יחידה 8300
בדומה למערך המודיעין של יחידת 8200, ישראל הייתה צריכה להקים יחידה בת כמה אלפי אנשים ("8300"), שתעסוק במלחמת התודעה בשלל שפות וחזיתות ותנחיל לעולם באופן שיטתי ומקצועי את המשמעויות הנרחבות של קריסת המזרח התיכון
בשנת 2009 שינה הצד הפלסטיני את אסטרטגיית המאבק שלו בישראל: מאסטרטגיה שהניחה כנקודת מוצא שמשא ומתן ישרת את האינטרס הפלסטיני בצורה המיטבית לאסטרטגיה חדשה המשלבת דה-לגיטימציה של ישראל יחד עם צעדים חד-צדדיים לצורך יצירת "מאזן אימה" משפטי-מדיני מול ישראל.
עוד בערוץ הדעות:
הפלסטינים, במהלך מתוכנן ומוסדר, בנו "מערכת אקולוגית" שמוכוונת לשלילת קיומה של ישראל בכל אמצעי, לרבות חרמות ונידויים בהובלת תנועת ה-BDS, ויצירת נרטיבים חלופיים לזה הישראלי. במקביל, פעלה הרשות להכרה בינלאומית חד-צדדית במדינה פלסטינית תוך ייתור המשא ומתן המדיני המחייב ויתורים הדדיים. בשיאו של מהלך אסטרטגי זה הצליחה הרשות לקבל מעמד בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג ולשנות לראשונה את "כללי המשחק" עם ישראל, תוך יצירת מרחב הרתעה מהותי מול מקבלי ההחלטות הישראלים.
ישראל, שהתמקדה בעשור האחרון באתגר האיראני, לא השכילה להיערך לאיום הרלוונטי המתעצם מול עיניה. מקבלי ההחלטות נחלקו בעיקרם בין שתי קונספציות מוטעות: אלה שהניחו שרק הסדר מדיני יסיר את האיום החדש מסדר היום ולא "חישבו מסלול מחדש", גם כשהסיכוי להגיע לנוסחת פשרה עם הפלסטינים נמוג בכאוס המזרח־תיכוני; ואלה שהתקשו להיפרד מפרדיגמות ישנות והמשיכו להגדיר את הביטחון הלאומי הישראלי במונחים הנגזרים מאתגרי המאה הקודמת, קרי: מיקוד במערכות נשק ועוצמת אש.
אלה גם אלה לא השכילו לעדכן את הגדרות ה"ביטחון הלאומי" ולהכליל בתוכו מרכיבים של עוצמה מדינית ויכולות הסברה ושכנוע דעת הקהל. וכך, ישראל מקצה כ-60 מיליארד שקלים לנשק ורק כ-60 מיליון שקלים להסברה. התוספת התקציבית שניתנה ב-2016 לתקציב הביטחון, בהיקף של שישה מיליארד שקלים, הופנתה כולה לחימוש, שהיכולת המעשית לעשות בו שימוש הולכת ומצטמצמת, במקום לייעוד המעודכן של אתגרי הביטחון הלאומי: שלושה מיליארד שקלים לתקציב ההסברה ושלושה מיליארד שקלים לחיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות בתפוצות.
מלחמה על התודעה
לא רק ההיערכות התקציבית לוקה בהבנת העתיד: גם ההיערכות הארגונית בתחום ההסברה גזורה מקיבעונות האתמול. ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת תודעה בינלאומית - מלחמת התשה המאיימת על ביטחונה ועל נכסיה האסטרטגיים. במקום לנסות "לתזמר" עשרות ארגונים ומאות יחידים בעלי רצון טוב העוסקים בהסברה ובמלחמה נגד ארגוני החרם, על ישראל להטיל למערכה את צה"ל ולגייסו לאתגר הרלוונטי העכשווי.בדומה למערך המודיעין של יחידת 8200, ישראל הייתה צריכה להקים יחידה בת כמה אלפי אנשים ("8300"), שתעסוק במלחמת התודעה בשלל שפות וחזיתות ותנחיל לעולם באופן שיטתי ומקצועי את המשמעויות הנרחבות של קריסת המזרח התיכון. מול האיסלאם הרדיקלי החדש יש להתמודד לא רק ביכולות צבאיות טהורות אלא בכלים מעודכנים ורב־תחומיים. רק צה"ל יכול להרים פרויקט כזה. רק לצה"ל יש נגישות בלעדית לכוח אדם בגיל הרלוונטי למשימה מסוג זה. רק צה"ל יכול לשלם לטובים ביותר מאות שקלים בודדים בחודש בלבד ולהעסיק אלפים מהם במערך יעיל ואפקטיבי. משרדי הממשלה או ארגוני המגזר השלישי אינם יכולים לגייס אנשים בהיקף ובכמות ולהתחרות במשכורות השכיחות במגזר הפרטי.
אגב פעולה זו ייצור צה"ל תשתית אזרחית טכנולוגית חדשה ויאפשר בעתיד למגזר הפרטי הישראלי להוביל בתחום הרשתות החברתיות והאפליקציות, בדומה ליכולות הסייבר של ההיי־טק הישראלי. אפשר לשלב ביחידה זו נשים וחרדים, ובניהול נכון להגדיל פוטנציאל הגיוס באוכלוסייה הערבית. רק צריך לתת לבעיות ההווה את תשובות המחר ולא את אלה של האתמול, ולשכנע את הגנרלים שתודעה היא חלק מבניין הכוח ושביטחון במאה ה־21 זה לא רק מטוסים וטנקים.
עו"ד צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה
לפנייה לכתב/ת 
צבי האוזר
צילום: יצחק הררי, דוברות הכנסת
מומלצים
