עלייתה ונפילתה של אסתר המלכה
אסתר הייתה חברה בקהילה יהודית מתבוללת, והגיעה ללא כל כפייה או גזירות דת אל הרמונו של אחשוורוש. אבל חז"ל מבקשים להפוך את אסתר ל"אחת משלנו", ומנסים להקל על מבוכתם: מדוע שכבה אסתר עם אחשוורוש, ולא בחרה למות על "קידוש השם"?
והקהילה הלמדנית נבוכה
דמותה של אסתר המלכה מביכה את הלמדנים; לא די בכך שלפנינו אישה מנהיגה ומושיעה, היא גם משתמשת במיניותה כדי להביא את הגאולה. בניגוד למרדכי שמסכן ביהירות חסרת אחריות את קיומה של התפוצה היהודית, מסכנת אסתר את חייה, רוקחת מרקחת נדירה של תבונה, אומץ ופתיינות מינית, ומתקנת את שקלקל מרדכי. גבר מקלקל, אישה מתקנת, ומיניות נשית לא מבויתת מביאה בכנפיה את הגאולה. איך לא יובכו החכמים?
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
לביית את אסתר
אם כן, המשימה הלמדנית היא להעמיד את אסתר ואת מיניותה במקום הצר והממושטר שהקצו להן החכמים. וזו מגמתה של הסוגיה ההלכתית הבאה:
"כל עבירות שבתורה אם אומרים לאדם עבור ואל תיהרג - יעבור ואל ייהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי
עריות ושפיכות דמים... אמר רבי יוחנן: לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא - אפילו מצווה קלה ייהרג ואל יעבור. והרי אסתר הייתה בפרהסיא?! אמר אביי: אסתר קרקע עולם הייתה" (סנהדרין עד, א-ב).
שאלה הרת גורל פותחת את הסוגיה: מה הופך את החיים לבלתי ראויים? או במילים אחרות, באלו מצבים צריך אדם למסור את נפשו? התשובה המפורסמת הניתנת כאן היא: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בהמשך הדברים מרחיב רבי יוחנן את רשימת הדברים שעליהם מחויב יהודי למסור את נפשו. בין היתר הוא קובע, שבמקרה שאדם נדרש לעבור כל עבירה שהיא בפרהסיא - עליו למסור את נפשו, ולא לעבור על דברי התורה.
עמדתו התובענית של רבי יוחנן מעוררת שאלה קשה על התנהגותה של אסתר, שהרי אסתר עשתה מעשים מיניים חמורים מבחינה הלכתית, ומעשים אלה היו בהחלט מפורסמים – ב"פרהסיא". מדוע אם כן שכבה אסתר עם אחשוורוש, ולא בחרה למות על "קידוש השם"?
ברור כי שאלה זו לא הטרידה את אסתר, שהייתה חברה בקהילה יהודית מתבוללת, והגיעה ללא כל כפייה או גזירות דת אל הרמונו של אחשוורוש. אבל חז"ל המבקשים להפוך את אסתר ל"אחת משלנו", דנים בסוגיה ההלכתית על מנת להקל על מבוכתם.
הסבר קשה לעיכול להתנהגותה האנטי-הלכתית של אסתר, נאמר מפיו של החכם הבבלי החשוב, אביי: "אסתר קרקע עולם הייתה".
האם נשאר מקום בין "תקרת הזכוכית" ל"קרקע עולם"'
הפירוש המקובל לביטוי הנדיר "קרקע עולם" הוא פסיביות. רצונם לומר: אין לדון את אסתר על ששכבה עם אחשוורוש, כיוון שהיא, כאישה, הייתה פסיבית. וכפי שמפרש זאת פרשן ספרדי בן המאה הי"ב (יד רמ"ה): "אסתר קרקע עולם הייתה, שהכל עושים בו מעשה בעל-כורחו והוא אינו עושה כלום. אף אסתר לא הייתה עושה שום מעשה, אלא הוא היה עושה בה מעשה בעל-כורחה."
הרווח התרבותי שבהגדרת אסתר כ"קרקע עולם" הוא בביותה של אסתר, ובהכנסת התנהגותה המינית תחת כנפי ההלכה. המחיר התרבותי הוא הנמכת קומתה של אסתר והשפלתה לקרקע. קשה להעלות על הדעת אישה אקטיבית יותר מאסתר. קשה להעלות על הדעת אישה שהשתמשה במיניותה בצורה יותר מודעת ומחושבת ממנה. קשה להעלות על הדעת עיוות פרשני יותר גדול מזה שמציע אביי.
אסתר "קרקע עולם"? בחלומות השמרניים שלכם. במציאות היא מלכה או אלה, והיא מנהלת את ממלכתה גם מהמיטה.
ואולי להיפך?
בשורות הבאות נבקש להפוך על פיו את פירוש הביטוי "קרקע עולם": מדובר בביטוי מפתיע ונדיר.
מדוע לא אמרו החכמים "קרקע" בלבד? מדוע לא קבעו בפשטות "לא זזה", ואולי "לא עשתה מעשה"? גם ההופעות הנוספות והספורות של ביטוי זה בתלמוד תמוהות, וניתן היה להמירן במונחים קולעים יותר. האם אפשר להציע פירוש משכנע יותר לצירוף המילים "קרקע העולם"?
שמה של האלה Terra Mater זכה למקום של כבוד בתרבויות רבות. באנגלית מדברים על Mother Earth , ובעברית אנו שרים ל"אמא אדמה", וכך בשפות רבות נוספות. כשאנו אומרים "אמא אדמה" אנו מעניקים לאדמה ערך מוסף על תכונותיה הגשמיות: היא מזינה אותנו, אנו עובדים אותה וסוגדים לה. אנו נלחמים ומתים בעבורה, ובבוא יומנו נשוב אל "אמא אדמה" שממנה לוקחנו. מיתולוגיה, כבר אמרנו?
