שנה נהדרת ליוצאי אתיופיה

אני מרשה לעצמי לכתוב טור נטול פאתוס, אבל באמת עם תחושה שדווקא בני הקהילה שלי - אלה שעברו את אחת התקופות היותר מורכבות מתחילים להרים ראש, לוּ בטיפה. כן, אל תגזימו, ממש טיפה. .. אבל זאת נקודת אור.

עוד בערוץ הדעות:

זה רק ספורט?

שילוב החברה החרדית בהשכלה מצריך פשרות

מי צריך מזכיר צבאי לקבינט

למה באמת חשוב לגוון בשוק העבודה?

מי מפסיד ומי מרוויח מההתחדשות העירונית?

בחודשים האחרונים אני מרגיש שרוח חדשה נושבת בקרב הקהילה שלי. משהו עמוק יותר, משהו שאתם, אלה שאינם אתיופים (הפרנג'ים), אינכם ערים לו עדיין. משהו שרועש וגועש בתוך הקהילה.

הלך הרוח בקהילה הוא שאם נמשיך לשבת בחיבוק ידיים על הגדר - הגזענות הישראלית לא תפוג מעצמה לעולם והיא מסכנת את עתידנו המשותף. בני הדור שלי, אלה שנושאים בגאון את עול תוצאות הגזענות ועל כך משלמים מחיר כבד למען עתיד ילדינו, מרגישים שהדור החדש, זה שרובו נולד בארץ, החליט להפסיק עם הבכי והנהי והחל לפעול גם בהיבט התרבותי.

לא עוד תחנונים להכיר בתרבות יוצאי אתיופיה, ולא עוד בקשות להכניס את המסע ההוא של יוצאי אתיופיה למערכת החינוך - ועכשיו הדור הזה מבקש לבוא אליכם הביתה, אל הסלון הפרטי שלכם, במטרה לספר לכם את סיפורם האמיתי , ממקור ראשון, כפי שהם רואים אותו. הם יוצאים מנקודת הנחה שאם הם לא יעשו את זה, איש לא יעשה את זה עבורם. והרי כבר מעל 30 שנה בני הקהילה ממתינים שהממסד ישכיל להתחבר לנכס הציוני שהזדמן לידיו, אבל לא דובים ולא יער.

גם המחאה של הקיץ האחרון הייתה פרי הפקתם של צעירים, ילידי הארץ יפי בלורית מקורזלת. אני לא בן אדם אופטימי, אבל יש רגעים בחיי שגורמים לי להעלות חיוך ולראות שבמציאות הישראלית המורכבת, ייתכן שיש נקודת אור. ובימים אלה התוודעתי לשתי יוזמות חברתיות יוצאות לאוויר העולם דווקא בימים לא פשוטים אלו. שתיהן פרי יצירתם ויוזמתם של שני חברים יוצאי אתיופיה.

"סיפור על הדרך"

אחת מהיוזמות, נקראת "סיפור על הדרך" פרי יוזמתו של עו"ד דוד דרסלי אבטה, על רקע מחאת בני העדה האתיופית על אפליה וקיפוח, שהעלתה את הצורך להכיר בתרומתם וחשיבותם לחברה הישראלית. במפגשים מספר יוצא אתיופיה את סיפור חייו, החיים באתיופיה, המסע לארץ וחווית הקליטה בחברה הישראלית. מטרת המפגשים לעודד הכרה בתרומתה הסגולית של קבוצה זו למרקם הקהילה והחברה הישראלית והכללת תולדות הקהילה ומורשתה בסיפור הכולל של יהדות ישראל בתפוצות והשיבה לארץ ישראל.

ב"סיפור על הדרך" משתתפים כ-100 מספרים שחוו אובדן, שכול, כמיהה, גבורה וגם אפליה. הם באו לספר את סיפורם בפני אלפים רבים של אנשים בבתים פרטיים, בקהילות, בתנועות נוער ועוד. גם אני לוקח חלק בפרויקט של עו"ד אבטה. כל המספרים עושים את זה בחפץ לב ובהתנדבות כנה. אנחנו באים אליכם הביתה. אנחנו באים אל סלון ביתכם הפרטי. אנו עומדים במפתן דלתכם ומבקשים שתשמעו מפינו עלינו.

אנו באים כדי שתחושו את הכאב הפרטי שלנו, תדעו ותבינו את מה שאנחנו חווים מזה שלושה עשורים ויותר. ובעיקר תרגישו אותנו מקרוב עד כמה באמת אנחנו רוצים לחיות לצידכם ואתכם וגם תווכחו לעושר התרבותי ולנכס הציוני שבאמתחתנו שבכוחם לרענן את האתוס הציוני ולחדש את הסיפור הישראלי. הפרויקט המיוחד של עו"ד אבטה קיבל חסות מנשיא המדינה. היום עו"ד אבטה יחלוק מסיפורו מול נשיא מדינה, ראובן ריבלין וירחיב על האופן בו הפך המיזם לארצי עם אלפי משתתפים. אני רק מבקש שתפתחו את מפתן ביתכם כפי שעשה הנשיא ריבלין. תבואו למפגשים האלה גם עם הדעות קדומות שלכם, אם יש לכם, כדי שנוכל לשנות אותם יחדיו. קלישאה מפורסמת אומרת כי מי שאין לו עבר אין לו עתיד.

