המתנחל מהרצליה פיתוח
הוא הקים משפחה בחברון, עבר לגוש קטיף - והבין שככה אי אפשר להמשיך. לאחר חיפושים הגיעו מרדכי גרנביץ' ומשפחתו להרצליה פיתוח, לא מתוך רצון "להשפיע" - אלא לחיות ביחד. זו גם הסיבה שתמצאו אותו מופיע בפאבים לא כשרים
פאות ארוכות, כיפת "סיר" וציציות משתלשלות: מרדכי גרנביץ' – עם ובלי הגיטרה שצמודה אליו תמיד – הוא האבטיפוס הכי רחוק מזה שהייתם מצפים למצוא על חוף הים של הרצליה פיתוח. ובכל זאת, הוא שם עם אשתו וילדיו. לא כ"מיסיונר", כפי שהוא עצמו מדגיש, גם לא חלק מ"גרעין תורני". פשוט כדי לחיות עם אנשים אחרים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"הגענו לפה מחברון. הישר מעיר האבות - אל עיר הפיתוח", הוא מחייך. אבל מאחורי החיוך מסתתר שבר שהחל בפינוי גוש קטיף. "מאז ההתנתקות זה מתבשל אצלינו, הרצון לגור במרכז ולא בסביבה שנראית כמונו", הוא מספר ל-ynet ו"אורות - טלוויזיה יהודית". "זה לא משהו שהגיע בבום, אלא אחרי התבשלות של שנים שמשהו בתקשורת בינינו לא עובד נכון".
קראו עוד בערוץ היהדות :
- נלחמים באינדיאנים, בקיבוצניקים ובמיסיון: א-יידישע קומיקס
- "פרס טמפלטון" בסך 1.5 מיליון דולר - לרב הלורד ג'ונתן זקס
- קטונתי מכל הסלסולים: יונתן רזאל והאנדלוסית
בראשית גרה משפחת גרנביץ' בחברון, המקום שבו נולדה וגדלה רעייתו, דודתה של שלהבת פס - התינוקת
משם עברה המשפחה לגוש קטיף, וממנה גמלה ההחלטה לעבור ולהתנחל בלב המרכז. ליצור מפגש חדש, ולנסות לשבור את החומות והסטיגמות הקיימות. להרצליה פיתוח הגיעו, כמו שהוא אומר "בהשגחה", לאחר חיפוש לאורך קו החוף – מאשקלון ועד תל אביב.
"הלוק שלי הוא מפר איזון באמת. אני נראה דוס הארד-קור שהגיע מאיפה שהגעתי. אבל זה רק קליפה מאוד חיצונית וראשונית, וברגע שנוצר המפגש אחרי הפעם-פעמיים הראשונות, הכל טוב, אנחנו חברים".
שיח לא שיפוטי, עם הרבה אהבה
גרנביץ' מסביר כי "באנו לפה כי אנחנו מאמינים שכל מה שיקרה מתוך קשר בלתי אמצעי, בטוח יהיה יותר טוב מה שקורה עכשיו. לא צריך שום מטרה מבחינתי מעבר לזה. זה ברור שהמפגש בין דתיים לחילונים זהו איזשהו טריגר... זה ברור שזה מעורר כל מיני נושאים, אבל רק מתוך הכלה ואהבה, ולא מתוך רצון למכור למישהו משהו. עצם הקשר והשיח - הוא הדבר עצמו".
המפגשים והקשרים החדשים הביאו את גרנביץ' ליצור את אלבומו החדש, "כל החומות". "את רוב הטקסטים אני כותב", הוא אומר. "זה בעיקר טקסטים אישיים שקשורים לחיבוטי נפש, 'המאמין המיוסר' אני קורא לזה".
נאמן לאידיאולוגיית המפגש הבלתי אמצעי, גרנביץ' לא בוחל בבמות המוצעות לו, ומופיע אף בפאבים לא כשרים, לא עניין של מה בכך אצל יוצרים מהז'אנר. "אני מאמין שזה חלק מהמפגש", הוא מסביר בפשטות.
"מוזיקה זה דבר שהוא ממש מעל כל החומות וההגדרות. אני מאמין שזו התקווה היחידה שלנו כמדינה וכחברה. לא רואה שאנחנו הולכים למקום טוב בלי זה. אפשר לעשות את כל השיח בצורה נקייה וטובה אם אנחנו פותחים את הלב באמת, בלי שיפוט ועם הרבה אהבה".
לפנייה לכתב/ת 
