הרכיבים ה"בעייתיים" במוצרים הבריאים
מה מסתתר בפריכיות, ירקות ותחליפי בשר? מוצרי בריאות ומוצרים דלי שומן, גלוטן וסוכר, מכילים לעיתים קרובות הרבה מאוד נתרן, או פחמימות, או עשויים מחומרים מלאכותיים. פשוט צריך לקרוא מעבר להצהרות השיווקיות של היצרן ולהתעמק בתוויות
מוצרים "בריאים" או כאלה המשווקים כבריאים, מכילים לעיתים גם רכיבים שנחשבים לפחות בריאים. מצאנו מוצרים כאלה בסופרמרקט, שמעידים כי עמידה בתקני המזון והיכללותו של מוצר בקטגוריה "בריאה", לא תמיד מעידה על מוצר שצרכנים יכולים לצרוך אותו בעיניים עצומות.
המוצרים שמצאנו הם בסך הכל דוגמאות מתוך קטגוריות נרחבות יותר, כלומר יש להם מוצרים מתחרים שמכילים רכיבים "בעייתיים" דומים. המטרה היא לגרום לכם להיות מודעים יותר לרכיבים של המוצרים שאתם אוכלים ולערכיהם התזונתיים ולא לטעון שהחברות מסתירות משהו, להיפך - מה שהן מנסות להצניע נמצא שם לנגד עיניכם, שכן רוב המידע על המזון (לא כולו), כתוב על גבי האריזה. צריך רק להתעלם לרגע מהשיווק והפרסום, מההצהרות על גבי האריזה ומהתמונה הנאה ולהסתכל למוצר בקרביים - ברכיבים ובערכים התזונתיים.
ומה למשל, לא כתוב על גבי האריזה? כמות הריסוס שנשארת במוצרים מסוימים ואיך להיפטר ממנו - אם אפשר. כמו כן, במוצרים מסוימים היצרנים לא מציינים עדיין את כמות הסוכר המצויה בהם. בנוסף, במוצרים רבים יש שמות של חומרים שהצרכן לא מכיר ועליו לתהות על קנקנם, כדי להבין שאלה משמרים, מייצבים, אבקת חלב או מתחלבים ותוספי מזון (חומרים מתחלבים מחברים בין חומרים שאין להם זיקה משותפת ומונעים לאחר מכן את היפרדותם, כמו למשל מים ושומן).
מוצרים אחרים הם כשרים למהדרין, ידידותיים לטבעוניים וטובים לחולי צליאק או "ללא שומן", או "ללא תוספת סוכר", מה שמעודד צרכנים לקנות אותם, אך הם לא בהכרח מה שנחשב היום "טובים לבריאות" (עד להודעה חדשה של משרד הבריאות/ארגון הבריאות העולמי).
ממה עשוי לחם שיפון?
הייתם משערים שלחם שיפון, גם אם תעשייתי, יורכב רק או בעיקר מקמח שיפון וממחמצת שיפון. זה לא תמיד המקרה. כך מלמדת לדוגמא, התווית של לחם שיפון "של פעם", של מאפיית אחדות.
קמח שיפון מלא, הוא רק הרכיב השלישי במוצר והוא מהווה רק 18.8% ממשקל הלחם ו-33.2% ממשקל הקמחים בו. לפניו ברשימה: מים וקמח חיטה מלא, שמהווה 26.8% ממשקל הלחם ו-47.3% ממשקל הקמחים. כלומר, לחם השיפון הזה לא מכיל קמח שיפון כרכיב עיקרי. זה לא מוסתר, זה כתוב ברשימת הרכיבים.
לעומת זאת, לחם 100% שיפון קל לחם הארץ של ברמן למשל, מכיל כרכיב ראשון קמח שיפון מלא (100% מסך הקמחים, 33% ממשקל המוצר). כלומר זה מוצר שמי שמחפש לצרוך לחם שיפון יכול להיות בטוח יותר ששמו תואם לרכיביו.