"שזירת גיבורי ביתא ישראל"

המיזם השני, שמסמן עבורי תחושה של התעוררות בקהילה בעיקר בשנה אחרונה, הינו מיזם שנקרא "שזירת גיבורי ביתא ישראל בשורת הגיבורים של האתוס הציוני". פרי יוזמתו של שמואל ילמה.

ילמה, הוא איש יוצא דופן, אדם מיוחד שעובד בארגון ג'וינט ישראל כמפתח שירותים חברתיים לחיזוק חוסנה של החברה הישראלית על כל גווניה ותורם ממרצו לקהילה בסתר. הוא עלה לארץ בשנות השמונים בגיל 11. בתקופה האחרונה הוא רתם את כל העולם ואשתו להקמת פורום "גוונים" - רשת של 11 ארגונים חברתיים שחברו יחדיו לקדם חזון של "עם אחד, הרבה גוונים", במטרה לעלות מהאוב את מורשתם של גיבורי העלייה מקרב הקהילה שנשכחו.

ילמה שאל את עצמו, במידה של צדק, היכן סיפורנו שלנו? היכן בהיסטוריה של מדינת ישראל מוזכר מאבקם של בני הקהילה, שהובל על ידי מנהיגים בשר מבשרנו? איגוד הקהילה, היציאה הרגלית מאתיופיה אל עבר סודן, מחנות הפליטים והאבידות הרבות בדרך - כל אלו אינם מסופרים, והגיעה העת לשנות זאת. מבצע משה ומבצע שלמה לא נולדו יש מאין. ללא עוז רוחם וגבורתם של מנהיגנו, פרדה יזזאו אקלום ז"ל, יונה בוגלה ז"ל , זימנה ברהנו ז"ל, ברוך טגניה ז"ל ועוד רבים וטובים.

הם, לטענת ילמה אשר סיכנו חייהם על מנת לזכות את בני הקהילה בהגשמת חלום העלייה לירושלים ובלעדיהם לא היינו כאן היום. כנס ההשקה של ערב המורשת יערך ביום חמישי הקרוב תחת הכותרת "מנהיגות פורצת דרך", בסימן מורשתו של פרדה אקלום. באירוע ישתתף ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, רב אלוף (במיל') בני גנץ, שרת המשפטים איילת שקד לצידם של בני הקהילה.

אקלום היה איש חינוך אשר פרץ ביחד עם אנשי המוסד את הנתיב לעלייתם של יהודי אתיופיה דרך סודן. לראשונה, פורום גוונים עשה תחקיר על סיפורה של הקהילה ובכנס יושק ספר חדש אשר יביא את סיפור מנהיגותו ההרואי של פרדה כ"מראה" לסיפורה האמיץ וממלא הגבורה של הקהילה. כמו כן, בכנס יוצגו מספר יוזמות חברתיות פורצות דרך ויתקיים שיח בקבוצות קטנות על גילוי גבורה ומנהיגות בנתיב הסודני.

למה אני מספר את הסיפור הזה ולמה אני חושב שזאת נקודת אור במציאות חיינו? תראו, מזה שלושה עשורים יותר, גימדו את חלקם של יוצאי אתיופיה בסיפורי העלייה. בני הקהילה שהקדישו את חייהם לא תמיד זכו לקרדיט הראוי להם על יד הממסד וגם לא על ידי אלה שהיו השותפים שלהם למסע החשאי.

אנחנו, בני הדור הנקלט היינו עסוקים מדי בלהיקלט, בלשרוד את היום לקראת מחר ובלהתמודד עם הקשיים היומיומיים שיצרה החברה הישראלית עבורנו.. ובדרך שכחנו את אלה שבזכותם אנחנו פה. הכאב עוד ניכר בחלק מהפעילים שלא זכו להכרה, ואחרים נפטרו מבלי שזכו להערכה הראויה להם. ואולי עכשיו בגלל המחאה האחרונה, אולי בגלל תחושת השלמות עם עצמנו, אולי בגלל שאנחנו כבר לא רוצים להיות דומים לאף אחד וגם לנו יש גיבורים שהם חלק מהחוויה הישראלית , אולי בגלל שבימים אלה גם ראש הממשלה נזכר שהוא בכלל ספרדי והנה הוכחה שגם לאשכנזים יש דם שחור בדיוק כמונו, אולי בגלל זה אירועים תרבותיים מהסוג אלה מופקים על ידי בני העדה, בלתי ממוסדים בלי יותר מדי יחצ"נים, אירועים שיש בהם טוהר ויש בהם בעיקר רצון שתבואו ותשמעו, תכירו שכמו שפרדה אמר "ההיסטוריה היא לא שלי בלבד, היא של כולם, גם מה ששלנו הוא בעצם שלכם".