל'ה שוחמכר חזר בשאלה
- "היורש של קרליבך" מחשב מסלול מחדש
מה קורה בשוק הפנויים-פנויות במגזר הדתי? הרבה, ויש שיאמרו הרבה מדי. באתר ההיכרויות "דייט פארטי", על 170 אלף המנויים שעליהם הוא מדווח, יש לא פחות מ-27% מנויים דתיים. אך מעניין לגלות שעל אף הזהות הדתית, רק 24% מהגברים ו-29% מהנשים, הצהירו כי הם מחפשים בן זוג למטרת נישואין.
יותר ממחצית הדתיים באתר הזה, מוגדרים כרווקים – וממוצע הגילאים שלהם עומד 31-45, לא ילדים, ובכל זאת לא פחות מ-46% מהגברים ו-45% מהנשים, אמרו שהם מחפשים בכלל קשר "חברי".
לסטודנטים להנדסה קשה יותר?
"אם משדכים ביינישים (בני ישיבה), זה הרבה יותר קל", מצהיר שמעוני. "היא נחמדה? מתאימה להם אידיאולוגית? אז אפשר להתקדם. אנשים שכבר עובדים בהייטק, מהנדסים, מחפשים דברים ספציפיים מאוד".
הוא מתכוון בעיקר "למפרט הטכני" שהוא מקבל חדשות לבקרים, מבחורים בקמפוס הדתי ומחוצה לו,
"נכון לעכשיו אנחנו עם 70 שגרירים, שהם בעצם סטודנטים או צעירים עם מעגל חברים רחב, כשכל אחד מביא את הרווקים שהוא מכיר, וביחד אנחנו מנסים למצוא התאמה", שמעוני מסביר. "יש לנו כבר אלף חברים רווקים בתמונה, זוג אחד שסגר ועוד חמישה בדרך".
"השגרירה"-שותפה של שמעוני למיזם היא חנה צור, סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול בשלוחה הנשית של "המרכז האקדמי לב". צור, בת גילו של שמעוני, נשואה לסטודנט שלומד אף הוא במכון, אם לשניים, בדרך ללימודי הדוקטורט, והיא דווקא לא מפחדת מהמילה שדכנית. על אף גילה הצעיר, היא מגלה כישרון לא קטן, עם לא פחות משישה זוגות ברזומה.
"את הראשון עשיתי כשיצאתי כרווקה עם משהו שלא התאים לי, אבל חשבתי שהוא יכול להתאים מאוד לחברה שלי, והם התחתנו", צור מספרת. "משם התגלגלתי לזה לגמרי במקרה. מי שהעלה את רעיון המיזם הייתה צליל בוזגלו, חברה שלי, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים".
באקדמיה הדתית לומדים בנפרד בנים ובנות בשני קמפוסים רחוקים זה מזה, ובמכון הבינו כי צריך לעשות משהו. פרופ' חיים סוקניק, נשיא "המרכז האקדמי לב", אף מצהיר כי "מבחינתנו מדובר בפרויקט שהוא לא סתם תוספת או בונוס. כל זוג שהחל לצאת וכל שידוך 'שנסגר', הם בשורה משמחת עבורנו".
הן רוצות מהנדס, המהנדס רוצה מורה
אז למה מתפתחת רווקות מאוחרת – ומאיזה גיל במגזר אתה נחשב "רווק זקן"? לצור יש תובנות רבות:צור סבורה כי "יש גם משהו מהעולם החילוני שמחלחל לציבור שלנו, וזה הדגש על החיצוניות. אם עד לפני כמה שנים לא היו מבקשים תמונה לפני הדייט, היום זה הדבר הראשון שמבקשים. זו רעה חולה".
שמעוני מסכים: "רוצים רזות, יש דרישות מאוד ברורות על המראה החיצוני, וזה חבל. לא מאפשר להכיר הרבה בנות מקסימות, שלא עונות להגדרות המדויקות האלו".
צור סבורה, שיש גם פערי דרישות בין בנים לבנות, ביחס לבן הזוג האידיאלי: "יש בנים במרכז האקדמי לב שרוצים לצאת עם מורות, שיהיו בבית לקבל את הילדים מהמסגרות. ואילו המהנדסות מקמפוס טל רוצות מהנדס. בנוסף, יש פער גילאים במסלול החיים המגזרי שלא נלקח בחשבון. בנות בגיל 24 רוצות מהנדס עכשיו, אבל אצל הבנים שגם עשו צבא, וגם ישיבה - בגיל 24 הם רק מתחילים ללמוד. אני אומרת לכולן, תחפשו מישהו שאתן אוהבות, שכיף לכן אתו, אל תתבחבשו על הפרטים הקטנים".
"אמרה לי בחורה שיצאה המון לדייטים, 'אני מרגישה שמסתכלים עלי באופן מיני, וזה מפריע לי'. אם זה קרה פעם אחת, ניחא. אבל כולם? או רובם המוחלט? ברור שמשהו פה לא תקין באופן שבו היא חושבת שצריך להתנהג. המלצתי לה לעבור תהליך עם עצמה. יש המון בנות עם סיפורים דומים. חבל, לכו. שחררו מה שתקוע, וזה ייפתר".
"לא יודעים איך להתנהג עם בני המין השני"
ד"ר יערית בוקק, סוציולוגית המתמחה בתחומי המשפחה והזוגיות, הפכה להיות אוזן קשבת ללא מעט
רווקים בקמפוס הדתי. "אדם שמחפש זוגיות, נמצא במצוקה", היא אומרת ישירות. "הרבה אנרגיות שמושקעות במציאת בן זוג, היו יכולות להיות מופנות להתפתחות אישית. על אף ההילה הזוהרת, יש אומללות ובדידות בתהליך, על אף שכלפי חוץ, כולם מתלבשים יפה ומשחקים את המשחק".