יחד עם זאת גם הלחם של ברמן אינו מושלם: יש בו, כפי שקורה במוצרים תעשייתיים רבים, יותר מדי חומרים. הוא מכיל משום מה אבקת סויה ועמילן תירס וכן חומר מייצב, חומרים מתחלבים, חומר משמר ומעכב חמצון. כלומר זה בהחלט לחם יותר "שיפוני" מזה של מאפיית אחדות, אך הוא (כמו גם הלחם של אחדות) מכיל תוספים רבים ויש בו כמות נתרן לא מעטה: 325 מ"ג ל-100 גרם. להגנת הלחמים נאמר כי בדרך כלל כמות הלחם הנצרכת קטנה מ-100 גרם.
אם אין לחם נאכל פריכיות?
אנשים שלא רוצים לאכול לחם, מנשנשים פריכיות. אז מה כתוב בצד האחורי של אריזת אנרג'י של שטראוס, פריכיות ביס 5 דגנים, מוצר שמתגאה ב-99 קלוריות? יש בהן 77 גרם פחמימות (7 גרם מהן סיבים תזונתיים). 568 מ"ג נתרן ו-9 גרם שומן.
כלומר, יתכן שאתם מעדיפים גבינה לבנה 5% שומן על פני 9% שומן, אך בפריכיות שלכם יש 9% שומן. זו גם כמות רבה יותר של שומן מאשר מזו המצויה בלחמים רבים. אמנם תאכלו פה רק 25 גרם, שכן זה גודל האריזה של המוצר, אבל יתכן שזו בדיוק כמות הגבינה הלבנה שאתם צורכים על הלחם או הפריכית.
בנוסף, יש בפריכיות האלה כמות רבה של פחמימות, בדומה לפריכיות של מותגים אחרים שאינן מיני - שהן בדרך כלל פריכיות אורז. מנה ממוצעת של פריכיות כאלה, מכילה קרוב ל-20 גרם פחמימות. לשם השוואה, בלחם שיפון של פעם של אחדות, יש רק 33.8 גרם פחמימות זמינות ו-9.9 גרם סיבים תזונתיים (גם כן פחמימות). גם כמות הנתרן בפריכיות השונות, לרוב גבוהה מהכמות שניתן למצוא בלחמים.
להגנת המוצר נאמר: פריכיות זה מוצר קליל יותר מלחם, הוא שוקל פחות פר יחידה ולכן לכאורה מאפשר לצרוך פחות, בטח כשהוא מגיע כחטיף באריזת 25 גרם, כמו אנרג'י. בנוסף, 9 גרם שומן זה עדיין לא מוצר שמן וכמות הנתרן פר פריכית בין אם בגודל מיני ובין אם בגודל רגיל (של מותגים אחרים) קטנה.
קרקר עדשים כתומות וזרעי צ'יה
עוד מקור לשפע פחמימות זה קרקרים, אפילו אם יש להם שם שמאגד כמה טרנדים בריאותיים. אסם החלה לשווק לאחרונה קרקר בריאותי כזה, עם עדשים וזרעי צ'יה.
כמה שהחברות לא יקשטו קרקרים בגרעינים וגרגירים וסיבים ועד חדי קרן וקשת בענן ובשאר רכיבים "בריאים" (כאמור, עד להודעה חדשה של משרד הבריאות/ארגון הבריאות העולמי) – הם עדיין מכילים שפע של נתרן וחומרים משמרים ופחמימות. 800 מ"ג נתרן יש בו, 15.5 גרם שומן ו-57 גרם פחמימות.
הקרקר נקרא קרקר עדשים כתומות אך יש בו יותר שומן (15%) מעדשים (שמהוות רק 7% מסך הכיבים) והוא בעיקר מכיל קמח חיטה. להגנתו נאמר כי יש בו פחות פחמימות מפריכית וכן ההצהרה השיווקית על גבי המוצר נכונה: כמות החלבונים בו מפוארת: 16.3 גרם ל-100 גרם. תצטרכו לצרוך 100 גרם קרקרים כדי להגיע לכמות זו, שבצידה כאמור גם כמות נתרן רבה.
