מאמינים, תהיו יפים ותשתקו
אסתר הייתה מלכה שהחופש נשלל ממנה, וכמותה גם אהרן הכהן: צייתנות היא שם המשחק. אבל ושתי ובניו של אהרן בחרו להיות בני חורין בעולמם הממושטר - ושילמו את מלוא המחיר. אלו האלטרנטיבות האיומות: אנשים עצמאיים ומוקעים, או שפחת מין מניפולטיבית
פעם מלכה, תמיד חמודה
"מלכה אסתר אני, וזר זהב יש לי. יודעים אתם מי דודי? מרדכי היהודי". מדהים השיר הקטן הזה (ששם מחברו לא ידוע). אסתר, המלכה של המגילה, הצילה את העם היהודי מהבור שאליו הפיל אותה מרדכי, אך בחלוף השנים הופכת אסתר לילדה חמודה עם זר על ראש, שהשאלה הטובה ביותר שאפשר לשאול אותה היא "מה דודך מדוד היפה בנשים?"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
יחצ"נות גרועה
התייחסות שירית זו למלכה היהודייה, מזכירה את השלט שתלתה עיריית ירושלים ברחוב רות: "רח' רות – אשתו של בועז, סבתו של דוד המלך". בחיי, תלכו לראות. רות הצדקת, רות האמיצה, רות שכתבה את שיר האהבה התם והיפה בשירים. רות שיכולה ללמד את דוד שיעור בנאמנות. אשתו של בועז וסבתו של דוד, זה מה שיש לעיריית ירושלים לומר עליה?
מדי פעם פמיניסטיות מכסות את ערוות השלט בכיתוב הגון יותר, הרואה ברות אישה בזכות עצמה ולא רק בזכות הגברים בחייה. מדי פעם העיריה מנקה את השלט. מדי פעם אנחנו מתעייפות ובחיוך סלחני שרות עם הילדים: "אני מלכת אסתר, ועל ראשי יש זר".
מה בין אהרן הכהן לאסתר המלכה?
את שניהם ממליכים הכתובים בשבוע זה, ובמסגרת הכתרתם לא מפסיקים להתעסק להם בגוף.
בשבוע החולף, בפורים, צוחצח ובושם לאוזני כל גופה של אסתר (אסתר בד): "וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה... וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ ... שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים".
והשבת, בבתי הכנסת, ימשוח משה את בשרם של אהרן הכהן ובניו, ירחץ אותם במים וילבישם בבגדים רבים מספור (ויקרא ח'): "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם... וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד... וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהרֹן". וישנם עוד ועוד בגדים וטקסים גופניים.
אסתר ואהרן אמורים לשאת חן בפני מלכם ובפני ההמון. אסתר ואהרן אמורים להביא רווח והצלה בשעת מצוקה. אסתר ואהרן אמורים להיות צייתנים ולקיים בדיוק מופלא את הוראות המפעיל.
"שלחי לי תחתונים וגופיות / כאן כולם כבר כמו חיות" (תלמה אליגון רוז)
בגדים הם גם הצהרה. כשאלוהים מלביש את חוה ואדם בכותנות עור, הוא מכריז על השלמתו עם חטאם ועל כינון מערכת יחסים חדשה בינו לבין האנושות. בכתונת פסים מכריז יעקב על היות יוסף בכיר בניו, ובכתונת זו, כשהיא טבולה בדם, מכריזים הבנים על מרידתם באביהם. במעיל קטון הנעשה מדי שנה, מכריזה חנה על אהבתה לשמואל בנה. כותנת הפסים של תמר מעידה על בתוליה, וקריעתה מעידה שנאנסה. ודוגמאות מקראיות יש עוד לרוב.
"כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" (תהלים קל"ג)
השמן בו נמשח ראשו של אהרן, והשמן בו נמשח במשך שנה גופה של אסתר - גם הם סמלים; סמלי מלכות, עדינות וטיפוח. השמן היוקרתי הנשפך על המשכן, על ראש הכהן וגם על גופה של אסתר, מעיד כי אנשי אצולה בפנינו, שהרי חיסכון ואצולה תרתי דסתרי הם.
תהיו יפים ותשתקו
לפני שנתקנא במעמד, בבגדי היוקרה ובתפנוקים להם זכו אהרן ואסתר, נתבונן בשובר שבשולי הבגד. הנה שובר התשלום של אהרון (ויקרא ח', ל"ו): "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה". ושוברה של אסתר דומה להפליא (אסתר ב', כ'): "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתּר עֹשָׂה". גורל דומה למלכּוֹת ולכהנים: על שניהם נגזרה גזירת צייתנות.
