בלי גסויות, בלי פילטרים: הדתיות הכי מצחיקות
אורית שוהם מדירה גברים, דנה ורון לעולם לא תתריס על ההלכה, הדר גלרון משתדלת לחצות קווים אדומים, רביטל ויטלזון יעקבס מאמינה ב"הכל צחיק", וצופיה לקס לא מדברת על זוגיות. קבלו את 11 הנשים הכי מצחיקות בבית הכנסת - ומחוצה לו, לפי האלף-בית
אורית שוהם: המורה מינה מהסמינר
בת 34, ירושלמית ואם לשלוש בנות. אושיית סרטונים ברשת וסטנדאפיסטית טרייה. חרדית.
תפגשו אותי ב: מופע היחיד "העולם מצחיק אז צוחקים", שנכתב על ידי הניה שוחט (עיתונאית חרדית).
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. היכנסו >>
הומור מגזרי: ההומור שונה מאוד במגזר החרדי, כי הוא צריך להיות נקי, לא פוגעני, לא ריקני, ובעיקר עם מסר. לדוגמה, "המורה מינה" נותנת הוראות כיצד להתפלל כראוי.
הומור נשי: לדעתי אין הבדל בין הומור נשי לגברי. יש אנשים שיש להם חוש הומור, ויש כאלה שפשוט אין להם את זה. אני מקבלת תגובות מאוד מפרגנות, ואז פתאום מישהו יכול לכתוב לי "המורה מינה זו מורה אמיתית?"
קווים אדומים: ברור שיש. הרי כולכם מתים לראות את חזי, בעלה של שונטאללל - אבל יש גבול! הדרת גברים וזה.
מוטו: תהיו קלילים! העולם מצחיק אז צוחקים!! (סימני הקריאה במקור).
אלינור רחימי: לעולם לא אצחק על פגיעה בנשים
בת 27, תושבת כפר סבא, גיבורת פייסבוק לסטטוסים קצרים.
תפגשו אותי ב: פייסבוק. אלופת ישראל בקפיצה למסקנות.
הומור מגזרי: בעיקר נטול גסויות, וכמובן מלא בניואנסים שרק דתיים יבינו.
הומור נשי: יגידו מה שיגידו על פייסבוק - הוא חושף אותנו לאנשים שאין סיכוי שהיינו יכולים לפגוש בשום מדיה אחרת, וזה מאפשר להרבה נשים מוכשרות לפרוץ. אני משתדלת להשתמש בהומור חוצה מגדרים, פשוט כי אני לא אוהבת שמקטלגים אותי או כל אישה אחרת בתבנית. למען האמת, ההומור המגדרי הוא בעיקר שוביניסטי ודי לעוס ברובו.
קווים אדומים: לעולם לא אצחק על פגיעה בנשים.
חשוב שידעו עלי: אני לא באמת רואה מומינים כל היום.
מוטו: עם כוחות גדולים מגיעים גם חשבונות חשמל גבוהים.
מסר לאומה: נשים דעתן חדה.
דנה ורון: די, חייבת להתבגר
בת 38, תושבת ביתר עילית, אם לחמישה. שדרנית רדיו וסטנדאפיסטית חרדית, חוזרת בתשובה.
תפגשו אותי ב: ערבי העצמה לנשים, הפרשת חלה, קירוב לבבות חילונים-דתיים, כתיבת טורים,
משדר מיוחד:
נחשף שמו של מטריד המלכה
אולפן ynet
לאחר הסרת צו איסור הפרסום על זהותו של ה' מפרשת "המטרידן משושן", מתייצבים יועציו באולפן ynet: "נגן על שמו הרע של המן". החשוד המרכזי: שר בכיר בממשלת אחשוורוש, תושב אגג. צפו
הומור מגזרי: בסופו של יום, הקונפליקטים, האתגרים, השוסים והשטיקים נראים ונשמעים כמעט אותו דבר. ייתכן והמינונים עדינים יותר, והשפה מרומזת.
