"הדור הדיגיטלי" - עתיד המזרח התיכון
ישראל יכולה לנצל את יכולותיה הטכנולוגיות ולפעול יחד עם ארצות הברית לכינון כוח משימה בינלאומי של מדינות שתהיינה מוכנות להשקיע משאבים וידע בפיתוח תוכניות לימוד ותעסוקה ברשת בארצות ערב
השבר המזרח-תיכוני בשנים האחרונות הבליט מספר תופעות משמעותיות בנוגעות למבנה החברתי של מדינות האזור. אחת מהן היא התבלטותו של דור צעיר מאוד, אקטיבי ובעל זיקה טכנולוגית גבוהה - "הדור הדיגיטלי". במזרח התיכון חיים כ-350 מיליון ערבים, כאשר 60 אחוזים מתוכם הם צעירים מתחת לגיל 30. בקרב הצעירים הערבים, למעלה מ-40 אחוזים הם בעלי השכלה תיכונית וגבוהה, מובטלים ורובם נגישים לאינטרנט ולרשתות החברתיות (העולם הדיגיטלי).
עוד בערוץ הדעות:
נחוצה תגובה מעצבת מהות ולא יחצ"נות
נדרשות הוראות פתיחה ביוזמה מדינית
המערכות הציבוריות והפרטיות במדינות הערביות אינן מייצרות שווקי עבודה לצעירים, בדגש על שווקים המותאמים לצרכים ולכישורים של "הדור הדיגיטלי". הרוב המוחלט של הצעירים בגילאים 30-15 אינו מעוניין בעבודות המסורתיות, אלא מבקש לעבוד בתעשיות הטכנולוגיות המתקדמות: הייטק, טלקומוניקציה, שיווק אינטרנטי, בניית אפליקציות ותוכן דיגיטלי.
מכיוון שדלת הכניסה לעולם הדיגיטלי סגורה עבור הרוב המוחלט של אותם צעירים, הם מנצלים את הפתח שניתן להם באמצעות הרשתות החברתיות להביע את עצמם ואת רצונותיהם. באופן הזה הם משפיעים על בני גילם, ובמקביל הם חשופים ומושפעים מרעיונות של אחרים. תחושת ההשפעה שנרכשת מהחוויה ברשת מעצימה את הדור הצעיר ומעניקה לו משמעות. הבעיה מתגלה כאשר צעירים אלה עוברים מהעולם הווירטואלי לעולם הממשי, שם הם נתקלים במחסומים המונעים מהם מימוש עצמי ולא מאפשרים להם להביא לשיפור מצבם, דבר המגביר את תחושות התסכול המצטברת.
בשל תחושה של היעדר מוצא, נמשך הדור הצעיר לתכנים אחרים המסעירים את מחשבתו - לרוב קמפיינים ווירטואליים של גורמים רדיקליים. המטיפים והדרשנים הדתיים, כמו גם ארגונים אסלאמיסטיים וסלפים-ג'האדים, רואים בצעירים מוכשרים ומיואשים אלה פוטנציאל לגיוס ולהפצת רעיונותיהם. צעירים הבוחרים להתגייס באמצעות האינטרנט, חלקם פונה לטרור ממשי וחלקם משרת את מערך המדיה והלוחמה הדיגיטלית של הארגונים. בהיעדר חלופות מתחרות, למעט אותן אידאות מהפכניות (כמו זו של 'המדינה האסלאמית'), מרחב הבחירה שלהם מצטמצם.
במציאות הנוכחית הרשת הפכה לבית המדרש המודרני. הדור הצעיר מעדיף לבלות "בכיתות הווירטואליות" וברשתות החברתיות, על פני מערכת החינוך המסורתית ומוסדותיה המיושנים. ב"כיתות הווירטואליות" ישנם סוגים שונים של "מורים" ומרצים ובניהם גם מטיפי דת ומעצבי דעת קהל, אמני הדיבור והשכנוע, לכל אחד מהם מאות אלפים עד עשרות מיליוני עוקבים. הלימוד הוא מתוך בחירה ולא מתוך חובה, והתוכן, הצורה, הצליל והצבע מותאמים לצרכים ולתחומי העניין של קהל היעד. הפלטפורמות הווירטואליות הן חינמיות ונגישות, וכל שמרצה צריך לעשות הוא לפתוח חשבון יו-טיוב ולהעביר את תכני הלימוד ללא הכשרה ואישור של מערכות חינוך או כל מערכת ממלכתית אחרת. ככל שיקצין את מסריו ויתלהם, כך יגדל מספר העוקבים. התכנים אינטראקטיביים, קצרים ואטרקטיביים, ולכן האינדוקטרינציה פשוטה יותר ויעילה יותר. את "הכיתות הווירטואליות" לא ניתן לסגור (סגירה של "כיתה" אחת תביא מייד לפתיחה של עוד עשרות "כיתות" מקבילות), אי אפשר לשלוט על התכנים ועל חומרי ההסתה.
