הרב אפרתי: תעיפו את הסמארטפון מהחיים שלכם

המדריך לרבנים משעממים/ גיל סלוביק

גם אני, כמו הרב שרלו, עונה לשאלות הלכתיות ומוסריות באינטרנט. אולם דווקא משום כך אני משנן לעצמי כל העת שזה איננו עמל תורה שבונה אנשים, אלא עזרה ראשונה. על כל פנים, זהו ודאי לא "המיטב" של התורה.

כאשר אין מכשיר חכם, האדם נהיה חכם

"החוכמה היא לא לנהל מאבקים כנגד כלים, אלא לנצל אותם למה שהם יכולים לתת", טוען הרב שרלו באותו ההקשר. אבל הסמארטפון המשמש כלי בשו"ת הסמס השכיח, הוא לא כלי טכני חיובי, אלא מוצר שלילי בפני עצמו המבקש לפגום ביושרת האדם, אנושיותו וקצב חייו הטבעי.

(צילום: shutterstock)

כאשר אין מכשיר חכם, האדם נהיה חכם – הוא שם לב לטבע העוטף אותו, ולילדים המשחקים סביבו המבקשים את תשומת ליבו. הוא פנוי לעסוק בתורה, לשוחח עם אשתו, להביט בנוף באיזון. הטלפון החכם איננו רק מכשיר המחולל לאסון פורנוגרפי, הוא גם מנוול את הנפש האלוקית. האדם שם דעתו כל העת בריגוש חדש ומשתנה.

לו היה הקב"ה רוצה שאדע מה קורה בכל רגע נתון עם עולמו, ואפילו עם ידידיי, הוא היה בורא לי אנטנה מעל הראש. אך הבריאה איננה כזו, אלא מאוזנת בין כאן לשם, בין מעגל הראייה והשמיעה ומעגל הדמיון.

האחריות של האדם היא על חייו, חיי משפחתו, עמו ועולמו. מידת האחריות המוסרית שלי היא ראשית לכל על חיי. רק אחר כך חיי הסובבים אותי, ורק אחר כך על המעגלים הרחבים יותר. הטלפון החכם משבש את סדר המעגלים, כך שאדם יושב מול בנו שחזר מבית הספר, ובמקום לקחת אחריות עליו ולהאזין לו - הוא עסוק באיזה צונאמי באסיה, בחירות באמריקה, או סרטון מטופש של קוף רוקד.

הטלפון החכם הוא ערך, ולא כלי

נכון, הטכנולוגיה אינה אויב. אדרבה, ככל הבריאה גם היא בעלת אופנים לעבודת ה'. הטיעון שאם הקב"ה היה רוצה, היה בורא אותנו עם טכנולוגיה קיימת בגוף, איננו טיעון עקבי. הרי אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כל העת למען מטרות טובות, כגון מעליות, רפואה, ביטחון, בנקאות וכדומה.

אולם יש להבחין בין הטכנולוגיה ככלי, לטכנולוגיה כערך. כאשר

הטכנולוגיה משמשת ככלי נשלט היא מבורכת (בכפוף לשימוש מותר על ידיה תורה הקדושה). כך לדוגמה, הטלפון הפשוט, התאורה, כלי רכב וכהנה כלים שהאדם הממוצע מסוגל לנהל אותם ולא להתנהל על ידם. לעומת זאת, כאשר הטכנולוגיה משמשת כערך – נפתחת מלחמה על צלם האדם, וממילא גם על צלם האלוהים שבו.

זאת יש לדעת: הטלפון החכם הוא ערך ולא כלי. הוא נראה ככלי, אך הוא טומן בחובו מסר התנהגותי, המשבש את הזמנים והמקומות בנפש, וגורם לדמיון להתגדל על המציאות שברא ה' סביב האדם. רק מתוך שיבוש זה צומחות גם הסטיות של התוכן: פורנוגרפיה, לשון הרע במדיה, תרבות גויית וכדומה. הבעיה איננה מתחילה בתוכן, במקרה זה, אלא בעצם סגנון החיים שדורש הכלי, העומד בניגוד להדרכת התורה של "הצנע לכת עם אלוקיך", ולקיחת אחריות מעגלית.