הומור נשי: המשותף בעיקר נוגע ליכולת של שני המינים לצחוק בעקביות אחד על השני, מה שיוצא בסופו של דבר לא כל כך מדויק, כי גברים צוחקים על כמה הם לא מבינים נשים, נשים צוחקות על כמה גברים לא מבינים אותן. לגברים יש בדיחות על כמה הם לא מסתדרים בלי אישה, ולנשים - על כמה גברים לא יכולים בלעדיהן, אז בסך הכל קיים סנכרון.
קווים אדומים: בלי גסויות וניבולי פה, בלי התרסות כלפי שמיא.
חשוב שידעו עלי: אני לא דתייה לייט, אף על פי שהכל בשיא הקלילות.
מוטו: "לא נבראתי אלא לשמש את קוני".
מסר לאומה: כל אחד מאיתנו נדיר ומיוחד, וחייב להשתמש בייחודו בשלמות, בלי לוותר, ובד׳ אמות של הלכה.
הדר גלרון: אין סטריפטיז במופע שלי
בת 39 כבר כמה שנים, לשעבר נורית הדר, יוצרת ושחקנית . אם לשלושה ותושבת רמת גן, מאמהות הז'אנר (לצד נויה. ע"ע).
תפגשו אותי ב: למזלי, וזו באמת ברכה, אני נהנית מכל העולמות - משחקת, כותבת (כמחזאית, "מקווה"), וגם מבייצת אה, סליחה, מביימת (זה יעבור את הצנזורה המגזרית?) אני מופיעה בסטנד-אפ הסאטירי שלי "חוזרת בתשוקה". תיאטרון הבית הוא "הקאמרי", ובירושלים בית מזי"א.
ביימתי לאחרונה קומדיה מוסיקלית שעולה בראשל"צ, "יורשים חסרי בושה", של הסופרת אדיבה גפן. האם זה
פורים שמח!
כל מה שרציתם לדעת על החג
קריאת מגילה בשפת הסימנים, חוברת תשבצים להורדה, וגם כל המנהגים, הדינים וההלכות. היכנסו עמוד פורים המיוחד שלנו
הומור מגזרי: "המגזר" הוא ספקטרום מאד רחב. השאלה איזה מגזר של המגזר - יש מקומות שלא יכולים בכלל לקחת הופעה ששמה "חוזרת בתשוקה", אז אנחנו קוראים לזה "משנכנסת הדר". לרוב אני מתאימה את עצמי. חשוב לי להעביר את המסר (כן, אני מאלה), ויחד עם זאת לא ליצור פרובוקציה שתבריח אנשים.
אני באה מבפנים, עם המון אהבה ואמונה גדולה, ומגלה שיש המון אנשים "מגזריים" שחושבים בדיוק כמוני. לקופות הפתוחות מגיעים גם חרדים, שזה ממש מרגש.
הומור נשי: בגדול הומור זה הומור - אבל נשיות-גבריות זה חומר מעולה להומור (גם לדרמה), ואין ספק שאנחנו המין העמוק יותר(!) כשאנחנו צוחקות על עצמנו, יש הרבה יותר לאן לחפור. חוץ מזה, קהל נשי זה קהל מעולה".
קווים אדומים: משתדלת לחצות אותם. אבל סטריפטיז אין במופע שלי.
חשוב שידעו עלי: לא התגרשתי מאהרון פוירשטיין... אפילו לא התחתנתי אתו! התחתנתי עם אחיו הצעיר, דניאל פוירשטיין, ואנחנו עדיין נשואים.
מוטו: לא ללכת בתלם כי "ככה עושים". לשאול שאלות, לא לפחד להעז לשנות את מה שאפשר, כל עוד אפשר ואם אפשר גם עם חיוך.
מסר לאומה: לאהוב. לעשות באהבה. לשנות מאהבה. גם ביקורת אפשר לתת באהבה.
מור בן חמו: לפחות אני לא צריכה להוריד את הכיפה
בת 26, תושבת גבעת שמואל בהכחשה (ומתגעגעת לירושלים) "דוסית רשת" צינית ומושחזת.