לא תאמינו באיזה מוצר יש 6,299 ו-9,234 מ"ג נתרן
טבעונים, צמחונים, אנשים בדיאטת פחמימות, או ספורטאים - כולם מתבלים מדי פעם את האוכל שלהם. רק שלא על כל אריזות התבלינים יש סימון תזונתי. כשכבר יש סימון כזה, הנתונים לפעמים מדהימים. למשל "תערובת תיבול זעתר שומשום" של שופרסל. לכאורה תערובת שנשמעת טובה לבריאות. למעשה היא מכילה 6,299 מ"ג נתרן, כך לפי דיווח היצרן.
בתערובת תיבול לגריל עוף של שופרסל, כמות הנתרן אף גדולה יותר: 9,234 מ"ג. אז נכון שאף אחד לא אוכל 100 גרם תיבול, אבל ברוטב סויה וברוטב טריאקי של כל החברות, שמשמשים גם הם לתיבול, יש כ-5,000-3,000 מ"ג נתרן, ופה כבר יש מי שצורך כמות גדולה למדי.
מקור הנתרן הוא מלח (נתרן כלורי). מומלץ להמעיט בו בשל בעיות לחץ דם ואחרות שנטען שהן קשורות לצריכת נתרן מופרזת. להגנת התבלינים והרטבים, נאמר שמלח זה לא רק טעים ומה שווים חיים ארוכים אם הם דלי טעם, אלא שגם אי אפשר בלעדיו. נתרן חיוני לויסות נוזלים בגוף ולהעברת אותות עצביים. בנוסף, במלח יש יותר נתרן מכל תבלין מלוח: כ-40 אלף מ"ג.
עוד מוצרים עתירי נתרן: זיתים, דגני בוקר ועוף
בסופרמרקט יש עוד כל כך הרבה מוצרים עתירי נתרן. הנה כמה מהם.
למשל, זיתים. זיתים נחשבים טובים לבריאות אך בשימורי זיתים יש למעלה מאלף מ"ג נתרן. גם בחלק מהסלטים המוכנים יש כמויות גדולות של נתרן. למשל סלט טונה בירקות של סלטי מיקי, מכיל 1,098 מ"ג נתרן ומטיאס פרובינציאל של אותה חברה מכיל 2,120 מ"ג נתרן. גם בנקניקים יש למעלה מ-1,200 מג נתרן ובפסטרמות מעט פחות - אבל עדיין הרבה.
גם גבינות עשויות להכיל נתרן. גבינת נעם של טרה מכילה 610 מ"ג נתרן. גבינה צפתית במליחות עדינה של גבינות השומרון מכילה 700 מ"ג. בבולגרית של מחלבות גד יש 750 מ"ג נתרן ובגבינת גבע פרמזן של תנובה יש 1,020 מ"ג נתרן אבל גם כמות סידן נאה: 800 מ"ג ו-32 גרם חלבון.
אפילו בעוף טרי יש מלח ואתם לא יודעים כמה, כי זה מוצר שנחשב ללא ארוז ועל כן אין חובה לציין את כמות הנתרן המצויה בו. בעוף יש מלח שלא בדרך הטבע, שכן לא מספיקה לו שחיטה כשרה, יש להוציא ממנו את הדם. זה יכול להיעשות בשתי דרכים: צלייה על אש או המלחה ובתעשייה קל יותר להמליח. בעבר מכרו בישראל עופות כשרים אך לא מוכשרים. כיום – אין למצוא כאלה. אז כולנו אוכלים עוף מוכשר (למעט מי שקונה בקצביות מסוימות או בטיב טעם), אבל על הדרך בולעים גם הרבה מלח.
כמה רכיבים יש בתחליפי בשר?
