"החידה הסינית"

לפני 24 שנה השתתפתי במשא-ומתן בבייג'ינג על הסכם הסחר הראשון בין ישראל וסין. ראיתי מאות אלפי סינים על אופניים שגדשו אז את הרחובות ורק מכוניות ספורות נעו ברחובות הארוכים והרחבים שליד העיר האסורה. המראה התהפך מאז - רק כמה זוגות בודדים של אופניים, תנועת מכוניות סואנת אבל תמונת מאו על חומת העיר האסורה נותרה. זו תמצית השינוי האדיר שסין עברה בתקופה - מדור האופנים לדור של מעצמת חלל, מעצמה כלכלית המתחרה בארה"ב ורזרבות פיננסיות בגודל בלתי נתפס.

עוד בערוץ הדעות:

הבו חומר ולבנים ונבנה - היי-טק בערים ערביות

שיימינג ככלי שיפוטי

מי מפחד מהאלה העברית

תאונות עבודה אינן גזירת גורל

אל תביאו מחו"ל - תשקיעו בישראל

לכאורה שותף רצוי. ואף על פי כן בכל עיתון כלכלי במדינות המפותחות תמצאו מדי יום דיווחים על שאלות, חששות, חשדות וספקות באשר להשקעות סיניות. אין ספק שחלק מאלו נובע מהחשש מהבלתי ידוע. המערכת הכלכלית הסינית כמו גם המערכת הפוליטית עדיין סגורה וחלקה נותר עלום. מרביתן של 500 ענקיות הכלכלה הן חברות "היברידיות", כלומר גם בבעלות או בפיקוח ממשלתי וגם פועלות כחברות פרטיות. גם בחברות בעולם המערבי השקיפות היא לא התכונה המאפיינת אותן. בסין היא כמעט ואינה קיימת.

סין היא מעצמה כלכלית אגרסיבית. היא יצרנית יעילה והיא חייבת שינוע יעיל ומהיר של תוצרתה לשווקים. היא הקימה חברות ספנות ונמלים מן הגדולות בעולם. היא קונה נמלים באוקינוסים - השקט, האטלנטי, ההודי ובים התיכון. חברות סיניות שואפות לקנות חברות תוכנה באירופה, ארה"ב ובישראל. חברות סיניות קונות מפעלים למוצרי חלב בישראל ובצרפת. סין מחדשת ומממנת את דרכי המשי היבשתית והימית. לשם כך היא מוכנה להשקיע עשרות מיליארדים של דולרים. לשם כך היא מקימה בנק אסיאתי שאליו גם ישראל הוזמנה והיא תהיה חברה בו.

ההיקפים והקצב מדהימים ומפחידים ומעוררים את השאלה האם יש צורך להגן על אינטרסים מסוימים גם כשהקונה הסיני ישלם כל מחיר. האם אין חשש שתרומה נדיבה של טייקון סיני למוסד אקדמאי ישראלי תעשיר אמנם את קופת המוסד, אך תרוקן אותו מתוצאות פעילותיהם המחקריות של מדעניו שלחלק מהן יש ערך מסחרי גבוה. לידע בתחומי החומרה והתוכנה יש ערך ושימוש כפולים - אזרחי וביטחוני. מי קובע את הסטנדרטים, את המגבלות של מה ניתן למכור ועל איזה ידע המגולם במוצרים מסוימים מבקשת המדינה לאסור את מכירתו.

אסור למדינת ישראל לחוקק חוקים, תקנות ואיסורים שמדיפים ריח אנטי סיני חזק. לא מעט חברות ממדינות ידידותיות אחרות מוכנות לרכוש ידע ישראלי חדשני בתחומי הנשק, אלקטרוניקה והיי-טק. התשתית החוקית והארגונית לאכיפה של מגבלות שהמדינה מבקשת להקים כדי למנוע נזק ביטחוני-כלכלי-מדיני - חייבת להיות הוגנת ובעלת כוח שיפוט טכני ומדיני.

בחירה בעייתית

הדברים אמורים גם על הזכיונות שניתנו בשנים האחרונות להקמת נמלים חדשים בחיפה ובאשדוד ולתפעולם. בעקבות זכייתן של שתי חברות סיניות במכרז להקמת נמל חדש באשדוד ותפעול הנמל החדש בחיפה אמר ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי כי יחסיה ההדוקים של סין עם איראן כוללים אספקת נשק מתקדמת - היו מחייבים דיון מוקדם בטרם הענקת הזכיונות האלו.

טענתו מוצדקת אף שהיא נשענת על טיעון מוטעה. גם אם שתי חברות אמריקניות היו זוכות במכרזים בחיפה ובאשדוד, היה מקום אולי - לא פחות מאשר בזכייה הסינית בהם - לדיון בהשלכות של זכייה של חברות מאותה מדינה בנמלים אסטרטגים של מדינת ישראל, שדרכם זורם החלק הארי של סחר ישראל ובו מצוים בסיסים של חיל הים הישראלי.

אמירתו של הלוי מותירה את הרושם המטריד שההיבטים הביטחוני והאסטרטגי לא נדונו. הקמתו של גוף מיוחד או הפקדתו של המטה לביטחון לאומי שליד ראש הממשלה מתחייבות מהצורך למנוע מצבים בעתיד שבהם עלולים להיפגע נכסים ואינטרסים אסטרטגים ישראלים.

צריך לזכור שביחסים הכלכליים והמדיניים בין ישראל לסין יש מעט מאד שיוויוניות. אין סיבה לא לדרוש מסין יתר איזון במדיניותה באזור המבוססת כמעט כולה על הנרטיב הערבי, אבל למרות ששליש ממדינות הליגה הערבית קיימות בעיקר בשם אך לא בפועל, עדיין לכולן יש קול באו"ם וסין טורחת

 להזכיר להן מה מדיניותה כלפי טייוואן. ישראל יכולה לדרוש מסין להפסיק מכירתו של נשק מתוחכם לאיראן. ספק אם סין תיענה כאשר ישתרך תור ארוך של מדינות שתבקשנה למכור כמעט כל פריט ציוד צבאי, אבל גם לישראל יכולת לומר לא כמו למשל בעת שהחליטה לפסול את מכירת תיק הביטוח של חברת כלל לחברה סינית.

היחסים בין ישראל לסין הם מרקם עדין ורגיש. הם נוהלו עד כה על ידי שני הצדדים בהצלחה לא מבוטלת, אבל יש ליצור כלים חדשים להתמודדות עם האתגרים שמייצר הענין הגובר של סין באזורנו ובמיוחד בכלכלת ישראל.

ד"ר עודד ערן שרת כסמנכ"ל כלכלה במשרד החוץ והוא כיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. המכון יקיים היום את הכנס השנתי של פורום סין.