תפגשו אותי ב: פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, וואטסאפ. אבל בעיקר - בחיים האמיתיים עם משפחה וחברים.
הומור מגזרי: ההומור הוא אותו הומור, רק שהתגובות שונות. אם בדיחה כזו או אחרת הייתה מתקבלת יפה במקום מסוים, במגזר יהיו שיגידו "הגחכה של הדת", "לא ראוי", "לא מתאים", "חילול השם", "לפחות תוריד את הכיפה".
הומור נשי: בהמשך ישיר לסעיף הקודם, ההבדל בין הומור נשי לגברי הוא שלפחות אני לא צריכה להוריד את הכיפה.
קווים אדומים: רק על הלחיים במשחקי אליפות של הפועל.
חשוב שידעו עלי: כדי לעצבן אותי בקלות, כל שצריך זה לקרוא לי במילה הנאלחת "חמודה".
מסר לאומה: חייכו לעולם, ואולי מישהו יגלה לכם שתקועה לכם כוסברה בשיניים.
מיכל לויטין: דווקא כיף לצנזר
בת 32+ ("וזה לא הפלוס היחיד שלי"), תושבת לוד, אם לשישה ("ועוד אחד שנשואה לו"), שחקנית וסטנדאפיסטית חרדית.
(צילום: ספיר אברהמי)
תפגשו אותי ב: מופיעה סולו כסטנדאפיסטית מאז שזוכרת את עצמי, וגם כשחקנית בתיאטרון החרדי "הרוח החיה" של המפיקה טלי אברהמי. מופיעה בהצגות שונות שרצות בהצלחה כבר 12 שנה. כרגע, אפשר לפגוש אותי בהצגה "מאושרת".
הומור מגזרי: הופעות ההומור במגזר מיועדים לנשים ולנערות בלבד, וכוללות שירה ורקדניות עם תלבושות מושקעות ומקצועיות, וגם צנזורה מיוחדת. לדוגמה, החברה לא בהריון - היא "במצב". במקום "אני בהריון", יגידו "יש לי בשורות טובות". "לידה" זה "בשעה טובה". כמובן שיש זרמים שונים בתוך העולם החרדי, ולא בכל מגזר הצנזורה זהה. זה כיף ומאתגר להשתמש בביטויים אחרים וגם בפנטומימה, במיוחד בתיאורי "שלום בית" (מערכות יחסים זוגיות). המופע חייב לכלול מסר יהודי רוחני כלשהו, כך שבסוף - אחרי כל ההומור וההקצנה - האישה תצא עם כוח, שמחה ועוצמה נשית .
הומור נשי: ראשית, גבר יכול להופיע בפני נשים - ואישה לא יכולה בפני גברים. שנית, נשים מקבלות יותר מאישה מאשר מגבר שידבר עליהן. נשים הכי מבינות נשים.
חשוב שידעו עלי: נולדתי דוסית ואני מצחיקה, ואלמלא תמיכת בעלי המוכשר והאוהב שהוא גם עקרת הבית וגם המפיק האישי שלי, לא הייתי מספיקה הכל.
מוטו: שמחה, צחוק, הומור זה מפתח לכל הישועות .
נויה מנדל: אותן הבדיחות, רק עם ציצית
תושבת אלקנה, אם לארבעה. שחקנית וסטנדאפיסטית , מחלוצות הז'אנר במגזר (לצד הדר גלרון. ע"ע).
תפגשו אותי ב: "מקסימום סטנד-אפ", הצגת הבידור "אני בחופש תסתדרו לבד", מופע מיוחד לעובדי הוראה "מראה להוראה"
הומור מגזרי: בגדול אלו אותן הבדיחות, רק עם ציצית. מופיעה במקביל לכל הקהלים: חילונים, דתיים, חוזרים ב... יוצאים ב... דתלש"ים, דתלייטים ודתליפ"ים וגם חרדיות. מאוד אוהבת לאלתר, וזה מה שמגוון את המופע שלי ומחדש אותי.
