זה רק ספורט?
לכן בנות אני מציע - אל תפחדו להשאיר את נעלי הבלט בארון לפעמים וללבוש גם את נעלי הפקקים. אני בטוח שזו תהיה הנאה ענקית
גדלתי במקום שבו ספורט היה עניין גברי בלבד. מבחן הגבריות בשכונה התמקד בשאלה האם הזמינו אותך לשחק כדורגל אחר הצהריים, ואם כן - באיזה תפקיד. מבחן זה היה ונותר אסמכתא ברורה לקבלתך לביצה המקומית, מעין הצהרה לכך שאתה חלק מהחבר'ה. אותי תמיד בחרו להיות השוער.
מאז שאני זוכר את עצמי, הכדורגל נתפס בעיניי כספורט פיזי שאין בו מקום לחולשות ועדינות, ולכן בעצם, אין בו מקום לבנות. בזמן שאנחנו היינו עסוקים בהפסקות בביסוס הגבריות בשקל שלנו דרך הכדורגל, החברה החינוכית שמסביבנו ניתבה בזהירות עדינה את הבנות לחוגי ריקוד ומשחק ולשיחות רכילות אגביות.
עוד בערוץ הדעות:
שילוב החברה החרדית בהשכלה מצריך פשרות
למה באמת חשוב לגוון בשוק העבודה?
מי מפסיד ומי מרוויח מההתחדשות העירונית?
ביטול חזקת הגיל הרך: מה באמת צריכים הילדים?
ביום חורפי אחד בבית הספר היה חסר לנו שחקן להרכב. אחת הבנות, ששמעה אותנו מתלבטים מה לעשות, רצה למגרש לבושה בחיוך מרוגש והציעה להציל את המצב. השתיקה התפשטה בקצב מהיר והמבטים החלו לרוץ בינינו, כמו שואלים - איך מתמודדים עם המצב יוצא הדופן שאליו נקלענו. כולנו תהינו מה יחשבו הבנים בשכבות הגבוהות כשישמעו ששיחקנו עם בת ואיך זה ייתפס מול החברים בשכונה? בגיל שבו הדבר החשוב ביותר הוא קבלת האישור מהאחר, אף אחד לא הסכים לקחת על עצמו את מחיר הפאדיחה.
לבסוף רמי, שהיה האמיץ בחבורה, אמר: "אבל אין לך נעליים מתאימות" ומיד בעט את הכדור לאוויר כסימן לכולנו שיש לפזר את ההפגנה ושעדיף לשחק בהרכב חסר מאשר בהרכב מלא עם בת. מאותו יום זה היה ברור - לא מצרפים בנות למשחק. בהמשך, למחשבה זאת הצטרפה גם העובדה שערוצי הספורט הפופולאריים שידרו את משחקי הגברים ב'פריים-טיים' ואת ליגות הנשים בשעות לילה מאוחרות, אם בכלל.
עם השנים, הבנתי את המשמעות של הכדורגל כפי שהוא - משחק קבוצתי שבו החשיבות למבנה גוף או כוח פיזי היא מינורית, ולא רק מקום לפרוק אגרסיות וכעסים שבו הגול הוא מעל הכול. מקום שבו אם לא משתפים פעולה ועובדים יחד - פשוט לא מצליחים מקום וכי הצלחה של חבר לקבוצה היא גם הגאווה שלי.
ומכך, אם עולם הכדורגל מלמד אותנו עבודת צוות מה היא, מחנך אותנו לרוח ספורטיבית וכבוד הדדי, מעניק ביטחון עצמי ואת השאיפה למצוינות, מדוע החשיבות להטמיע ערכים אלה חשובים יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים?
במדינה כמו ישראל, שבניגוד לארה"ב חברתה - לא מקדשת כדורגל נשים, על מי האחריות לעודד את שילוב הבנות בפעילויות הספורטיביות כבר מגיל הגן ובית הספר? למה לא מבוגר אחראי, שיכל להגיד כבר אז לרמי שאותה הילדה יכלה להיות שחקנית טובה בדיוק כמוהו ואף טובה יותר?
את ההשפעה הקטנה והאישית שלי, אני עושה דרך ליווי קבוצה בפרויקט הבנות "בתי ספר תאומים לשלום ולספורט" של מרכז פרס לשלום. הפרויקט פועל לבסס את העוצמה והכוח הנשי דווקא על מגרש הכדורגל ולהפוך ערכים אלה לבסיס והמכנה המשותף בין ילדות ישראליות ופלסטיניות, יהודיות וערביות, המגיעות מ-12 קהילות שונות ברחבי הארץ והגדה המערבית.
בין 240 הילדות המשתתפות בפרויקט יש המון שוני- שפה, מנהגים ומקום מגוריהן - אך יש להם דבר אחד משותף - את כולן ישתפו במשחק הכדורגל הבא בהפסקה. אני קורא לכם, הורים ומורים לא לחכות להנחיה ממשרד החינוך והספורט או מהמועצות המקומיות - יש לנו את הכוח לספק לילדינו דוגמא אישית בעודנו מבהירים כי ערך הנשים איננו פחות על מגרש הכדורגל, ובכלל. ולכן בנות אני מציע - אל תפחדו להשאיר את נעלי הבלט בארון לפעמים וללבוש גם את נעלי הפקקים. אני בטוח שזו תהיה הנאה ענקית.
מחר יתקיים במודיעין אירוע סיום הפרויקט בהשתתפות 240 ילדות ישראליות ופלסטיניות.
הכותב הינו מאמן במסגרת פרויקט "בתי ספר לשלום ולספורט" של מרכז פרס לשלום ומרכז ארגון "החלוץ - חינוך דרך ספורט" מבית דרור ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
