"המכונאי: התחייה": אקשן עקשן מדי
כל מה שנדרש מיוצרי "המכונאי: התחייה" הוא סצנות פעולה מסחררות, גם אם אין תסריט שידביק אותן לכדי סרט אחד שלם. העיקר שיש אקשן קצבי למכביר, ג'ייסון סטיית'ם עם או בלי אקדח וג'סיקה אלבה עם או בלי בגדים
שש הדקות הראשונות של "המכונאי 2: התחייה" ("Mechanic: Resurrection") מגדירות את סוג האקשן שהוא עומד להציג. בישופ ה"המכונאי" (ג'ייסון סטיית'ם), פרש מקריירת החיסולים לאחר שביים את מותו וכעת גר בסירה במעגן בריו דה ז'ניירו. פנים הסירה אינו מעוצב באותה הקפדה יתרה שאפיינה את ביתו בסרט הקודם, אבל לפחות הוא ממשיך לשמוע מוזיקה מתקליטים - גם אם הטריו לפסנתר של שוברט הוחלף במוזיקה קצבית יותר. בכל זאת ברזיל.
בעודו יושב במסעדה החביבה עליו, הממוקמת על צוק המשקיף לים, ניגשת לשולחנו יפהפייה אסייתית (כוכבת הפופ התאילנדית ראת'ה פונגאם) שמנסה לסחוט ממנו ביצוע שלוש משימות חיסול עבור הבוס. אם לא ייעתר לדרישה, אויביו של בישופ ידעו שהוא בחיים. הוא מסרב. קרב פורץ בינו לבין חבורת בריונים. הוא מכה/דוקר/שורף על הגריל. הקרב ממשיך לקרונית רכבל ומסתיים, כאשר אין לו לאן לברוח, והוא קופץ מגג הקרונית הנעה בין ארץ ושמיים ונוחת הישר על חלקו העליון של גלשן אוויר שעבר, לגמרי במקרה, כמה מטרים מתחת.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
האם זו סצנת אקשן מוצלחת? אם הכוונה ב"אקשן מוצלח" לסבירות רבה יותר מסרט מצויר - התשובה היא "לא". זה לא האקשן של צ'ארלס ברונסון ("המכונאי" המקורי בסרט משנת 1972) וזה גם לא אקשן שעולה בקנה אחד עם החספוס הריאליסטי בסרטיו המוצלחים יותר של סטיית'ם. (אף שמוצלח בהקשר זה הוא מונח מאוד יחסי). הוא בוודאי פחות מוצלח מ"המכונאי" (2011) - סרט שלפחות ניסה לחרוג ממתכונת עלילתית של משחק מחשב וכלל דינמיקה עם אלמנטים הומו-ארוטיים ופוזה אקזיסטנציאליסטית בניחוח קלוש של סרטי ז'אן-פייר מלוויל. יחסית למתכונת הגנרית של סרטי האקשן בהפקת אולפני מילניום זה היה לא רע.
ההתחקות אחר השליחה האסייתית פשוטה למדי - כמה הקלדות במחשב. גם הבוס שלה הקרוי קריין (סאם הייזלדיין) מזוהה בזריזות. מדהים כמה זמן עלילה ניתן לחסוך באמצעות הטכנולוגיה. בישופ מגיע לחוף ים של אי תאילנדי, מקום בו ידידתו מאיי (מישל יאו המוכרת מ"נמר דרקון", ומבוזבזת כאן לחלוטין) משכירה בקתות. שם הוא פוגש את ג'ינה האמריקאית (ג'סיקה אלבה) שבעצמה נסחטת על ידי קריין.
הקשר ביניהם מתפתח במהירות - הוא מציל אותה ומגלה שהיא עובדת במחנה בקמבודיה המטפל בילדים ניצולים מאזורי מלחמה. קדושה. גם נראית טוב בביקיני והוא נראה טוב בלי חולצה. הקשר המתפתח בין הדמויות הוא סדרה של מחוות מכניות המבוצעות באופן נטול קמצוץ כימיה. השליש הראשון של הסרט הוא בניית ההצדקה לרצף סצנות אקשן שאמורות להיות ליבו של הסרט. ג'ינה נחטפת על ידי אנשיו של קריין. כעת הוא חייב לבצע את משימות החיסול להן סירב.
לשלוש המשימות שמוטלות על בישופ יש חוקים, שכולם אילוצים תסריטאים השאובים הישר ממשחק מחשב. שלושת האנשים הם רעים ומסוכנים ונמצאים במקומות שבהם בבחינת אתגר המחייב את שירותיו של המחסל הטוב בעולם. הקורבנות המיועדים נמצאים בפינות שונות של העולם ואת החיסולים חובה לבצע בדרך שתראה כמו תאונה. ועוד דבר אחד: את הביצוע והתכנון של שלושה חיסולים אלו יש לעשות בטווח של ימים ספורים. אבל אין ברירה. חייה של ג'ינה הם נקודת התורפה של המחסל העשוי ללא חת.
ראשון הוא קריל (פמי אלופואוג'ו הבן) רוצח המונים וסוחר נשק אפריקאי. משום מה הוא נמצא בבית כלא במלזיה, מקום לא נגיש על הר שנמצא על אי מוקף מים השורצים כרישים. השני הוא אדריאן קוק (טובי אדינגטון) שחי בסידני אוסטרליה, איש עסקים שצבר את הונו בסחר באנשים ובעיקר בקטינות. הוא נמצא במבצר בשמים - קומת פנטהאוז ברב קומות מוגן להפליא. השלישי הוא מקס (טומי לי ג'ונס, כמה עצוב) סוחר נשק אמריקאי שנמצא בעיר ורנה שבבולגריה (מדינה חביבה על ההפקות של אולפני מילניום). הפעם זוהי חדירה לבסיס צבאי שבו נמצא נשק רב ערך ובהתאם לכך גם מידת ההגנה עליו. האפיזודות הללו אמרות לספק הזדמנות לבימוי אקשן מתוכנן ומבוצע היטב, אך היכולות של הבמאי הגרמני דניס גאנסל ממוצעות לחלוטין.
"המכונאי", האדם היחידי שיכול לבצע את מעשי החיסול המשוכללים והבלתי אפשריים לא מסוגל, משום מה, להתגבר על קומץ אנשים הנמצאים על היאכטה בה נמצאת ג'ינה. כל זה נובע, כמו כל דבר אחר בסרט, מאילוץ תסריטאי ולא מהגיון עלילתי. "המכונאי: התחייה" הוא סרט אקשן סתמי ובינוני, ואינו מצדיק יותר מצפייה אגבית ונטולת ציפיות בהקרנה טלוויזיונית.
"המכונאי: התחייה" (ארצות הברית) - במאי: דניס גאנסל. שחקנים ראשיים: ג'ייסון סטיית'ם, ג'סיקה אלבה, סם הייזלדיין, טומי לי ג'ונס ומישל יאו. אורך הסרט: 99 דקות.