הומור נשי: כמו שיש הבדלים בין המינים, כך גם בחומרים. בסופו של דבר מה שמצחיק זה החומרים המשותפים. נשים צוחקות מכל הלב כשהגבר צוחק כואב לו הלב.
קווים אדומים: לא גסויות.
מוטו: הקול בידי שמיים.
מסר לאומה: בפורים אנחנו הולכים עם מסכות, מאחלת לכולם שביומיום ידעו להיות בלי וליהנות מהחיים.
פנינה ספרינגר: דוסית מצייצת
בת 27, ירושלמית. אושייה וירטואלית וחברת כבוד בפאנלים של הומור מגזרי.
תפגשו אותי ב: כבר כמה שנים שאני חופרת על בסיס יומי בטוויטר ובפייסבוק, יש לי טור דו-חודשי ב"מוצש" ואני משתתפת בפאנלים מתחלפים של פוליטיקה והומור. המצב הפוליטי כל כך נוראי, כך שנותר לנו רק לצחוק. גם הפוליטיקאים עושים עבודה לא רעה בלספק לנו חומר. בקרוב עולה פאנל מרענן וחדש על טהרת המין הנשי, שנקרא "מלחמת אחיות": 4 בנות, מהצד הימני והשמאלי של המפה, נלחמות מילולית. הפאנל הוא פוליטי-הומוריסטי, יהיה כיף.
הומור מגזרי: לא כל אחד יבין את בדיחות "בני עקיבא" (או "עזרא", במקרה שלי), צחוקים על הפרדה בין
כשהמציאות עולה על כל תסריט
סמים בקייב - ואיומים בישראל: נקמה חרדית בזוג המאוהב?
רעות רימרמן ורועי ינובסקי
משטרת ירושלים עצרה שלושה חשודים - בהם מחסידות גור - בחשד לאיומים ותקיפה של חרדי, העצור באוקראינה עם בת זוגו בחשד להברחת סמים. בני הזוג - הוא אב לשבעה, והיא אם לתשעה - התאהבו ונפרדו מבני זוגם. הם טוענים כי מאז ספג הגבר מסכת איומים ותקיפות, ששיאם - השתלה של סמים במזוודותיהם
לפני כארבע שנים פתחתי עם ארבעה את עמוד "דוסים מצייצים" - שם לא מקורי, אבל תוכן מקורי בהחלט. זה קרה עוד לפני רנסנס העמודים בפייסבוק. הומור מגזרי תמיד היה, אבל פחות ברשתות החברתיות. פתאום, כולם קיבלו במה. העמוד עף גבוה בזמן קצר, וזה רק הראה עד כמה המגזר היה צמא לזה (בכל זאת, אנחנו צמים מלא). ההומור המגזרי גם נקי יותר. ההומור בעולם מלא בגסויות, כי הכי קל ללכת למקום הזה כדי להצחיק, ובמגזר זה לא שם (לפחות לא בפומבי).
הומור נשי: לרוב יש הבדלים, כמו שיש הבדלים באופי, בדרך החיים ובהתנהגות. קודם כל, אין מספיק הומור נשי. יש המון נשים מצחיקות, אבל הן פחות "חושפות" את עצמן. הרבה פעמים הוזמנתי לפאנלים שהייתי הבחורה היחידה בהם, וכששאלתי למה אין עוד בנות, נאמר לי שפשוט אין / לא מצאו / לא רצו להשתתף.
גברים פחות מתביישים, ויש להם פחות קווים אדומים. אני חושבת שלגברים פחות אכפת ה"מה יגידו" עליהם (כמובן שכל מקרה לגופו, וזה גם עניין של אופי). יש כמה סטנדאפיסטיות או כותבות מצחיקות שהן פשוט ענקיות, ולא במובן השמן של המילה, אבל הן לא הרוב. מאמינה שזה עניין של זמן, וכבר מרגישים את השינוי באוויר.
