הסדר קונפדרטיבי ו"תוכנית מרשל" לפלסטין

תכנית מרשל - באירופה זה עבד מצוין

תריצו רגע 70 שנה אחורה. השנה היא 1945. שש שנים של מלחמת עולם שבאו אל קיצן הותירו את המעצמות הכלכליות של היבשת בעיי חורבות. צרפת, בריטניה, וכן, גם גרמניה, מצויות בכאוס כלכלי ופוליטי - התעשייה והתשתיות מרוסקות, מיליוני אנשים מחוסרי בית ובעברו השני של הגבול יושב עם, שעד לפני חמש דקות היה אויב אכזר ותוקפני. באותם ימים קשה היה לזהות בחורבות את המדינות המפותחות, שאלפי ישראלים עומדים היום בתור לקבל דרכון שלהן.

עוד בערוץ הדעות:

הקשר בין טראמפ, מירי רגב ושי חי

הקצנה מסוכנת - וחבל

אל תאמרו אינתיפאדה, זו מתקפת זומבים

מה לא למדנו מהאמריקנים?

טובלים ושרץ בידם

למזלה של אירופה המלקקת פצעיה, את התסריט שלה כתבו אמריקנים והם, כידוע, אוהבים את הסוף שלהם טוב. אפשר להתווכח על מניעיהם, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שבמשך שלוש שנים השקיעו האמריקנים עשרות מיליארדים בשיקומה של היבשת הישנה, במה שנודע לימים כ"תוכנית מרשל". אה, כן, היה להם תנאי אחד למימון תוכנית ההבראה שלהם: על המדינות המעוניינות לקבל סיוע יהיה לפתור את הבעיות בעצמן, בדרך של שיתוף פעולה כלכלי. או במילים אחרות 'קונפדרציה' (להבדיל מ'פדרציה' שבה מדינות שונות חולקות ריבונות אחת).

והתוצאה, במקרה של אירופה, הייתה דרמטית. מדינות מערב היבשת רשמו צמיחה מואצת ברמה היסטורית (בשעה שמדינות הפדרציה שממזרח למסך הברזל הדרדרו), כלכלות התייצבו ולימים נפלו גם החומות, שוקם האמון בין בני האדם ונסללה הדרך לאיחוד האירופי.

מה שטוב לאירופה יכול להתאים גם לנו?

חזרה למזרח התיכון של שנת 2016.

את מקומה של מלחמת העולם תופס אצלנו סכסוך אלים בן למעלה ממאה שנה. שני עמים מקיזים זה את דמו של זה ומשלמים מחיר אנושי וכלכלי כבד מנשוא. החשדנות ואי האמון מושלים בכיפה, ובהיעדר תקווה נראית לעין משגשגים רעיונות קיצוניים, גזענות ושנאה. אם בעבר חשבנו שדי בהפרדה שרירותית בין העמים, הרי שהיום אנו לומדים על בשרנו את מחירה של התנתקות חד צדדית שאינה מבוססת על הסכמה. הימנעות מהפרדה היא כמובן מסוכנת הרבה יותר; רעיון המדינה הדו-לאומית מגשים אולי ציווי אלוהי, אבל משמעותו בשטח היא דיכוי של מיליוני תושבים פלסטינים נטולי זכויות אזרחיות, מה שיהפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מבודדת.

במצב הדברים הנוכחי עצם הרעיון של שיתוף פעולה בין העמים נראה כרגע דמיוני ותלוש מהמציאות. זאת, מן הסתם, הייתה גם הרגשתו של אותו אזרח צרפתי, אשר נדרש לשתף פעולה עם שכנו הגרמני, שעד לפני רגע הרג בו ושיעבד אותו ואת כלכלתו. למזלו ולמזלנו אנחנו חולקים את אותו דוד נדיב, ומה שהצליח שם יכול בהחלט לעבוד גם כאן.

תוכנית מרשל הישראלית-פלסטינית

לנוכח הכישלון המתמשך במציאת פתרון חלופי, ולאור הצלחתה ההיסטורית של תוכנית מרשל באירופה, יש לנסח את 'תכנית מרשל הישראלית-פלסטינית' – הסדר קונפדרטיבי בין מדינת ישראל למדינת פלסטין בתמיכת ארה"ב והאיחוד האירופי.

במסגרת התוכנית יתנהל מו"מ על בסיס קווי 67', בדגש על יישום הרעיון

 הקונפדרטיבי, כשבסופו תתבצע הכרה הדדית בין שתי המדינות כמדינות לאום ותיקבע תקופת מעבר בת 5 שנים עד להסדר הקבע.

יש בסיס חזק להאמין שיוזמה ישראלית הקוראת ליישום תוכנית מרשל ישראלית פלסטינית, תתקבל באהדה גדולה בוושינגטון וגם באיחוד האירופי, שחב את עצם קיומו לתוכנית דומה. במציאות הפוליטית שתיווצר יופעל על הרשות הפלסטינית לחץ כבד להצטרף לתכנית וגדולים הסיכויים להצטרפותה. היה ותבחר הרשות לדחות את התוכנית, יפעלו ארה"ב והאיחוד האירופי להחלפת הרשות בגוף מוסכם שיפעל לקידום האינטרסים של העם הפלסטיני, מתוך שיתוף פעולה קונפדרטיבי עם ישראל.

הכותב הוא אלוף משנה במיל', יוזם ושותף להקמת יחידת שלדג ומוביל ושותף לשינויה של התנועה הקיבוצית לתנועה קואופרטיבית