לחזור לנקודת ההתחלה של הציונות
על-פי חזון בן-גוריון, "יוקמו יישובי מופת בנגב שיתפרנסו ממדע, ממרכזי חינוך, מחקלאות מודרנית ומתעשייה מתקדמת". ומה קרה בפועל?
רק מעטים זוכרים שדוד בן גוריון, אבי האומה, שקל באופן רציני את האפשרות להקים את בירת ישראל בממשית, היא דימונה של ימינו. מיקום בירת ישראל במקום זה, הרחק מירושלים, סימלה עבורו הן את השאיפה הציונית להינתק מהעבר הגלותי ולברוא אומה עברית חדשה והן את השאיפה לכבוש מרחבים חדשים לאותה אומה מתחדשת. מרחבים שבהם תחודש הברית בין העם לאדמתו, בהם ייוולדו הישראלים החדשים, עובדי כפיים ומפריחי השממה. ישראלים אשר יהיו שונים ככל האפשר מיהודי העיר העתיקה שחיו מתרומות החלוקה שנשלחו אליהם מיהודי חוץ לארץ.
עוד בערוץ הדעות:
לאלימות אין פנים, מעמד או מגזר
תשאירו את התושבים מחוץ לוויכוח הפוליטי
החוק לסימון עמותות שהשלטון לא אוהב
את רעיון ה"ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה" תרגם בן גוריון לתוכנית פעולה של הקמת רשת "יישובי מופת בנגב שיתפרנסו ממדע, ממרכזי חינוך, מחקלאות מודרנית ומתעשייה מתקדמת. תחילה יבואו מעטים, אבל מכיוון שהיישובים שיקימו יציעו מערכת חינוך מפותחת, רמה תרבותית גבוהה ואיכות חיים גבוהה, הנגב יהיה אבן שואבת לרבים", כפי שהעיד עוזרו האישי פרופ' זאב צחור (שלימים מימש את צוואת הזקן בייסדו את מכללת ספיר ליד שדרות). תרגם ומימש בפועל כשהקים את אחד עשר היישובים בנגב ב-1946 (ובהם הקיבוצים בארי וחצרים, למשל) שעד היום מהווים גורמי משיכה חינוכיים לדרום.
למרבה הצער ממשיכי דרכו סברו אחרת. הם העדיפו לשלוח לדרום דווקא את האוכלוסיות המוחלשות ביותר, אלה שעלו לאחרונה מצפון אפריקה, בעיקר משום שידעו שהן לא יוכלו להתנגד. היה זה לוי אשכול שהבין שהדרך הקלה ביותר והמהירה ביותר ליישב את הנגב היא לשלוח אליו את מי שאין להם ברירה.
למרבה הצער (שוב) עד היום זו הגישה השלטת אצל מנהיגינו, לרבות ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו: הנגב ייבנה על ידי אלה שלא תהייה להם ברירה. אלה שמצבם הכלכלי ידרדר אותם דרומה. מי שלא יוכל לקנות דירה בראשון לציון יקנה בקריית גת. ומי שלא יוכל לקנות בקריית גת יקנה בדימונה. הפוך לגמרי מחזונו של בן גוריון.
את המחיר משלמים כמו תמיד צעירי הדרום. מתחת לרגליהם נפערו פערים הרסניים בתחומי החינוך והרווחה שמקשים עליהם להתמודד עם חבריהם ממרכז הארץ. פערים שהולכים ומתרחבים מדי שנה ומרחיקים עוד יותר את הנגב מהחזון שהציע לו בן גוריון: חזון של ערי מופת בהם גדל דור עתיד שיש לו סיכוי שווה לכל צעיר אחד בעולם החופשי.
מכאן חשיבות צעדת המחאה מירוחם לירושלים: לכבוש ברגליים את הדרך שתחבר שוב את ממשית למקבלי ההחלטות ולהזכיר לאחרונים שהמבחן האמיתי של החברה שלנו מתקיים לא בגימנסיה העברית בירושלים אלא בתיכון ליהמן בדימונה, שכן כמו שקבע בן גוריון ב-1955 "מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה. אם המדינה לא תחסל את המדבר- עלול המדבר לחסל את המדינה".
הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, עבד במשך כעשרים שנים כעורך דין קהילתי בדימונה, באופקים ובשדרות
לפנייה לכתב/ת 