קווים אדומים: אני מאוד מאמינה ב"הכל צחיק", אבל זה גם עניין של טיימינג. אנחנו חיים במציאות מורכבת בישראל, ובדיחות שחורות הן חלק גדול מהעניין, מההישרדות הנפשית ומהמציאות. צריך להיות עם אצבע על הדופק ולדעת מתי או על מה אפשר לצחוק בזמנים מסוימים, וגם צריך לדעת מתי לעצור. בגדול, לא הייתי רוצה שאף אחד יפגע או ייעלב ממה שאני כותבת או אומרת. לכן במקרים רגישים אני משתדלת להיות עדינה, או לוותר.
חשוב שידעו עלי: אני אמנם צוחקת על המון דברים, אבל שום פאנץ' לא שווה בשבילי בנאדם שנפגע או לקח קשה. אני בעצמי בחורה רגישה, ולכן גם רוצה לנהוג כך באחרים. בן אדם לחברו זה מעל הכל. אלא אם כן מדובר בחתיכת שוקולד אחרונה.
מוטו לחיים: משפט שיוציא אותי בנאדם ערכי ומגניב.
מסר לאומה: אל תיקחו ברצינות מסרים מאנשים שכותבים ברשת.
צופיה לקס: לא יורדת על הקהל
בת 38, תושבת פסגות, אם לתשעה. סטנדאפיסטית ושחקנית דתייה.
תפגשו אותי: באמתחתי שישה מופעים: "מתבגרות או לא להיות", "מגהצת קונה", "טבילת אש", "מה הסיפור שלך?" "את עוד פה?" ומופע הדגל "אישה אחת ולתמיד". כל המופעם רצים במקביל ועולים בכל רחבי הארץ, ומיועדים לנשים בלבד.
הומור מגזרי: קודם כל, יש בו כמויות של טקט, יש בו את גבולות השפה והבוטות, ובגלל זה הוא מצליח להיות הרבה יותר אמיתי. הוא לא בורח למקומות שקל לברוח אליהם. הוא מחייב.
הומור נשי: הומור נשי הוא חד, בגלל שהוא עוסק בנושאים שלא מדברים עליהם סתם כך (מקווה, פלטות של נשים, חולשות שאף אחת לא מודה בהן). המופע הנשי לא מרפרף על דברים שלועסים בקלות במופעים פתוחים. במופעים נשיים עולים הקטעים הכי חלשים שלנו... הכי בועטים. וגם.. הומור נשי הוא מושלם, בדיוק כמו שנשים מושלמות.
קווים אדומים: לא מדברת על זוגיות. נקודה. לא יורדת על הצופות. מעלה רק מה שממנף ומעצים, הכל בהומור בריא ללא טיפת ציניות.
מוטו: אחרי הילד החמישי, כל ילד נוסף קל יותר. החמישייה הראשונה היא המורכבת, ומשם הכל יותר פשוט (אז מי שמתלבטת אם להמשיך לשישי והלאה.... אם את חוששת, רוצי על זה).
מסר לאומה: שחררו מילה טובה, חיוך, סליחה. זה רק עושה אותנו טובות יותר.
רביטל ויטלזון-יעקבס: "בלי פילטרים"
בת 36, תושבת כפר הרא"ה, אם לארבעה. סטנדאפיסטית דתייה.
תפגשו אותי ב: "תגידי מה את רוצה", שיחה לאימהות על החיים, הילדים, ההיריון ואיך הפכנו להיות אמא שלנו.
הומור מגזרי: אני מופיעה מול כל סוגי הקהלים: דתיות, חילוניות, חרדיות, עירוניות, מתנחלות וקיבוצניקיות. ברור שכאשר אני "במגרש הביתי", אפשר לעוף על בדיחות פנימיות: החל מ"איך הייתי נראית כנערה שרוקדת עם הדגל באמצע המעגל בראש חודש" - ועד "איך אני מאמינה שאם אאשתה מהיין של ההבדלה, אשכרה יצמח לי שפם".
