לאן הולכת הירושה של צרפתים בארץ? מדריך
ככל שגדל מספרם של העולים הצרפתים נתקלים בתי המשפט בארץ בסוגיה הסבוכה: חוק הירושה שם שונה ולפעמים אפילו סותר. אז מה עושים?
בשנים האחרונות גדל באופן דרמטי מספר העולים מצרפת לישראל וכן מספרם של תושבי חוץ צרפתיים הרוכשים נכסים בישראל אך ממשיכים להתגורר במולדתם. בתי המשפט נדרשים יותר ויותר לסוגיות המתעוררות בענייני ירושה של עולים חדשים ושל תושבי חוץ אלה. מהו הדין החל במקרה שבו המוריש עבר להתגורר בישראל אך הותיר רכוש בצרפת או של מוריש תושב חוץ שרכש נכסים בישראל?
במאמר זה נבחן היבטים שונים של סוגיה זו: האם יחול על העיזבון הדין הצרפתי או הישראלי? האם יש הבחנה בין מקרקעין למיטלטלין בהקשר זה? ומה הדין במקרה של תושב חוץ צרפתי שהותיר נכסים בישראל?
כך למשל, בעניין יריחו (ע"א מס' 4631/90) התעוררה מחלוקת אם מקום מושבו האחרון של מנוח היה בירושלים וחל בעניינו הדין הישראלי, או שמא ביריחו, שאז חל הדין המוסלמי והחוק הירדני? בית המשפט קיבל את העמדה כי המנוח התגורר בירושלים בשנים הקודמות למותו, וכי היו סממנים נוספים ל"ישראליותו", כגון קבלת קצבה מהביטוח הלאומי. לפיכך בית המשפט החיל את הדין הישראלי, אף שהמנוח קיבל טיפולים רפואיים בקופת חולים ביריחו, ובעבר התגורר בה.
בבואם לבחון את שאלת תושבותו של אדם כזה, בתי המשפט יישמו על הנתונים שהובאו בפניהם את מבחן "מירב הזיקות", כגון זמני השהייה בישראל, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום שבו מתגוררת משפחתו ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, ומטרת השהייה מחוץ לישראל.
בין מיטלטלין למקרקעין
חוק הירושה הישראלי אימץ את עקרון "השיטה האחידה", המתייחסת באופן שווה לכלל עזבונו של המוריש, ללא אבחנה בין מקרקעין לבין מיטלטלין. לעומת זאת, צרפת, כמו גם מדינות אירופיות אחרות, קובעת כי לגבי מקרקעין הדין החל הוא דין המקום שבו הם נמצאים (LEX SITUS).
כך למשל, כשמדובר בתושב חוץ צרפתי שהותיר מקרקעין בישראל, לכאורה חל הדין הצרפתי בהתאם לכלל "מקום המושב האחרון". עם זאת, מכיוון שהמקרקעין נמצאים בישראל, הדין הצרפתי מחיל עליהם את הדין הישראלי, ולכן בסופו של דבר החוק שיחול הוא הישראלי.
הגבלת הזכות להוריש בדין הצרפתי
הדין הישראלי מאפשר חופש ציווי ואינו מגביל את המוריש, למעט החובה לשלם מזונות לילדים קטינים או מזונות לבן הזוג שנותר בחיים, במידה שאלו היו "סמוכים על שולחנו של הנפטר".
לעומת זאת, הדין הצרפתי מגן על חלקם של ילדי המוריש, ובמקרים שבהם הוא לא הותיר ילדים או נכדים, גם על חלקו של בן/בת הזוג יורשים, ואלו מכונים heritier reservataire. החלק המוגן תלוי במספר הילדים שהותיר אחריו המוריש. את היתרה לאחר החלוקה ליורשים המוגנים - קרי החלק הפנוי המכונה quotite disponible - רשאי המוריש להוריש כרצונו.
סוגיה זו התעוררה למשל בעניין כהנא (ע"א מס' 598/85), שעסק בצרפתי לשעבר שהפך לתושב ואזרח ישראלי. האיש נישא שבע פעמים והיו לו 27 ילדים, אך בצוואתו הוריש את כל רכושו לאשתו האחרונה, שעמה חי 30 שנה. הילדים טענו כי על הרכוש בצרפת חל הדין הצרפתי וכי לא ניתן לפגוע בהם כיורשים מוגנים.
בית המשפט העליון דחה את הטענה והחיל את הדין הישראלי הן על רכושו בישראל והן על רכושו בצרפת, ולמעשה קיים את הצוואה במלואה, תוך הסתמכות על כלל "מקום המושב האחרון".
הסדר האיחוד האירופי
הסדר האיחוד האירופי, שנכנס לתוקף באוגוסט 2015, מאפשר למוריש להחיל על עזבונו חוקי מדינה שאינה חברה באיחוד האירופי, אם למוריש אזרחות של אותה מדינה.
הסדר כזה מאפשר למוריש צרפתי בעל אזרחות ישראלית לבחור את הדין הישראלי ולהחילו על עזבונו גם לגבי נכסים באירופה (למעט נכסים בדנמרק, בריטניה ואירלנד שלא הצטרפו להסדר זה).
בדרך זו ניתן לעקוף הוראות מגבילות בדין הצרפתי ולהחיל את הדין הישראלי על נכסים בצרפת. עם זאת, בהסדר צוין כי החלת הדין הישראלי צריכה להופיע בצוואה בצורה ברורה ומפורשת.
מיסוי ירושות
בישראל אין מס עזבון ולכן לא מנוכה מס מנכסים שמותיר המוריש בישראל, בין אם הוא ישראלי ובין אם הוא אזרח תושב חוץ, בין אם יורשיו תושבי ישראל ובין אם לאו. לעומת זאת, ירושה בצרפת עשויה להיות מחויבת במס, גם אם מדובר בנכסים הנמצאים בישראל ושייכים לתושב חוץ צרפתי, או תושב ישראלי שיורשיו נמצאים בצרפת.
לנוכח ההבדלים בין הדין הצרפתי והישראלי בענייני ירושה, ובשל מורכבות הקביעה איזה דין יחול במקרים מסוימים, רצוי שעולים חדשים ותושבי חוץ המבקשים לכתוב צוואה ולתכנן את ירושתם, יבררו מהו הדין שיחול על העיזבון, והאם הוראות הצוואה שלהם תכובדנה לפי אותי דין.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ליאן קהת עוסקת בירושות וצוואות
לפנייה לכתב/ת 
