גלגולי העיניים של הרבצ"ר

החלטתו של הרמטכ"ל לעמוד מאחורי המינוי של הרב קרים לרב הצבאי הראשי, סוללת את דרכו לתפקיד הרגיש. גם אם בימים הקרובים תימשך המחאה הציבורית המוצדקת, ספק גדול אם המינוי יסוכל. דווקא בשל כך חשוב להעמיק בתשובות שפרסם, ולהמיר את ליקוט הציטוטים הסנסציוני באבחנה חדה יותר על דרכו הרבנית ועל הסכנות שבה.

עוד בערוץ הדעות:

משפט שדה למפקדים

המכחיש שואת עם אחר, יוכחש בעצמו

חוק העמותות: הזדמנות לשיפור היחסים עם אירופה

חוויה מטלטלת בפריים טיים של ישראל

החלופה הראויה לחזקת הגיל הרך

קריאה קפדנית בתשובה שחוללה את הסערה מלכתחילה מלמדת שדווקא בעניין הפגיעה בנשים נוכריות בזמן לחימה, היו אי דיוקים. הרב קרים לא התיר אונס של נשים בזמן מלחמה, חד וחלק. הסבריו כי עסק בפרשנות תיאורטית בלבד של מצוות "אישה יפת תואר" אינם רחוקים מן האמת. אלא שאת אותה קריאה קפדנית יש להחיל לא רק על תשובתו, אלא גם על השאלה שנשאל, אשר נחתמה באלו המילים: " ... והאם מותר בימינו לחייל צה"ל, לדוגמה, לאנוס בחורות בזמן לוחמה, או שדבר זה אסור?".

הרב קרים אכן בחר לעסוק בפרשנות רעיונית בלבד של המצווה העתיקה, אולם לא על כך נשאל. הסבריו לא מעלימים את העובדה שנמנע מלהשיב ב-"לא רבתי" על השאלה. במובן זה, מה שלא נכתב בתשובה חשוב בהרבה ממה שכן מופיע בה. מכיוון שיש להניח שהרב קרים לא חשב שיש מקום להתיר, הלכה למעשה, אונס נשים בעת לחימה, תשובתו משקפת בעיקר חוסר אחריות רבנית וחינוכית והיעדר הפנמה של הכלל העתיק: "חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם".

הרב קרים שייך, ככל הנראה, לשורה ארוכה של רבנים המסרבים לקחת אחריות על האפשרות שעשבים שוטים יצמחו בערוגתם ולהפנים שהדבר חייב להקרין על הדרך שבה הם מורים הלכה. פעמים רבות מדי נשמעו בשנים האחרונות תירוצים דומים להסבריו של הרב קרים, בין השאר סביב פרסום כתב הפלסתר "תורת המלך". חוסר ההבנה של הרב קרים ושל חלק משותפיו שטענת "הדיון התיאורטי בענייני הלכה" אינה יכול להוות עוד הסבר מספק לגמגום מנהיגותי ולדיבור בכפל לשון, מטילה צל כבד על שיקול דעתו ואחריותו כרב, כמחנך וכמפקד.

הברית החדשה

עניין מטריד לא פחות, מתגלה בתשובות אחרות הנוגעות ליחס הראוי כלפי מהדורות דפוס של הברית החדשה. תשובות אלו זכו להתייחסות מועטה של התקשורת וחבל שכך. מעבר להשלכתן החמורה על יחסי יהודים ונוצרים, גם הן מגלות טפח מדרכו ההלכתית של הרב. תשובתו הראשונה בעניין הסתכמה בפחות מעשרים מלים: " שלום, הרמב"ם כותב: 'ספר תורה שכתבו מין, יישרף עם כל האזכרות שבו'. מקווה שתשובה זו מספקת". שלושה שבועות לאחר מכן חזר על הפסיקה: "... ואדרבה, לא רק את הברית החדשה צריך לשרוף, אלא אף ספר תורה שכתבו מין".

