האם חמאס משנה סדרי עדיפויות

המצוקה הקשה ברצועת עזה, שמחמירה מיום ליום, הביאה את חמאס לניסיון כמעט נואש לקדם מהלך מדיני באמצעות קמפיין אגרסיבי באמצעי המדיה השונים. המטרה שחמאס שם אל מול עיניו היא הסרת המצור על הרצועה, ולשם כך הוא מציע את המשוואה הבאה: שחרור אזרחים ישראלים בתמורה להסרת המצור.

עוד בערוץ הדעות:

נקודת הרתיחה של תדמית ישראל בעולם

המחיר האמיתי של תרופות הפטנט

מהאלוף גולן לשגריר ונצואלה ובחזרה

משאלת הלב הישראלית למתקפה באיראן

תיקים ואפילה

ביום שישי בערב, 1 באפריל, פנה דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו-עוביידה, לציבור הישראלי ולראש ממשלת ישראל בקריאה פומבית ראשונה (בערוץ הטלוויזיה של חמאס) על רקע תמונותיהם של הדר גולדין, אורון שאול ושני האזרחים הנעדרים, אברהם מנגיסטו ואזרח נוסף (ששמו טרם פורסם), אבו עוביידה קרא: "נתניהו משקר לכם ומוליך שולל את המשפחות של החיילים השבויים, לא מתנהל משא ומתן או מגעים לשחרורם... ישראל לא תקבל מידע על גורל החיילים מבלי שתשלם על כך מחיר, לפני המשא ומתן ולאחריו". דובר הזרוע הצבאית לא ציין האם המוחזקים בידי חמאס עודם בין החיים, ואף לא עשה הבחנה בין החיילים לאזרחים כאשר כינה את כולם "חיילים".

במקביל לפרסום הודעה זו, החלו שני קמפיינים אינטרנטיים גדולים ומתוזמנים היטב ברשתות החברתיות הפלסטיניות, שמאחוריהם עומדת זרוע המדיה של חמאס. אלה הפכו במהרה לוויראליים. הקמפיין הראשון, "ספור את חייליך!" )#عد_جنودك), מדבר על המחיר שחמאס מוכנה לשלם, ופונה למעשה לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ומטיל עליו את האחריות להשבת החיילים לישראל. הקמפיין השני, אשר משלים את הקמפיין הראשון וקשור למחיר שעל ישראל לשלם, הוא קמפיין "די למצור" (#بكفي_حصار), ובו מוצגות תמונות וקריקטורות המדגישות את הנזק שנגרם לעזה בעקבות עשר שנים של מצור. בחזית הקמפיינים ישנה דרישה ברורה, הקושרת למעשה את שני האירועים: "חיילים תמורת הסרת המצור".

פרסום ההודעה הרשמית מטעם חמאס, לצד השקת הקמפיינים, חוללו מאז יום שישי שיח ער במדיה החברתית סביב הסוגיות שבמרכזן. השיח עוסק בשלוש שאלות עיקריות: הראשונה היא שאלת המהות והאמצעים להשגת המטרות מצד חמאס; השנייה היא שאלת העיתוי - מדוע דווקא כעת בוחר חמאס לקחת אחריות רשמית ופומבית על החזקתם של הישראלים; השאלה השלישית היא האם ומה נשתנה, כלומר האם חמאס החליט לשנות את אופן פעולתו ביחס לישראל?

הכתובת: נתניהו

השיח הפלסטיני ברשת מלמד מספר דברים. ראשית, סוגיה שהתבלטה היא בחירתו של חמאס להטיל את האחריות לשחרור החיילים על נתניהו, ולהציג כמפקיר חיילים בשבי. חמאס עדיין רואה בראש ממשלת ישראל, ולא בציבור הישראלי, את הכתובת המרכזית מולה הארגון מעוניין לשאת ולתת. על כן יש ניסיון להפעיל על ראש ממשלת ישראל לחץ, בעוד חמאס מבהיר למשפחות הנעדרים כי נתניהו משקר להם ולא פועל לקיום משא ומתן לשחרורם. לרוב, בקמפיינים שבהם קהל היעד העיקרי הוא הציבור, יש שימוש בשיטות אחרות - שחמאס בינתיים נמנע מלהשתמש בהם.

מכאן, אנו למדים שקהל היעד הוא ראש הממשלה ולא הציבור בישראל. חמאס, מתוך הבנה של הציבוריות הישראלית, מייצר קמפיין של לוחמה פסיכולוגית ברשת שבו הוא מדגיש את אחריותו האישית של נתניהו להשבת חיילים שבויים, ואף טוען שנתניהו מפקיר חייליו. הציווי "ספור את חיילך" מכוון לאותה אחריות של נתניהו (בכרזה שפורסמה נראה נתניהו בקדמה כאשר החיילים מאחוריו, או לחילופין כאשר הוא סופר חיילים ומגלה שארבעה חסרים), ובכך מתכתב עם מקרי העבר בהם - לשיטתו של חמאס - היה למרכיב האישי והרגשי משקל גדול בעסקאות חילופי שבויים.