הומור נשי: לא חושבת שיש הבדל בין הומור נשי לגברי. אני צוחקת גם מגברים, והמון גברים צוחקים ממני. אני מרגישה שכאשר אמהות יוצאות לבד, הן לא מתבאסות על הבייביסיטר. כשרעיות לא צמודות לבעל שלהן, ולא בהצגת תכלית של זוגיות מושלמת - הן משוחררות וזורמות יותר. בגלל זה אני מופיעה כרגע רק מול קהל כזה. בעתיד הקרוב אצא עם מופע נוסף לזוגות.
קווים אדומים: לתפור תחפושת ובצק סוכר. אה.. בהופעה? אין. אתם מכירים אותי, מהשערות ברגליים ועד עמידת נר בתקופת הביוץ. בלי פילטרים.
חשוב שידעו עלי: אני אוהבת להוציא שחורים. אבל ממש. שוקלת הרבה פעמים לעשות הסבה מקצועית לתחום הקוסמטיקה, אבל מפחדת שזה יפר לי את האיזון עם הבית.
מוטו: הכל צחיק.
מסר לאומה: לאן שתסתכל זה מה שתראה: אם כל היום אקרא חדשות, ואראה איך הכל שחור וכולם סביבי איומים וגנבים וסוטים - אאמין בזה, אפחד, אצטער שלעולם כזה הבאתי את ילדיי. אם אסתכל על כל החסד שסביבי – ה"תיקון עולם" שבדברים הקטנים והגדולים - ארגיש שאני חיה בתקופה הכי מבורכת של האנושות, ואהיה שמחה. פשוט ככה. זה לא "לטמון ת'ראש בחול". זה להסתכל לאנשים אחרים בעיניים.
תמר שילה: בתחום ההומור אנחנו קצת באיחור
בת 30, תל-אביבית. שחקנית (כן, גם "אנדרדוס") ותסריטאית.
תפגשו אותי ב: חדר, כותבת מחזה על ריאלטי וידויים.
הומור מגזרי: מאז ומתמיד הומור נחשב למשהו שעושים רק בשעות הפנאי. לא היה לו מעמד "רציני" במגזר (עיין ערך "ומה תעשי עם זה?") הסאטירה והסטנדאפ הכניסו את ההומור כשחקן ראוי בשיח הציבורי. עכשיו, אחרי שקצת נרגענו מליישב את השטחים, ממעורבות ציבורית ובוחני בר-אור, אנחנו מתחילים לצחוק סופסוף - וקודם כל על עצמנו. בתחום הזה אנחנו קצת באיחור, לומדים להמציא את ההומור שלנו, מקבלים אומץ לעסוק בזה ברצינות, ולהתייחס לעצמנו קצת יותר בקלילות. בטוחה שנדביק פערים בקרוב.
הומור נשי: גברים הוכתרו כמצחיקים יותר. קשה לי להיכנס לנושא בלי לבאס בהנחות מגדריות תל-אביביות. אולי הומור קשור בכריזמה, ונשים פחות מעזות במקום הזה (גם ההתקדמות הזאת תגיע אלינו בקרוב, היישר מארצות הברית). אולי נשים חוששות יותר להגחיך את עצמן.
אני בטוחה שבבסיס נשים וגברים מצחיקים באופן שווה, ויוכיחו זאת האולפנות שבהן החינוך הנפרד מאפשר להן להיות הדבר הכי מצחיק בבית הספר, וזה בהחלט מעמד ראוי. אני לא בטוחה שזה אפשרי בבתי ספר מעורבים, שם המעמד הכי גבוה לבת הוא "אהובת הבנים", שזה אומר: יפה.
קווים אדומים: קשה לי עם נושאים שלא מתאים להעלות על במה ציבורית ולצחוק עליהם. חייבים למצוא גם לזה פתרון. מה שכן, הומור שמעליב אדם או קבוצה זה משהו שאני רוצה להתרחק ממנו.
מוטו: "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה" (נכון לעכשיו).
נויה מנדל
צילום: יוסי צבקר
רביטל ויטלזון יעקבס
מור בן חמו
דנה ורון
מיכל לויטין
צילום: ספיר אברהמי
אורית שוהם
צילום:
אלינור רחימי
מומלצים