וכאשר יש ערך הבא להעביר אותנו מדתנו ומהאנושיות שבנו, אנחנו מתקוממים. הטיעון "לו הקב"ה היה רוצה היה בורא לי אנטנה", הוא טיעון אמיתי מאוד במקרה זה. הרי את העולם הערכי ה' טבע באדם, ועל כן כלים חיצוניים המשבשים אותו פסולים. לו היו טובים כערך, היו מוטבעים בנו גם כן.

סמארטפון? זה אבי-אבות ההתנכרות

מרן הרב קוק כתב על הצורך במבט הפנימי, הכן: "ואני בתוך הגולה" –

האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי... וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח. וכיוון שאין אני, אין הוא, ודאי וודאי שאין אתה".

הפלאפון החכם הוא אבי-אבות ההתנכרות הפנימית. הוא משבש המכ"ם הנפשי הגדול ביותר שקיים. הוא מטריד את רוחנו בחיי אחרים, על מנת שלא נשים לב מי אנו. אני קורא לכל הרבנים, ולכל ההורים: הבה נהווה דוגמה ונשליך את המכשירים הטורדניים הללו, ונחזור לעסוק בבני אדם.

מה יקרה? כבודו לא יהיה זמין בדוא"ל בכל רגע נתון? אז מה? וכי רב או מחנך או הורה הוא נותן שירותים? הלא הוא דמות שצריכה להוות דוגמה עם שאר רוח ומחשבה עמוקה. חשוב לענות מהר (רבנים לשואלים והורים לילדים), חשוב נגיש באופן כללי. אולם עד כמה מהר? המהירות מוזילה את המשמעות.

לא יקרה דבר אם תביט באימייל אחת לשעתיים במחשב, במקום אחת לדקה בסלולארי. לא יקרה דבר אם תתרגל לשוחח עם אנשים, במקום לשלוח להם משפט חצוי עם אייקון מטופש.

פעם היינו מדברים

לא תהיה לך מצלמה? כמה טוב הדבר. תוכל להביט במתרחש במקום לתעד אותו. תוכל לגעת בדמויות במקום לראות אותן בפיקסלים. תוכל להתגעגע ולדמיין. תוכל לחוות הווה שיש בו אהבה וקדושה. קנה מצלמה כמו פעם, וקח אותה רק לאירועים. צלם תמונה אחת ולא יותר. היה אדם ולא כלי.

צא מקבוצות ה-whatsapp . הרי אין בהן קשר חי בין בני אדם, אין הערכה ואין אהבה. למען האמת, יש בקבוצות הללו המון זעקה גדולה למשמעות. בקשה לקרבה עם אחרים משום שה"אני" חש רדום. אך כאן האבסורד: דווקא ההתמכרות לקבוצות הללו, גורם להעמקת הקבר האישי. אתה לא באמת מתנהל מול דמות חיה, אלא מול חצאי משפטים הממלאים את סדר היום, כדי שחס וחלילה לא תישאר ולו לרגע לבד עם עצמך, ותחשוב מי אתה ולאן אתה רוצה להגיע, במובן המשמעותי.

המעסיק דורש קשר רציף איתך? יואיל להמתין עוד כמה דקות. שיתקשר. כך יכבד אותך כבן אנוש. קורא יקר, מתי בפעם האחרונה היה לך זמן? אתה יודע את התשובה. כשיש מכשיר "חכם" בנמצא, אתה לא פה. אתה במקום אחר. וכשמרימים את הראש כבר מאוחר.

תהיה עובד ה', לא עובד הסלולארי

תוותר, תשחרר, תשליך את המכשיר - ולא תאמין מה תגלה סביבך.

תתרגש לחוש שוב תחושת געגוע למשהו. פתאום תחשוב יותר לפני שאתה שולח הבלים. תתפלא לחוש זרמים רוחניים ונפשיים ששכחת שקיימים: זיכרונות, המתנות לאירועים, מגע של ספר אמיתי, מבט על עוברים ושבים, ריחות בישול, קביעת עיתים ללימוד. תהיה אדם חופשי, עובד ה', ולא עובד הסלולארי.

היה אמיץ. עשה זאת. קח ניסיון של חודש, ותטעם את החיים הפשוטים והנקיים. זה לא יהיה קל בהתחלה, אבל לבסוף תצא מעבדות לחירות.

• הכותב הוא ראש רבני "דרך אמונה"