על פי הצעה זו, הצירוף המפתיע "קרקע עולם" משמר בתוכו יסוד קמאי, מיתולוגי. כשנקרא את דברי אביי על פי הצעה זו, נלמד שטענתו היא שאין לבוא עם אסתר חשבון על ששכבה עם אחשוורוש, שכן היא אינה ככל האדם, וחוקי בני אנוש לא חלים עליה. אסתר היא "קרקע עולם", והיא מביאה תשועה בדרכן של האלות הגדולות.
"ולמה נקראת אסתר?... על שום אסתהר
חז"ל רמזו על האפשרות שאסתר המלכה היא הגלגול המוקטן, המונותאיסטי, של האלה הגדולה אישתר (מגילה יג, א). ומיהי אישתר? רבים תאריה של האלה: הזוהרת, הלביאה, אם האלוהויות, סיבת הכל, יוצרת החיים, יוצרת העמים והאנושות, מלכת השמים והארץ, מובילת האנושות, המחזיקה במושכות המלכות, בעלת חוק השלטון העליון, שומרת החוק והסדר, אור השמים, רועת האדמה, גבירת הקרב והניצחון, עליונה, מלכה, גבירת הארץ.
תפילות החקוקות בחימר או באבן מהדהדות את שילטונה: "גבירת הגבירות, האלה שאין שווה לה / היא הקובעת את יעוד העמים / שליטה נעלה של העולם / גבירת השמים / אלת אלה השוכנים בשמים/ את היא המשנה יעוד וגורל / את ההופכת רע לטוב / לימינך צדק / לשמאלך טוב / אישתר, כמה טוב להתפלל אליך / מבטך מלא חמלה / מילתך היא האור / אנא אשרי אותי בעיניך / אנא קבלי את תפילתי", כך מתארת את אישתר החוקרת מרלין סטון (Merlin Stone, ancient mirrors of womanhood)
ואם זה מזכיר לכם מזכיר במשהו או בקצת יותר, את אופיה של אסתר המלכה - יש לכם על מי לסמוך, שהרי כבר אמרו חז"ל: "איסתהר היא אסתר".
עשו מלחמה ואהבה
קוראי מגילת אסתר לא אמורים להיות מופתעים מהעובדה שאישתר מתוארת כאלה הממזגת אהבה ומלחמה.
הלא במתכונת זו בדיוק בנויה דמותה של אסתר. החוקרת תקווה פרומר קינסקי (In The Wake of the Goddess, Tikva Frymer-Kensky) מסבירה שהשילוב המפתיע בין אהבה ומיניות בדמותה של אישתר, קשור בתפיסת המיניות הנשית.
כנושאת וכמייצגת של המשיכה המינית, האישה מבטאת את ההרמוניה של חיי הנישואין, אך מאותה סיבה בדיוק היא גם מייצגת את פוטנציאל הניאוף שבכוחו, כידוע, להוביל למריבות ולסכסוכים, ולערער על המבנה החברתי.
אישתר נתפסת לא רק כמייצגת מיניות, אלא גם כאישה שאינה מוגבלת על ידי מטלות משק הבית או הילדים. משוחררת ממגבלות, חופשייה אישתר לפעול בעולמם של הגברים. הזמינות המינית העושה את אישתר כה מפתה, היא שעושה אותה גם כה מפחידה. על רקע דמותה מובן יותר הצו המלכותי שהוציא אחשוורוש: "לִהְיוֹת כָּל־אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ".
מתוך הבנת הקשר שבין אישתר לאסתר, נקרא את הפסוק החשוב הבא, המשמר בתוך המגילה בצורה בהירה את שרידיה של אישתר: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת" (אסתר ה, א). לפנינו רגע דתי, רגע של חיבור בין אסתר לאישתר, רגע גלוי של התקשרות פנימית לעוצמות האלו.
אז איך נקרקע את אישתר?
שואלת את עצמה הפטריארכיה, ונערכת לקרב נוסף נגד האלות הגדולות. הפטריארכיה הופכת אותה מאישה-אלה המנהלת את הגברים בתבונתה ובמיניותה, לאישה שמיניותה נגזלת ממנה בכוח על ידי גברים חזקים ממנה.
הפטריארכיה תמהר לחתן את אסתר עם שני גברים (מרדכי ואחשוורוש, כדעתם של חז"ל), ולא תנוח דעתה עד שתארגן לה אונס בלב הארמון, ובכך תקטין את להטוטיה בין אחשוורוש, המן ומרדכי, לכדי כפייה ואונס. ועוד הרהיבה עוז הפטריארכיה המבוהלת, וכינתה את האונס בשמה של אמא אדמה, וקראה לו "קרקע עולם".
לכבוד פורים, לכבוד אישתר היא אסתר, ובזכות השריד המיתולוגי שהתגלגל בתלמוד, נאמר מעתה בגאון: "אסתר קרקע עולם הייתה".
ובבית המדרש של הטוקבקים
כן, אנחנו יודעות שהפירוש שהצענו ל"קרקע עולם" הוא לא בדיוק הפירוש המסורתי. משום כך,
חברותינו וחברינו בבית המדרש של הטוקבקים, אנא אל תסתפקו בציון עובדה זו. גם נאצות לא ישכנעו אותנו בבלעדיותו של הפירוש המסורתי. ביקשנו לתמוך את דעתנו בראיות. אם תביאו גם אתם ראיות לדבריכם – נשמח להגיב ולדון בדברי תורה.
שבת שלום ופורים שמח!