שנית, מעניין לבחון את סוגיית תזמון הקמפיינים. בבסיס הדיון, המסקנה הברורה היא כי בעת הנוכחית חשוב יותר לחמאס לשים בקדמת הבמה דווקא את סוגיית הסרת המצור על עזה, ולא את סוגיית האסירים, כתג מחיר אותו שמו בתמורה לסימן חיים או התקדמות אחרת מהמשא ומתן שישראל תרצה להשיג. הלך הרוח העזתי מצביע כי סוגיית ההקלות או הסרתו המלאה של המצור על עזה הפכה להיות הדחופה ביותר על סדר היום של חמאס, וככזו יש לארגון צורך להציג לציבור הישגים במישור זה.

אך למה דווקא עכשיו? הסיבה הרשמית שחמאס מביא קושרת את התזמון של פרסום ההודעה של אבו עוביידה לציון 10 שנים להטלת המצור על עזה. אולם, מתוך השיח ברשת עולה אפשרות נוספת, היא הניסיון של ישראל להיעזר במצרים על מנת לדלות פרטים על מצבם של הנעדרים הישראלים במסגרת השיחות המתנהלות (ללא קשר לסוגיה זו) בין מצרים לחמאס בקהיר. ברשת טוענים כי ההודעה של הזרוע הצבאית באה להבהיר לישראל כי היא לא תצליח להשתמש במצרים כמנוף להפעלת לחץ על חמאס למסור מידע, וכי "לא יינתן מידע ללא תשלום" - בין אם ישראל נעזרת במתווך המצרי ובין אם לאו.

נקודה שלישית שעולה היא שחמאס, בסופו של יום, שומר על פרגמטיות. מתוך שילוב הקמפיינים הוויראליים במדיה החדשה וההודעה הפומבית במדיה המסורתית, ניתן להסיק כי חמאס בוחר שלא לשנות את כללי המשחק המקובלים, כפי שהתעצבו במשאים ומתנים לשחרור שבויים. חמאס ממשיך לעת עתה לנקוט בגישה פרגמטית, ולמרות הפנייה הישירה בטלוויזיה למשפחות האסירים ולראש הממשלה, זו התנהלה באופן שקול ולא מוקצן. למרות שראש ממשלת ישראל טען לא פעם כי אין הבדל בין חמאס לדאעש, בסוגיה זו רואים שחמאס אינה משתמשת באותן טקטיקות בהן משתמש דאעש ברשתות החברתיות. חמאס מבין את ההשלכות שתהיינה אם יפר את כללי המשחק המקובלים, ולכן מעוניין לנצל את הכלים שבידיו באופן המיטבי ולהשתמש בחיילים והאזרחים הישראלים שבידיו ככלי מיקוח. מטרתו העליונה היא לזכות ברווח פוליטי, שכיום משמעותו הברורה היא הקלה הומניטרית על רצועת עזה.

לסיכום, מתחדדות מספר מסקנות מהמהלך התעמולתי האחרון של חמאס. בראש ובראשונה יש להבין כי מופעל על חמאס לחץ ציבורי כבד מבית להביא לידי הקלות ממשיות במצור. על כן, חשוב לחמאס לאותת לציבור בעזה כי הוא מוכן להשתמש בארבעת הקלפים שבידיו על מנת להביא להקלות על האוכלוסייה, גם במחיר של ויתור על רווח ויוקרה לארגון - שהיו מושגים אם היו משוחררים בתמורה אסירי חמאס.

בנוסף, חמאס מתנסה בקמפיין ישיר על ונגד ראש ממשלת ישראל. מהלך זה בא לשבור את האמון בין הציבור בישראל לבין ראש הממשלה, כאשר חמאס מדגיש את העובדה שנתניהו משקר ואינו מקיים משא ומתן לשחרור השבויים, ובאותה נשימה מדגיש לנתניהו עצמו כי האחריות מוטלת עליו ועליו בלבד כאש הממשלה. לבסוף, בולטת מאוד המתינות של חמאס, ובחירתו לעת עתה לשמור על פרגמטיות בלי "לשבור את הכלים". הדבר נכון גם ברמת ניהול הקמפיינים וגם ברמה האסטרטגית של שמירת כללי המשחק המדינתיים. יש הטוענים שמדיניות זו נבחרה גם כן מתוך רצון להיתפס ככתובת מדינתית אחראית. לעומת זאת, יש הטוענים כי חמאס אינו מעוניין היום לשלם את המחיר הציבורי הכרוך בשינוי מדיניות והסלמה מול ישראל.

אורית פרלוב היא חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)