במלחמה כמו במלחמה

המאבק הישראלי מול תנועת ה-BDS מורכב מתמימות וחוסר הבנה היכן הזירה האמיתית. אחד המאפיינים של העיסוק במאבק ב-BDS בישראל הוא ערב רב של דוברים שכולם מסכימים עם כולם. השאלה היא כיצד אימפוטנציה במעשים ונאומים מייללים ומגנים יואיל למדינת ישראל? להערכתי - אפס. העיסוק המילולי הזה מורכב מתמימות וחוסר הבנה היכן הזירה האמיתית.

עוד בערוץ הדעות:

דת ומדינה. סוף סוף

"הדור הדיגיטלי" - עתיד המזרח התיכון

הצד השוביניסטי של פורים

נחוצה תגובה מעצבת מהות ולא יחצ"נות

קשיי העיכול של מדד האושר

אם מדינת ישראל רוצה לנצח במערכה מול תנועת ה-BDS עליה להבין היכן מתקיימת זירת הלחימה האמיתית, לזהות את המקורות המפעילים אותה, את העקרונות, את היתרונות ובעיקר את החולשות. הפיזור העצום ללא מכנה משותף בין מדינות ומוסדות שבהם קיימת פעילות גורם לבלבול בזיהוי וביכולת לבצע תכנון מערכתי כולל.

כאן זה כוכב רוק, שם איגוד מקצועי ובמקום אחר כמה סטודנטים פלסטיניים. בסופו של דבר הזירה היא "תקשורתית מעצבת תודעה". מבנה הזירה מורכב ממבוע אינפורמציה ומביזור עצום של כלים המייצרים מיליוני פעילויות תקשורתיות. אין שליטה מרכזית, אין נקודת כובד שפגיעה בהן תשבש את הפעילות. המבוע הוא הרשות הפלסטינית המעצבת חומרי הסברה מעוותים, שקריים והמשגות היוצרות דה-לגיטימציה למדינת ישראל. המשגות אלו (לדוגמא 'אפרטהייד', 'קולוניאליזם', 'רצח ילדים', 'כיבוש') מאפשרות מצע נוח ליצירת הזדהות ותמיכה במאבק נגדן.

אבל המבוע רק מגדיר סביבת תוכן ומספק כלים וחימוש ללוחמים. הזירה האמיתית היא זירת התקשורת והאנשים הפעילים המפיצים את אותם מסרים. הם עושים זאת באמצעות כלים מתוחכמים ברשת ובמדיות החברתיות. על ידי כך משנים תודעה, מגייסים תמיכה ובעיקר מפזרים אינפורמציה מטעה במינונים גבוהים מבלי שניתן להגיב או לסתור.

זו חוזקתה וזו גם חולשתה של הזירה. מחד - הביזור העצום אינו מאפשר להתמודד מול מיליארדי פוסטים, טוקבקים, תמונות, ממים, סרטונים. לא באופן נגטיבי על ידי חיסולם, ולא באופן פוזיטיבי על ידי הפצה של תכנים סותרים. מאידך - זו גם חולשתה, הרשת מופעלת על ידי אנשים מרכזיים ואותם קל לזהות וקל למפות. לכל אדם יש זהות, יש סביבה חברתית ומקצועית, יש משפחה וחברים, יש עבר - בקיצור, יש חולשות. כללי הזירה של הרשת מאפשרים לפעול נגד ישראל על ידי ישויות פיקטיביות ופיזור אינפורמציה זדונית מבלי לשאת באחריות. באותה מידה ניתן לפעול באותם כלים נגד המפיצים. להשתמש בכלים שיאפשרו לחשוף, להשמיץ ולבייש אותם ואת הקרובים

 להם, לפגוע בשמם הטוב ומעמדם המקצועי, ולהביאם לדה-לגיטימציה ומצב שימשכו ידם מהעיסוק ב- BDS מסיבות אישיות. זה לא יפה, זה לא הגון, זה לא אתי, אבל ב"מלחמה כמו במלחמה".

כמי שהתנסה בלחימה מול התקפות זדוניות ברשת מגובות בדיס-אינפורמציה, שמועות והסתות, הרי שבכל המקרים בהם הופעלו כלים לא קונבנציונאליים, כלים שגרמו לדה-לגיטימציה של התוקפים בסביבתם, הייתה הדממה של הקמפיינים הנגטיביים. לישראל יש כלים וידע להפעלת זירה שתטפל במאות תקיפות נקודתיות כנגד הפעילים - כל שצריך הוא תפישת עולם, מטה מצומצם שיפעיל מודיעין ויכולות רשתיות. תוך זמן קצר נראה את אותם הפעילים מתנדפים ומתאדים.

כמו בזירת איגרוף - עקרונות הקרב אינם קובעים את התוצאה, הקרב האמיתי הוא בין שני הספורטאים. כך גם במקרה לפנינו - ישראל אינה יכולה להגדיר את השיח המעצב של תנועת ה- BDS. היא יכולה להילחם מול המבצעים. אם המבצעים ייחלשו וייעלמו - יעלם הנושא מסדר היום.