איך הצליחה יהדות ספרד למנוע רפורמה בתוכה

פעמים רבות אני נשאל על ההבדל בין יהדות ספרד ליהדות אשכנז. נכון, אמנם זה נושא רחב מאוד, שמכיל הרבה מאוד סעיפים, התפתחויות היסטוריות ותרבויות מקבילות, אך אני משתדל להתמקד בזווית מסוימת, והיא העובדה שביהדות ספרד לא התפתחה שום רפורמה או ניסיון לשנות את המסורת היהודית ולהתאימה למודרנה המערבית, לעומת ארצות אשכנז ב-200 השנים האחרונות שבהן נולדה והתפתחה בקרבן תנועת ההשכלה, שתוצאתה כמובן, הייתה הרפורמה.

עוד דעות ב-ynet:

על מוות יזום במחלקות קשות

משרד הבריאות מפקיר את הציבור

בין תשעה באב לפלסטינים מסוסיא

בין הימורים על סוסים לבורסה

את ההסבר לרפורמה ניתן לחלק לשתי סיבות עיקריות, ראשית, בכך שיהדות המזרח וצפון אפריקה, לא הסתגרה והתבדלה מכלל הסביבה. רבניה וחכמיה של איטליה, לדוגמה, למדו ולימדו באוניברסיטאות והיו מעורים בכלל החברה. הם עסקו בשלל מקצועות, כגון רפואה, מתמטיקה, בלשנות, אסטרונומיה, כלכלה ועוד. אבל בעיקר, הם ידעו לשלב גדלות בתורה עם שמירת מצוות מבלי להתכחש לצרכי העולם הזה.

יחד עם זאת הרבנים כמובן לא הרחיקו ולא הוציאו מחוץ למחנה את מי שלא הלך בתלם. העיקרון הגדול אצלם היה "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא" ו"לא יידח ממנו נידח". הם דגלו בשיטה שאסור להרחיק אף יהודי. יהדות ספרד היתה פתוחה ומקבלת, מכילה וקשובה.

לעומת זאת, הרצון להתבדל מפורקי העול, באמצעות הגבהת החומות, ואף יותר מכך, הרצון להקצין אף יותר, הם שהמציאו את האורתודוקסיה, השמרנות המסורתית, אשר כריאקציה לה, הייתה הקמת תנועת ההשכלה והרפורמה, ואיתם הצורך בלבוש שונה מהלבוש האירופי והמודרני שהיה קיים אז. לעומתם, יהדות המזרח אימצה את המודרנה והאופנה במקומותיה, ולעומת ההחמרה בהלכה שאפיינה את רבני אשכנז, רבני יהדות המזרח דגלו בגישה של "כוחא דהיתירא".

ראיתי פעם שמובא בכתבי הרב יחיאל ווינברג הסבר מעניין, על ההבדל בין יהדות פולין, ליטא וגרמניה, לבין יהדות רומניה ושאר מקומות שלא התפתחה בהם רפורמה. הרב ווינברג הסביר שבמקומות שבהם הגישה ההלכתית הייתה נוקשה, כך התוצאה של הדברים היתה התבדלות והפרדת הקהילות. לעומת זאת, במקומות בהם הגישה היתה רכה יותר, אולי שילמו על כך "מחיר", אבל לא פירקו קהילות ולא חצו משפחות. ממש כך.

וראה זה פלא, בכל היהדות הספרדית, גם אם נמצאו "משכילים", כופרים ופורקי עול מצוות, הם נשארו במסגרת הקהילה. וכך התוצאה הייתה שלכולם היה כבוד לתורה, לדמויות הרבניות ולכל משרתי הקודש. יותר מכך, הרבנים היו חכמים "להעלים עין" ולא למתוח חבל במקומות בהם לא היו מוכרחים באמת, מה שגרם לכך שכשהגיעו הימים הנוראים, חגים או אירועים אחרים, אותם "פורקי עול" היו פוקדים את בית הכנסת, ואף נתקבלו ביחס מכובד, לא דוחה ולא מבזה.

יחד עם זאת, ב-50 השנים האחרונות, העולם הספרדי אימץ גישות קיצוניות לא לו ולכן היום גם אפשר למצוא יהודים יוצאי ארצות המזרח שחברו לקהילות רפורמיות, גם באירופה, וגם בארה״ב.

הגישה המתונה והסובלנית, שלעתים שילמה ומשלמת מחיר, היא זו שהייתה ראויה בעיני הרבנים במשך דורות שלמים, למען שלמות האומה ואחדותה. אם נרצה למנוע מגמה של רפורמה, של מציאת דרכים חדשות ליהדות המסורתית, היא רק על ידי קבלה של כלל עם ישראל. הגישה הזו, היא שאפשרה את שמירת המסורת הספרדית מבלי התפתחות זרמים שונים מתוכה, והיא זו שיהדות אשכנז התעלמה ממנה ולכן את מחירי הרפורמה ותנועת ההשכלה אנחנו משלמים עד היום.