עצרו את הסחף בדעת הקהל בגרמניה
ישראל יכולה להמשיך ולנקוט מדיניות בת יענה מול המתרחש בגרמניה ולספר לעצמה שגרמניה תישאר לעד ידידה איתנה. אך התעלמות מהמציאות הקשה רק תחריף את המצב
כשממשלות ישראל וגרמניה מתכנסות השבוע בברלין להתייעצויותיהן השנתיות - שבשל אילוצי הפוליטיקה הפנים-ישראלית לא התקיימו בשנה שעברה - יהיה זה בעיצומו של פסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין. על תוכנית הפסטיבל, שחולקה כמוסף מיוחד בעיתונים נפוצים בגרמניה, מתנוסס סמל משרד התרבות והתקשורת הפדרלי הגרמני. ללמדנו, שהפסטיבל זוכה לתמיכה כספית ממשלתית. מפני שמדובר בפסטיבל המתהדר באופיו הפוליטי, מן הראוי היה שממשלת גרמניה תנקוט משנה זהירות בהענקת תמיכה כספית לו - גם ובעיקר בשם ההגנה על חופש הביטוי. אלא אם כן הקו הפוליטי שנוקט הפסטיבל מקדם אינטרסים של ממשלת גרמניה.
עוד בערוץ הדעות:
בין כבוד האדם של המיעוט לכבוד הלאומי
מי שמדבר על חלוקת י-ם מוסיף חטא על פשע
אלוהים לא מרחם על פועלי הבניין
משטרה דַּרְדָּלֶה, מדינה דַּרְדָּלֶה
בשנים האחרונות הפך הפסטיבל, בגלל אופיו הפוליטי המוצהר, לאירוע התנגחות בישראל. כבר לא מדובר בהתנגדות למלחמה ולאלימות, שרק ישראל - כמובן - אחראית להן. מדובר בעידוד גובר לגורמים התומכים בתנועת ה-BDS, כלומר בהיעלמותה של המדינה היהודית. מדיניותה המוצהרת של ממשלת גרמניה היא תמיכה מוחלטת בזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה. הקנצלרית מרקל הכריזה מעל בימת הכנסת כי מחויבות לביטחונה ולקיומה של ישראל מהווה חלק מהאינטרס הלאומי-הגרמני. אין ספק שמרקל התכוונה ברצינות למה שאמרה. כיצד, אם כן, מתיישבת תמיכה כספית ממשלתית גרמנית באירוע ציבורי בעל חשיבות בינלאומית, שמגביר את תמיכתו בעמדה שונה לחלוטין?
פסטיבל ברלין אינו הגוף היחיד המאמץ לחיקו פעילים אנטי-ישראליים ואנטי-ציוניים וזוכה לתמיכה ממשלתית גרמנית. התופעה מתפשטת בגרמניה בקצב מהיר ביותר במסגרת מאמץ מרוכז ומכוון לשים אחת ולתמיד קץ לייחודיות הקשר בין גרמניה לישראל, הנובעת מאחריות הגרמנים לשואה. אלא שאנחנו כבר נמצאים בשלב מתקדם יותר של התהליך: השאיפה להעביר את מערכת היחסים בין שתי המדינות ממצב של נורמליזציה, כלומר שנמוך היחסים לרמת קשרים רגילים ביותר, לדה-לגיטימציה, קרי שלילת זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ובכלל.
מה חשוב יותר
מאבק בתופעה הזו צריך לעמוד בראש סדר היום של שתי הממשלות בהתייעצויותיהן, אם הן כנות ברצונן להעמיק ולהרחיב את היחסים בין ישראל לגרמניה בעתיד. מחויבותה ופעילותה של מרקל אינה מחלחלת לדרגים מבצעיים ומממנים במשרדי ממשלתה השונים. במקום לעסוק בפרויקטים משותפים, שהשפעתם על הציבור הרחב בגרמניה מצומצמת למדי, מן הראוי ששתי הממשלות יפעלו במקביל לעצירת הסחף האנטי-ישראלי בדעת הקהל הגרמנית. והסיבה לסחף הזה עמוקה הרבה יותר ממדיניות ההתנחלות של ממשלות ישראל עד היום.תחום שחשוב מאוד להתחיל לפעול בו הוא החינוך. ועדת מומחים משותפת לגרמניה וישראל בדקה כיצד מלמדים על ישראל בבתי הספר בגרמניה. תוצאות המחקר היו מזעזעות בשליליותן. אך הערה אחת של המומחים מדאיגה יותר מכול: ועדת מומחים משותפת אחרת ביצעה מחקר זהה לפני 30 שנה והגיעה למסקנות שליליות דומות. מאז לא בוצע כל ניסיון לשנות את המידע על ישראל בספרי הלימוד הגרמניים. דורות שלמים של צעירים וצעירות, שחלקם היום בעמדות מפתח שונות ברחבי גרמניה, גדלו על תפיסה מעוותת ונגטיבית של מדינת היהודים. זו, מן הסתם, הסיבה לכך שמסע הדה-לגיטימציה לישראל זוכה לתמיכה גוברת בציבוריות הגרמנית. מרקל העלתה בראיון שהעניקה לאחרונה ל"ידיעות אחרונות" רעיון לגבש ספרי לימוד משותפים לשתי המדינות בתחומים שונים, כפי שגרמניה כבר עשתה עם צרפת. חבל מאוד יהיה אם רעיון זה לא ימומש.
ישראל יכולה להמשיך ולנקוט מדיניות בת יענה מול המתרחש בגרמניה ולספר לעצמה שגרמניה תישאר לעד ידידה איתנה. אך התעלמות מהמציאות הקשה רק תחריף את המצב. בגלל חשיבות היחסים בין גרמניה לישראל לשתי המדינות, צריכות שתי הממשלות לנהל דיון פתוח על הקשרים ביניהן, לברר היכן מרשים לעצמם גורמים גרמניים להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל, כיצד מגיעים כספים ממשלתיים גרמניים לתמיכה בפעילויות אנטי-ישראליות, ומה באמת עושה ממשלת גרמניה כדי להרחיב את בסיס הקשר עם ישראל בקרב שכבות נרחבות יותר של החברה הגרמנית. נכון לעכשיו, דומה כי בכל הקשור לישראל ממשלת גרמניה פועלת בתחומים לא מעטים בניגוד מוחלט לעמדותיה הברורות של העומדת בראשה.
לפנייה לכתב/ת 
אלדד בק
צילום: ניצן דרור אלי סגל
מומלצים