לדברי בוקק, יש סיבות לרוב מדוע גיל הנישואים בחברה הישראלית נמצא במגמת עלייה מתמדת. עם זאת, לדבריה, לחברה הדתית יש מאפיינים ייחודיים המשליכים על הקושי במציאת שותף לחיים: "זה שמערכת החינוך בהפרדה מגדרית, פוגע ביכולת להכיר בני זוג".
"ההפרדה המגדרית אף מונעת מהתלמידים לדעת איך להתנהג עם בני המין השני, מה שמכניס למבוכה עזה. יש גברים ונשים במגזר שיש להם ממש חרדה משתקת מהמין השני. הם קופאים, ולא יודעים איך להתנהל. לבחור דתי, אישה יכולה להיות כמו חייזר. הוא לא יודע איך לדבר אליה, איך להתנהג איתה. לפעמים עושים שגיאות מתוך מבוכה. הצעירים הדתיים בוגרי החינוך הנפרד צריכים הדרכה צמודה איך להתנהג. לפעמים הם מקבלים כזו, וטובה - ולפעמים לא".
בעיה נוספת שד"ר בוקק מזהה, היא בזהות הדתית המורכבת. "הרבה רווקים שמגיעים לגיל מאוחר, לא משתייכים לאף משבצת דתית ברורה. זה גורם לכך שהם עצמם לא יודעים מה הם מחפשים בבן הזוג. מהצד זה נראה כמו 'ראש פתוח' שלא נכנע לתיוגים. למשל, מי שמוכן לצאת גם עם בחורה מסורתית וגם עם דתית. או גם עם דתית אבל גם עם חרדית".
"זהות דתית מורכבת זה גם כשבחורה דתית מבלה עם חבר'ה חילונים, וזה מצמצם את אפשרויות ההיכרות שלה. או למשל סטודנטית שמגיעה אלי למפגש אישי, ומזדהה כדתית - אבל עם סקיני, חולצה חשופה ושרוול סמלי. אם אני לא יודעת שהיא דתית, איך יידע את זה בחור דתי בקפיטריה?"
מנגד, הישיבות הן מותג, וכל מסלול שעשו צעיר או צעירה הם, לדברי ד"ר בוקק, תיוג שילווה אותם לכל דייט: "הרבנים מנסים למתג את הישיבות, ועל הדרך מעצימים את זה. וגם אצל הבנות: היא עשתה שירות צבאי, או לאומי? למדה במדרשה או לא? כל תשובה מצטרפת לתעודת הזהות של המועמדת הפוטנציאלית".
מיהו דתי?
ארי אנגלברג, סוציולוג מהאוניברסיטה העברית ומ"בר אילן", שעבודת הדוקטורט שלו עסקה ברווקוּת מאוחרת במגזר הדתי, טוען כי הנתונים הסטטיסטיים אינם מציגים את התמונה כולה: "הנתונים הסטטיסטיים של הלמ"ס בעשור האחרון, מראים עלייה דרמטית במספרם של הרווקים הדתיים יותר מהציבור החילוני. ועם זאת, בציבור החילוני יש רבים שחיים יחד ולא נישואים ונספרים כרווקים.
"בעיה נוספת היא בקושי לדעת אם מי שהזדהה כדתי, הוא אכן כזה. גם אין פילוח בתוך המגזר בין הצדדים היותר שמרניים, אנשי 'הר המור' למשל, לבין המגזר הפתוח יותר. אז קשה לדעת מספרית את הנתונים המדויקים על רווקוּת במגזר הדתי, ובכל מקרה יש לעלייה של העשור האחרון כמה הסברים".
מבין כל ההסברים, מעדיף אנגלברג את מה שהוא מכנה "הבסיס להכל": "אנחנו חיים בעידן 'המודרניות המאוחרת'. זו אותה הסיבה שאחראית על העלייה באחוז הגירושין. אינדיבידואליזם שכרוך בציפיות אחרות לגמרי מזוגיות. זה נע מהמקום הפונקציונאלי, לעבר חיפוש אחר משהו שימלא לי את כל החורים והחסרים. סוג הזוגיות שאנחנו מחפשים היום, מושפע בדיוק מזה".
"בסופו של דבר, עצם זה שזהות דתית היא נתון משמעותי, מוסיף עוד מורכבוּת למערך, למרות שאני לא בטוח שזה דווקא מצמצם אפשרויות. זוגות חילונים בתהליכי היכרות לא יקדמו בחירה במישהו על בסיס הגישות הדתיות שלו או שלה. המצב הנוכחי בציבור הדתי הוא שזה תמיד על השולחן. החברה הדתית עוסקת בזהויות הדתיות שלה, ואני בכלל לא בטוח אם זה מצמצם את האפשרויות הזוגיות".
מה כן חשוב למגזר להבין בכל הנוגע לתופעת הרווקות המאוחרת?
"כולם רק רוצים לחתן את הרווקים", הוא אומר ישירות, "אבל לדעתי יותר מעניין לעצור לרגע ולהתבונן במשמעות של זה. מה התופעה הזו אומרת על החברה הציונית דתית? זו חברה שצריכה ללמוד לחיות עם רווקים, וזה הסיפור המשמעותי בעיניי. איך אפשר לחיות בחברה הדתית כרווקים? יש בכך קושי מאוד גדול. אבל יש רווקים, וימשיכו להיות רווקים. תתרגלו".
