מגן דוד שחור בחברון
כפי שרופא מחויב לטפל בכל מי שמגיע לחדר המיון מבלי לשאול שאלה לגבי זהותו של האדם, כך גם צריכה להיות המדיניות של הכוחות בשטח. לא ניתן לקבל החלטה על מניעת טיפול הנובעת מזהות הפצוע, לא אם מדובר בגנב שנמלט, אנס שנורה ונתפס, רוצח יהודי או מחבל פלסטיני שדקר והצליח בזממו
ישנו עוד צידוק אחד שעדיין לא נטען על ידי באי כוחו של החייל היורה, המתת חסד. בסרטון רואים בבירור כיצד שני הפלסטינים שביצעו את הדקירה ונורו, נותרו לדמם על הקרקע מבלי שאף אחד הולך לגשת אליהם ולהעניק להם טיפול רפואי. בשפל המוסרי אליו הידרדרו חלקים בחברה הישראלית, הטענה שהחייל חסך למחבל סבל וגאל אותו ממוות בייסורים קשים, עוד עלולה להישמע הגיונית.
עוד בערוץ הדעות:
אנשי מד"א חברון, נראים כמו אנשי הצלה, מצוידים במיטב האמצעים, מיומנים ולבושים חלוקים לבנים, אך בניגוד לאנשי הצלה רגילים, אנשי מד"א חברון לקחו לעצמם לא רק את הזכות להציל חיים, אלא גם את הזכות לקחת חיים. הם שיחליטו מי לחיים ומי למוות, מי ינצל ומי יישאר שכוב על הקרקע עד שימות מפצעיו.
לפני כניסת השבת פרסם אלימלך קרזן, נהג אמבולנס ומנהל צוות מד"א חברון סטטוס חריף, אך כן - ובו הוא מסביר מדוע פלסטיני שנורה לאחר שביצע פיגוע, לא יזכה מאנשי מד"א חברון בטיפול רפואי ואומר מפורשות כי "מחבל שבא לרצוח לא צריך לצאת חי נקודה". הוא גם מוסיף ומסביר כי חג הפורים נחגג בעקבות חיסולם של 75,000 איש ועל כך לא מעמידים אף יהודי לדין.
כפי שרופא מחויב לטפל בכל מי שמגיע לחדר המיון מבלי לשאול שאלה לגבי זהותו של האדם, כך גם צריכה להיות המדיניות של הכוחות בשטח.
לא ניתן לקבל החלטה על מניעת טיפול הנובעת מזהות הפצוע, לא אם מדובר בגנב שנמלט, אנס שנורה ונתפס, רוצח יהודי, נערה פלסטינית עם מספריים או מחבל פלסטיני שדקר והצליח בזממו. כולם חייבים לקבל טיפול מציל חיים בשטח. אדם שאינו יכול לנתק את עצמו מהסיטואציה ומקבל החלטות במי לא לטפל, אסור שיישאר ולו יום אחד בתפקידו.
עמדתם הפוליטית האישית של אנשי כוחות ההצלה, לרבות אנשי מד"א חברון, אסור לה להיות רלוונטיות, השיקול היחיד שצריך להפעיל רופא, חובש, נהג אמבולנס ופראמדיק הוא שיקול מקצועי נטו במטרה להציל חיים, את גזר הדין במדינת ישראל נותנים שופטים ולא רופאים או חובשים.
סכנה מהמחבל?
מעבר להצהרות על המוסר היהודי גרסת אנשי חברון, יש בסטטוס ניסיון לפנות להיגיון ולתרץ את אי מתן הטיפול בנימוקים שונים. קרזן כותב כי "טיפול רפואי למחבל, אם ינתן, יקרה לאחר הגעת חבלן." אין כמו אליבי חגורת הנפץ כדי למנוע טיפול מציל חיים במחבל לאחר שנוטרל ולא נהרג.
אז מה אם גל הפיגועים הנוכחי מתבסס על פעילות יחידים, שיכולתם המבצעית להשגת כלי נשק מסתכמת בהשגת מספריים או סכין מטבח. אז מה אם עד כה לא היה אירוע של מחבל עם חגורת נפץ על גופו, אז מה אם מרביתם המוחלט של המחבלים הם נערים ונערות שלא קושרים לאף ארגון ואין ביכולתם להשיג מטען, אז מה אם ההיגיון אומר שאם השיג המחבל מטען הוא יפוצץ אותו על קורבנותיו ולא יתקוף עם סכין או מספריים וימתין עם המטען עד שינוטרל, כל עוד אפשר לדבר על "חשש ממטען" יש אליבי מצוין להימנע מלהעניק סיוע רפואי.
החשש ממטען אולי גורם לאנשי ההצלה לא להגיש טיפול רפואי אך אינו מונע מהנוכחים במקום, להתקרב אל המחבלים המדממים, לקלל, לבעוט, ולעיתים גם לירות, פעולה שמסכנת את חייהם של האנשים בשטח בהנחה שיש באמת חשש למטען. משעשע לראות כיצד כל אלו שמצדיקים את אי מתן הטיפול הרפואי בצורך להמתין לחבלן, נעמדים על רגליהם האחוריות כדי להגן על חייל שירה מטווח אפס לעבר המחבל, שאם היה ממולכד, היה מביא לפיצוץ קטלני ועשרות נפגעים. במציאות בשטח, ניתן במרבית המקרים לברר האם יש סכנה לכוחות ההצלה, אך ברגע שברור כי האירוע אינו מסוכן, חובה על הכוחות לטפל במחבל כבכל אדם אחר.
אליבי נוסף לאי הגשת טיפול רפואי למחבל נשען על הנימוק כי חייו של החייל בשטח קודמים לחייו של המחבל, נימוק הגיוני וראוי ובלבד שיש לו אחיזה במציאות. במקרה שתועד ובמקרים נוספים שתועדו בחודשים האחרונים (גם בחברון) נראים המחבלים מדממים על הקרקע לאחר שחיילי צה"ל כבר טופלו בשטח, או שכלל לא נפגעו, ובכל זאת הכוחות נמנעים מלגשת למחבלים ולמחבלות ואף מרחיקים פלסטינים שרוצים בעצמם להציל את חייהם של המחבלים.
אם מד"א רוצה להישאר חלק ממשפחת ארגוני ההצלה העולמיים, זה לא יספיק הפעם רק לשלוח מטוסים עמוסי עיתונאים לאזורי אסון רחוקים על מנת להראות מהו המוסר היהודי, מד"א חייבת לנקוט בצעדים כנגד כל מי שמסרב להעניק טיפול רפואי מציל חיים, גם למחבלים.
יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו
לפנייה לכתב/ת 