מה ניתן לעשות?
כדי לעצור את תהליך ההקצנה, ולבנות לצעירים תפיסות עולם מתחרות לאלו שהם נחשפים אליהן ברשת, חיוני להציע להם רעיונות חלופיים, המבוססים על אידאות של חופש בחירה, שקיפות, זכויות הפרט, קבלת השונה ומתן הזדמנויות למימוש עצמי. זאת, באמצעות שימוש בשפה עדכנית ובאמצעים מותאמים לרוח התקופה, שבהם ניתן יהיה להחדיר מסרים לקהל היעד.
כך, למשל, אפשר ליצור תוכניות לימוד וחינוך מתקדמות, שהעולם הדיגיטאלי מאפשר את הנגשתן באופן ישיר לאותם צעירים מתוסכלים ומוסתים, להפיצן באופן מושכל שכולל מתן תמורות חומריות ופיתויים שיימשכו את הצעירים ויהוו תחרות לרעיונות הקיימים.
דרך נוספת לקידום הזדמנויות חיוביות לאותם צעירים היא אימוץ רעיונות של תאגידי הענק גוגל ואפל, אשר הבינו את גודל הפוטנציאל הטמון בדור הדיגיטלי ומעסיקים באופן ישיר מקרב צעירים (בעיקר במערב ובהודו) קאדר של יועצים ויועצות בגילאים 20-15, המשתתפים בתהליכי הפיתוח (בניית אפליקציות ושפת תכנון, תהליך ניסוי ושיפורים פונקציונאליים של שימושי מחשב). לפיכך, כתמריץ נוסף להשתלבות בתוכניות הלימוד והחינוך, ניתן לייצר שוק עבודה דיגיטלי עבור הצעירים והצעירות שמחפשים את דרכם, אשר יאפשר להם עשייה משמעותית ומתאימה לכישוריהם ולזכות בתגמול ראוי.
הסיכוי הכמעט יחידי שניתן להעניק לצעירי המזרח התיכון, הנתונים כיום להשפעת
ההסתה וההטפה של הגורמים האסלאמיים הרדיקאליים, הוא באמצעות הפעלת תוכניות לימוד וחינוך מתקדמות, המהוות מקפצה לשוק העבודה הדיגיטלי. זאת, כחלופה אטרקטיבית ומתחרה לאופציית הטרור, הסכינים, המנהרות והאלימות.
העולם החופשי מתקשה לגבש את המענה לרעיונות רדיקליים המופצים ברשת, ומבין כי הפעלת כוחות צבא אינה מספיקה ואינה גורמת לדיכוי התופעה. לכן, יש לגבש חלופה רעיונית אטרקטיבית עבור אותם צעירים, המבוססת על העולם הדיגיטלי. אשר לישראל, זו יכולה לנצל את יכולותיה הטכנולוגיות ולפעול יחד עם ארצות הברית לכינון כוח משימה בינלאומי של מדינות שתהיינה מוכנות להשקיע משאבים וידע בפיתוח תוכניות לימוד ותעסוקה ברשת, בעדיפות בשילוב מדינות ערב, אך לא הכרחי. כל זאת, כדי לבנות תקווה של עתיד טוב יותר לדור הצעיר, להעניק מזור להרבה מתחלואי האזור ולהסיט את הצעירים מדרך ההקצנה והטרור, לדרך בניית ההון האנושי והקידמה.
תא"ל (במיל) אודי דקל הוא סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי ( INSS); אורית פרלוב היא חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי ב INSS
לפנייה לכתב/ת 