נתרן בכמות לא מעטה (כ-500 מ"ג לערך ל-100 גרם מוצר) יש גם במוצרי טבעול, טבע דלי, זוגלובק טבע ותפוגן שמשמשים כתחליפי בשר, אבל במוצרים אלה יש תופעה אחרת: ריבוי הרכיבים בהם שמעיד על מידת היות המוצר תעשייתי.
במוצרים שמחקים בשר וגבינה, תמצאו לעיתים קרובות הרבה מאוד רכיבים, כיוון שמדובר במוצרים שאינם "טבעיים", אלא ב"מתכון" - תרכובת של רכיבים שהורכבו יחדיו כדי להפיק מוצר דמוי טבעי. ככל שיש במוצר יותר רכיבים ככה הוא מתרחק מה"טבע".
נקניקיות וינר מהצומח של טבעול מכילות חלבוני חיטה (מכיל גלוטן), סויה ואפונה מורטבים (55%), מים, שמנים מהצומח, חלבון ביצה, דקסטרוז, הידרוליזט, חלבוני סויה ותירס, מלטודקסטרין, אבקת שום, עמילן תפו"א, מלח, חומץ, תמצית שמרים, מייצבים (גואר גם, קסצתן גאם), תבלינים, חומרי טעם וריח וצבע מאכל (ליקופן). יש בו גם סידן, ויטמין סי, ויטמין אי, ויטמינים B1, B2, B5, B6, B3 ו-B12, ברזל, אבץ וחומצה פולית.
להגנתו נאמר שהרכיבים לא כל כך גרועים וכן שגם במוצרי בשר מעובדים יש שפע: למשל, המוצר "סטייקבורגר זהב", מכיל לא רק בשר אלא גם הידרוליט חלבון צמחי, תמצית שמרים, נתרן ריבונולאוטידים פוספטים מייצבים ומלטודקסטרין. בנוסף, לעיתים כשמוצר מכיל רק רכיב אחד או שניים וכל כולו טבעי – הוא עדיין לא מאוד בריא. כך למשל: סוכר לבן.
רכיבים "מיותרים" בקוטג'
איך יודעים שמוצר שהוא "מתכון", אמור להכיל פחות רכיבים? מסתכלים על המקור העתיק שלו. גבינת קוטג' נחשבת טובה לבריאות, שכן יש בה סידן והרבה חלבון. אבל לפחות אצל שתי יצרניות – שטראוס וטרה - היא מכילה רכיבים לא מאוד "טבעיים".
הגבינה של תנובה מכילה חלב ומלח בלבד. ברוח השעה: הוסיפה לה סידן. לעומת זאת, בקוטג' של טרה תמצאו חלב מפוסטר ומלח אך גם אבקת חלב, מייצבים (E-471, E-410), סידן (טריקלציום פוספט), וויטמין D.
בקוטג' של שטראוס יש חלב מפוסטר, שמנת, מלח מייצבים (קרגינאן, לוקוסט-בין גאם, גואר גאם), חומרי טעם וריח. למה טרה ושטראוס צריכות מצייבים בקוטג'? למה טרה צריכה תוספת אבקת חלב? להגנתן נאמר שהגבינות שלהן מכילות יותר סידן מזו של תנובה. סידן הוא אמנם חומר מייצב, אבל גם טוב לעצמות.
ממתקים ללא תוספת סוכר
וממלח ל"ללא סוכר": ממתקים "ללא תוספת סוכר", מכילים לעיתים קרובות רב כהלים, שלא תמיד טובים לסובלים מסכרת וגם גורמים לעיתים לתופעות של שלשול, בצריכה גבוהה.
למשל, שוקולד חלב ללא תוספת סוכר של עלית, מכיל לפי ההצהרה בחזית האריזה: "סוכר הנמצא באופן טבעי ברכיבי המוצר". אך למעשה, יש בו לא רק סוכר זה, אלא גם תוספת של ממתיק מסוג רב כהלי: מלטיטול. אז זה מוצר "ללא תוספת סוכר", אך הוא כן מגיע עם תוספת ממתיק מלאכותי, מה שלא כתוב במסר השיווקי בחזית האריזה.