ואם למאן דהוא עוד נותר ספק ביחס לפסיקתו בנושא, הרי שהוא חזר עליה שוב כעבור חודשים מספר: "הרמב"ם כותב שאסור לעיין בספרי עבודה זרה ... לכן, אין לעיין בספר כזה, אלא לסלקו מן הבית ומן העולם". שלוש תשובות באותו הנושא, ובאף אחת מהן לא נזכרת דעתם של פוסקי הלכה גדולים החולקים על הרמב"ם בהגדרת הנצרות כעבודה זרה. שלוש תשובות - ואף אחת מהן לא מזכירה שיקולים הלכתיים משמעותיים לטובת עמדה אחרת כדוגמת: "מפני דרכי שלום", "דינא דמלכותא דינא", "ובלבד שלא יתחלל שם שמים", שלא לדבר על עקרונות יסוד כדוגמת: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

ספק גדול אם הרב קרים היה עונה תשובה כה חסרה על שאלה הנוגעת לקלה שבהלכות שבת. בענין הברית החדשה לא חש כל צורך לסייג, למתן, להראות פנים לכאן או כאן, להזהיר. לפני חודשים אחדים סערה הארץ כאשר בנצי גופשטיין, מנהיג הארגון הגזעני להב"ה, אמר כי לשיטת הרמב"ם יש לשרוף כנסיות במדינת ישראל. במה שונה תשובתו של הרב קרים?!? האם גם כאן יכולים הוא ומגביו לטעון כי מדובר היה בדיון הלכתי תיאורטי?!?

מעבר ליחס הבלתי נסבל כלפי עדה דתית מוכרת בישראל (ונזכיר שהרבצ"ר אחראי גם על צורכי הדת של החיילים הלא יהודים), תשובות אלו מלמדות כי דווקא בסוגיות הנפיצות והרגישות ביותר, בוחר הרב קרים בפשטנות הלכתית מסוכנת ובוויתור על המנגנונים המובהקים ביותר המאפשרים דיון ופסיקה מתוך עמדה של מתינות, יישוב דעת, סובלנות ודרכי שלום. שיטה זו של קריאה סלקטיבית במקורות ההלכתיים, העלמת דעות סותרות, והתייחסות פשטנית להחריד, מאפיינת חלק גדול מהעיסוק ההלכתי והחינוכי של החוגים בהם פועל הרב קרים בסוגיות האקטואליות שעל שולחנה של החברה הישראלית.

יותר מתריסר שנים חלפו מאז כתב הרבצ"ר המיועד את תשובותיו. בניגוד לאמירה העממית, אנשים כן משתנים וכך גם העמדות שלהם. ייתכן בהחלט שגם הרב קרים אינו עומד היום במקום בו ניצב עת שפרסם את תשובותיו. אולם באותה המידה גם המציאות הישראלית השתנתה באותן השנים והפכה למורכבת ולרגישה הרבה יותר - ודאי בנוגע למרקם החיים ביחידות הצבא. סמכות רבנית שאינה מכירה באחריותה לאופן בו עלולות להתפרש פסיקותיה, והנהגה רבנית שאינה מבינה שמציאות מורכבת מחייבת גישה מורכבת, מאוזנת וזהירה היא הדבר האחרון שהצבא זקוק לו.

תרומתו של הרב קרים כמפקד יחידת עלית אינה שנויה במחלוקת וכך כנראה גם פעילותו בשנים האחרונות ברבנות הצבאית, אך תשובותיו שמופיעות עד עצם הרגע הזה ככתבן וכלשונן באתר כיפה, מביאות אותו להתחיל את תפקידו בגרעון ערכי וציבורי גדול. מינוי זה - ראוי היה שלא יבוא לעולם. משעה שהמעשה כנראה עשוי - אחריות כפולה ומכופלת מוטלת על כתפיו. גדולה ממנה בהרבה - האחריות על כתפיו של הרמטכ"ל שבחר לאשר את המינוי.

עו"ד הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל