איך "מכסחות השדים"? עושות רוח, לא סערה
רגע לפני יציאת "מכסחות השדים" בישראל, אמיר בוגן צפה בחידוש הנשי לסרט הפולחן הוותיק וחזר עם רשמים. אז האם מדובר בנוסטלגיה מטופשת או בכזאת שיכולה לחדש משהו, ואפילו להצחיק? תלוי אם אתם הילדים של היום או של שנות ה-80. בכל מקרה, יש מספיק רוחות רפאים ובדיחות לכולם
בשביל מה צריך סרט שלישי של "מכסחי השדים", תהה ביל מארי בראיון ל-ynet לפני שנתיים וחצי? הוא כמובן זיהה את המטרה הברורה של אולפני סוני, שהחזיקו בזכויות על המותג המצליח מהאייטיז, וביקשו להוציאו מהבוידעם לצורך חידוש תזרים הירוקים - דולרים ורוחות רפאים דביקות. אבל החידוש של הפרנצ'ייז שלושים שנה אחרי נראה לו מגוחך. "אני מבין את זה, מדובר בעניין עסקי. הם רוצים לרענן את המותג", הסביר והכריז על סירובו לקחת חלק ברעיון שהפך לשחוק. "לו היינו יכולים ליצור אחד שיהיה טוב כמו הראשון, זה היה נפלא. זה אפילו יכול היה להיות מספיק טוב אם סרט כזה היה ברמה של השני. האם הייתי חושב לחזור היום לתיכון? אנשים מסביבי ודאי היו חושבים שזה קצת מוזר".
ובכן, זה לא יהיה ספוילר לספר שמארי בן ה-65 מופיע ב"מכסחות השדים", שקרם עור וגידים תחת הנחייתו של הבמאי פול פייג, ושיצא בבתי הקולנוע בארצות הברית בסוף השבוע. ביום חמישי הקרוב הוא גם יעלה לאקרנים גם בישראל. והשאלה היא האם בסופו של דבר היה שווה לחדש את הפרנצ'ייז? האם השילוב של דמויות נשיות במקום פיטר וונקמן (מארי), ריימונד סטנץ (דן אקרויד), אגון ספנגלר (הרולד רמיס) ו-ווינסטון זדמור (ארני האדסון) הוא בגדר הברקה או ניסיון עלוב להיות מקוריים? והאם מארי וחבריו הרסו את המורשת המקורית שלהם כשכיבדו את ההפקה בהופעות אורח?
השאלות מורכבות, מכיוון שמכסחות השדים צצו לנו פתאום כמו רוחות רפאים מהעבר, וקשה לקהל לדעת היכן למקם אותן בימינו אנו. ומילא קשה לנו הצופים, אבל אלו היוצרים שנתקלו באתגר גדול כשניסו לקרוץ לילדים ולנוער של היום - אפילו לזאטוטים של ממש, ובמקביל גם להורים שהיו שם בגילם - אי אז ב-1984. זהו אתגר דומה לזה איתו נדרש להתמודד ג'יי.ג'יי. אברמס כשיצר את "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" וחידש את העולם של ג'ורג' לוקאס מן העבר. אבל בעוד שהגלקסיה הרחוקה-רחוקה לא באמת עזבה אותנו ואת התרבות הפופולרית, "מכסחי השדים" קצת נעלמו לנו. הסרט מהדהד מדי פעם בעיקר באופן מוזיקלי כשמישהו בוחר לנגן את שיר הנושא של ריי פארקר ג'וניור "Ghostbusters".
למרות הספקות של מארי ועוד כמה מהמורות שהגיעו בדרך (כמו מותו של רמיס ב-2014, וגם לספר שאותו לא תראו על המסך, למרות תמיכתו בפרויקט - לא יהיה ספוילר), הפרויקט יצא לדרך, והמפיקים העלו מן האוב את תמצית הסיפור על רביעיית חנונים, מדענים מחוננים, שרואים מעבר לשגרת היומיום ומזהים את ההבטחה והאיומים בעולם הרוחות. במקום ונקמן, סטנץ, ספנגלר וזדמור, יש לנו את ארין גילברט, אביגיל ייטס, ג'יליאן הולצמן ופטי טולאן. וכן, אלו נשים, מדעניות. קריסטן וויג, מליסה מקארת'י (הפעם בלי הוולגריות האופיינית), קייט מקינון ולסלי ג'ונס מגלמות אותן. מארי, אקרויד, האדסון וגם סיגורני וויבר שהיו שם בהתחלה, משאירים להם את הבמה כולה. הם כאמור צצים לרגעים קצרצרים ממש בתפקידים שונים - לא אלו מהסרט המקורי.
וכאן כדאי להבהיר מראש: "מכסחות השדים" אינו סרט המשך ל"מכסחי השדים" ו"מכסחי השדים 2", אלא אתחול של הפרנצ'ייז. הכוכבים מפעם מופיעים כאן, אבל לא הדמויות שגילמו. מבחינה זו, רביעיית הנשים עם זרנוקי החשמל (ולאסו האנרגיה א-לה וונדר וומן) הם התחלה חדשה לגמרי - לפחות מהזווית הפרסונלית. מה שנשאר זה הלוקיישן של מנהטן שבניו יורק, סיפור הרקע העל-טבעי, עיצוב רוחות הרפאים והריר הדביק שהן משאירות אחריהן. יש גם משהו שמזכיר את ההומור של החבורה המקורית, אלא שפייג, שפרץ כבמאי "מסיבת רווקות" בה כיכבו גם וויג ומקארת'י, מוסיף משהו מההומור הנשי הגס שלו, רירי לא פחות מהשדים והרוחות בסרט.
הבדיחות הגסות והרמיזות המיניות מאוד חלפו מעל לראשם של הילדים, שהיוו חלק משמעותי בקהל של הקרנת סוף השבוע הארעית. ההורים דווקא צחקו בקול גדול. הזאטוטים השובבים נהנו יותר מהרגעים המפחידים שכנראה עבדו יותר עליהם יותר מעל המבוגרים. בתמהיל שבין אימה לקומדיה, החלק הקומי מנצח בגדול - לא שציפינו אחרת. מה שהיה אמור להדביק את חווית הצופים הבוגרים לאלו הצעירים והצעירים מאוד הוא האקשן. אולם הסצנות האחרונות שמאמצות מלהיטי הסופר-הירוז את דימויי ההרס מהסוג של ה-11 בספטמבר, אינן באמת מותחות או מאיימות, או מהממות. אבל בואו נודה על האמת. באנו לצחוק, לא להצטמרר. ואת זה יש לכולם - לקטנים ולגדולים ב"מכסחות השדים".
לזכות "מכסחות השדים" אפשר גם לזקוף את העובדה שהגיבורות שלו מכסחות לא רק שדים, אלא גם שדים עדתיים ובעיקר מגדריים. הן מייצגות נשים מוכשרות, חובבות מדעים, ומצטיינות בטכנולוגיה. הן אינן נראות טוב באופן מיוחד או בכלל, אך אינטליגנטיות, טובות לב, ובעיקר אמיצות. כשמציבים מולן את כריס המסוורת' - באחד מהתפקידים האמינים ביותר בקריירה שלו כפקיד יפה וטיפש עד מאוד (שהתקבל לעבודה כי פשוט לא היו מועמדים/ות אחרים, וגם כי כמה שאין לו מוח, יש לו שרירי חזה מרשימים) - העליונות הנקבית רק מתעלה על עצמה.
גם כשהן מתייצבות מול ראש העיר הנפוח (בגילומו של אנדי גרסיה) או לחילופין מול הנבל הראשי ונטול הביטחון העצמי רואן נורת' (ניל קייסי) הן מנצחות - בזכות כוח המוח והשליטה במתמטיקה ובפיזיקה. שר החינוך נפתלי בנט יכול לאמץ את "מכסחות השדים" כסרטון לקידום המדעים המדויקים החביבים עליו, קצת פחות לקידום האישה: הפרועה, המצחיקה, הנון-קונפורמיסטית.
אז האם ארבע הגיבורות של הסרט מייצגות נאמנה את המורשת של "מכסחי השדים" והרביעייה המובילה שלו? אפשר לקבוע שהנזק ההיקפי שהן גורמות לא גדול כפי שחששו מארי ורבים אחרים. הן יכולות להחליף את ונקמן, סטנץ, ספנגלר וזדמור, ממש כפי שהן יכולות לקחת את מקומם של חניבעל סמית', טמפלטון פק, מרדוק ובי.איי. בראקוס, או כל רביעייה גברית אחרת. בימינו, עם תנופת הגירל פאוור, והמון אפקטים ממוחשבים, אפשר לעשות הכל. אפילו אם את אישה שנאבקת ברוחות רפאים. זה כנראה יותר קל מבעולם האמיתי.