המוצר מכיל 54 גרם פחמימות, מתוכם 10.5 גרם סוכרים ו-42 גרם רב כהלים. מלטיטול, נחשב לממתיק שיכול להעלות את רמת הסוכר בדם, ולכן נספר כפחמימה (אם כי בשיטות המומלצות לסכרתיים: סופרים לעיתים את הרב כהליים כפחמימות רק במחצית הכמות).
חברת כרמית משווקת שוקולד אגו "ללא תוספת סוכר" בטעמים מריר, חלב ולבן, והיא דווקא כן מציינת במסר השיווקי בחזית האריזה: "עם ממתיק מצמח הסטיביה". רק שמבט בערכים התזונתיים של המוצר, מעיד שיש במוצר לא רק את ממתיק הסטיביה הטרנדי, אלא גם את אותו מלטיטול שנוי במחלוקת. עקב כך המוצרים מכילים עד 49.3 גרם רב כהליים (מתוך 58 גרם פחמימות). וגם: דיאטניים ממליצים על סטיביה טבעית ולא מעובדת.
סוכר חום ופירות יבשים. זה לא כזה בריא
בממלכת הסוכר, יש כמה סוכרים שדבקה בהם תדמית "בריאה". סוכר חום וסוכר דמררה נחשבים בריאים יותר מסוכר לבן, אבל זה עדיין סוכר. אנשים מתעקשים על כפית סוכר חום בתה/קפה שלהם בחרדת קודש, בעוד שרוב המוצרים שהם אוכלים מכילים סוכר בדרך כלל לבן (ולעיתים קרובות מתירס).
בפירות יבשים יש לא רק חומר זיגוג מלאכותי, אלא גם כמויות אדירות של סוכר, שניות רק לסוכריות. זה נחשב חטיף מהטבע, אבל בפועל זו פצצת סוכר כמעט כמו נחשי גומי.
מוצרים ללא גלוטן, מוצרי פרווה "טבעוניים"
לצד המוצרים לסכרתיים, קטגוריה משגשגת נוספת היא "ללא גלוטן". מספר המוצרים בה גדל (אם כי מחיריה עדיין גבוהים), אבל היא לא בהכרח "בריאותית". לא רק צליאקים – גם סתם אנשים נוהגים לאכול לפי דיאטה דלה או נטולת גלוטן. ובכן רוב המוצרים "ללא גלוטן" שמהווים תחילים ללחם, עוגיות, שניצלים וכו' – מלאים גם הם בנתרן, סוכר, שומן ופחמימות. בין היתר: קמחים ללא גלוטן, לחמים ללא גלוטן, פיצות קפואות ללא גלוטן.
גם
אין סימון תזונתי על בירה ויין
אז אריזת המוצר מספקת הרבה מידע, אבל מה לגבי מוצרים שגם זה חסר בהם? על גבי תבלינים רבים, כאמור וכן אין כמעט מידע תזונתי. על גבי פחיות ובקבוקי בירה ויין מצויין רק מספר הקלוריות ואחוז האלכוהול. כמה פחמימות ומתוכן סוכר? אין מידע. נדע רק שיין אדום זה בריא, אך כמה פחמימות יש בו? כמה סוכר? נצטרך לנחש.
אורז מלא, פירות וירקות טריים, קטניות
טוב לאכול את הקליפה, אמרו לנו בילדותנו. בה או מתחתיה מצויים החומרים הכי מזינים בירק/פרי. ובכן, מסתבר שהיא גם מכילה חומרי הדברה. להגנתם נאמר: עד ששכנעתם אותנו לצרוך פירות וירקות ולעבור לאורז מלא? נמשיך לאכול ולבכות.
לפנייה לכתב/ת 