וַשתי ובני אהרן
קצרה, פשוטה ואכזרית הייתה חוברת ההוראות שקיבלה אסתר המלכה בשעת הכתרתה (אסתר א', י"ב):
"וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ... וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ". זה כל מה שנדרשה אסתר לדעת בבואה אל הקודש.
בפרשת השבוע הבא, "שמיני", יקבל גם אהרן מסר חד ופוצע ביחס למהות תפקידו. נדב ואביהו, בניו, יקריבו בהתלהבותם "אש זרה" במשכן. בגילוי זה של עצמאות אנושית, יגזרו הבנים על עצמם עונש מוות, ואביהם יחריש וימשיך בעבודת הקודש.
כהנים, נסיכות ומלכות יופי – צייתנות היא שם המשחק.
עד ש...
ברגע נדיר של מנהיגוּת, לובשת אסתר מלכוּת של ממש ומצליחה להשתמש בתבונה בחוקי הפורמט, לנהל את המלך ולהשיג תשועה לעמה.
חוקי הפורמט של מגילת אסתר איומים, וכמותם איומים חוקי הכהונה. וַשתי ובני אהרן בחרו לנהוג בעולמם הממושטר כבני חורין, והם שילמו את מלוא המחיר. אסתר הכפיפה ראשה בפני החוקים, שילמה גם היא את מלוא המחיר והצליחה להשיג את מטרותיה.
על ראשי יש זר?
אסתר לא הייתה ילדה חמודה עם זר על הראש, וושתי לא הייתה מלכה עריצה ופרוצה שברגע האמת הצמיחה זנב (כתיאורם של חז"ל). אסתר וושתי היו שתי נשים אמיצות ואומללות שחירותן נשללה מהן. אני מעריצה את שתיהן ומרחמת על שתיהן, ואני לא רוצה לעמוד במבחנים שבהם נדרשו לעמוד.
אנשים עצמאיים ומוקעים, או שפחת מין מניפולטיבית – אלו האלטרנטיבות האיומות שבהן אנו נעים בין מגילת אסתר לפרשת השבוע. האם יש דרך לבנות קהילה שבה מותר לאנשים לרצות בדיוק את מה שהם רוצים, ולומר "לא" כשהם לא?
ובבית המדרש של הטוקבקים
מאור (טוקבק 26 משבוע שעבר) ביקש מחברות וחברי "בית המדרש של הטוקבקים": "תקראו את הביוגרפיה
שלה בגוגל, לדעתי ב'שוברים שתיקה'".
מאור יקר, תודה על ההתעניינות בדעותיי הפוליטיות, אני חושבת שהערתך במקומה, שהרי לשיטתי, עמדותיי הפוליטיות (כמו של כל רב, מרצה ומורה ליהדות) רלוונטיות לפרשנויות שאני מציעה.
אחסוך לחברות וחברי בית המדרש טיולי סרק בגוגל, ואצהיר בצער אך גם בגאווה שאני תומכת בפעילות "שוברים שתיקה". בצער - שכן הייתי שמחה לו פעילות ארגון זה הייתה מיותרת. הייתי רוצה שניקח אחריות על הכיבוש ועל הסבל שהוא גורם לברואים בצלם אלוהים, ונמצא דרך לסיימו.
את הטענות בנוסח "את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית", אני מכירה היטב. מי שגדל בחינוך הדתי, בקיבוץ או בכל קהילה סגורה אחרת, מכיר אותה היטב. גם נפגעות ונפגעי גילוי עריות מכירים אותה. בכל המקרים הללו, המשתמשים בטענה זו מבקשים להשתיק את התלונות ואת הביקורת. מי שמוכן להתמודד עם הכביסה המלוכלכת שלו, לא נבהל מכך שגם אחרים יראו אותה. לצערי, אין מנוס מפרסום הסיפורים הקשים של הכיבוש באוזניו של כל מי שמוכן לשמוע.
ומדוע אני גאה ב"שוברים שתיקה"? כיוון שהם עוסקים בקידוש השם. כיוון שהם שומרים שהעם היהודי יקיים את מצוות "ואהבתם את הגר". וכיוון שהם מראים לעולם שלא כהו לבו ומצפונו של העם היהודי.
אני אישה דתית, ואמונתי באלוהים מחייבת אותי להכות על חטא ולחזור בתשובה, ועל כן אני גאה בארגון "שוברים שתיקה". ואתה, מאור, מהן עמדותיך הפוליטיות - ואיך הן מתיישבות עם עולמך הדתי? אשמח לשמוע, ואנסה להבין.
שבת שלום!
