בראשית הייתה אלוהימה
דמות מיתולוגית נשית שזכתה, כנראה, למקום מכובד בעברנו ולאזכורים במקרא היא "מלכת השמים". אלא שבפתיחת התורה היא מגורשת מכיסאה הרם והנישא, והופכת להיות אחת מברואי האל. לפי המיתולוגיה היהודית פעם היו לנו בשמים אבא ואימא, עד שבא לעולם ריבונו, המליך את עצמו, וכולן וכולם תחתיו
בואי כלה, בואי כלה
גם השבת פנינו אל האלות והאלים, אל ריבוי הקולות והדמויות בשמים המקראיים. והפעם נפגוש אלה עברייה עליונה – "מלכת השמים". אולם טרם נבוא בשערי ארמונה, נקדיש מחשבה ליתרונות ולמחירים של המונותאיזם.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מקובל לראות במונותאיזם - האמונה באל אחד - הישג רוחני ופילוסופי של המין האנושי. שהרי האמונה בריבוי אלים מניחה שלכל אל ואלה - תכונות מסוימות, וכל אחד מאלי הפנתיאון מוגבל על ידי היכולות והרצונות של חבריו האלים. לעומת זאת, האמונה המונותאיסטית הביאה לעולם אל מושלם, בלתי משתנה, המכיל את כל המעלות וההישגים.
ומה עם המחיר?
על מנת להתלבט בשאלה האם אמונה באל אחד עדיפה על האמונה בריבוי אלות ואלים, אנו מבקשות לצרף שיקול למשוואה: האמונה באל אחד גורמת לנו, המאמינות והמאמינים, להגדיר "אחד" אידיאלי. גם אם מדובר בדימויים בעלמא, הרי שדימויים אלה שנעניק ל"אל האחד" מושפעים מעולם הערכים שלנו ומשפיעים עליו. האם נדמה את האל האחד לגבר או לאישה?
לא רק במגדר, גם בתכונות האנושיות-אלוהיות נצטרך לייצר היררכיה, ולייחס לאל האחד-המושלם את התכונות הנאצלות, ורק אותן. האלוהים המונותאיסטי לא יכול להיות טיפש וחכם או רע וגם טוב. האמונה באל אחד מעודדת חשיבה היררכית ומיון נוקשה של האנושות. תרבות "אל אחד" מסתכנת באמונה בעם נבחר ובאידיאל אנושי אחד.
נעים להכיר - מלכת השמים
בעבר האמינו אמותינו ואבותינו בריבוי אלים, וכפי שראינו בשבועות האחרונים, לאמונה זו נותרו שרידים רבים גם בספר-הספרים המונותאיסטי – במקרא, ועוד יותר מכך –בספרות חז"ל.
דמות מיתולוגית נשית שזכתה, כנראה, למקום מכובד בעברנו ולאזכורים במקרא היא "מלכת השמים". בשני פרקים נפרדים מזכיר הנביא ירמיהו את המלכה השמימית, ומתאר את פולחנה, שבו עסקה בצוותא כל המשפחה (ז', י"ז-י"ח): "הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָים? הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם".
ל"ג בעומר של אישתר - הילדים הצעירים אוספים עצים, האבות מבעירים את האש, ואמא? כרגיל, אופה עוגה למסיבה, כנראה מאפים דמויי כוכב – סמלה של אישתר.
גם למלכת השמים יש פרשת "עקב"
פרשת השבוע, עקב
, מציגה את תנאי החוזה האלוהי (דברים ז', י"ב-י"ג): "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר י-ה-ו-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ".עם ישראל מוצף בהצעות לחוזים שמֵימיים, וגם מלכת השמים מציעה חוזה דומה, ולפי עדות העם היא מקיימת את חלקה, ועל כן מתעקשים אנשי יהודה לעבוד דווקא אותה (ירמיהו מ"ד): "כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּיךְ לָהּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹתֵינוּ מְלָכֵינוּ וְשָׂרֵינוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, וַנִּשְׂבַּע לֶחֶם וַנִּהְיֶה טוֹבִים וְרָעָה לֹא רָאִינוּ".
אנשי יהודה מעידים שבעבר הסכימו לחדול מעבודת מלכת השמים, אלא שבגידה זו הייתה בעוכריהם, ועל כן לא ישובו לסורם: "וּמִן אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּמְנוּ".
מלכה או מלאכה?
הניקוד המסורתי מציע פרשנות זהירה למעשי העם, וקובע שעסקו ב"מְלֶכֶת השמים" (זאת למרות שהמילה בירמיהו כתובה ללא האות א'), פעולה היכולה להתפרש בכמה אופנים. לעומתו, מתעקשים התרגום הארמי והיווני וגם פרשני המקרא המסורתיים, שלפנינו פולחן לישות נשית, "מלכת השמים".
כך, למשל, מפורש ב"מצודת דוד": "לקטר למלכת השמים, רצונם לומר לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם". הנה, לצד מלכותו של אלוהים, מולכת הכוכבת הגדולה, השמש, הלוא היא מלכת השמים.
"לכי מעטי עצמך"
עכשיו קל להבין את התוכן המיתולוגי של מדרש אהוב ומוכר, המסופר אפילו בגני הילדים, ועוסק בבריאת המאורות בשמים (בבלי, חולין ס ע"ב): "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים". וכתוב: 'את המאור הגדול ואת המאור הקטן'. אמר הירח לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך".
"שאם זה ייגמר, נגמור את זה יפה"?
הלבנה במדרש היא הייצוג הנשי השמיימי, והשמש היא הייצוג הגברי, ושניהם - מלך ומלכה - זהים במעמדם ובגודלם. לפי המדרש, דווקא האישה היא הלוחמת הגדולה של המונותיאיזם, שהרי היא קובלת על האפשרות של "שני מלכים בכתר אחד". אלא שהיא הפסידה בקרב, והורדה ממעמדה.
ריבונו של עולם שומע את תלונתה, ושולח אותה "להמעיט את עצמה", והמונותאיזם הזכרי זוכה במלוכה. ומאז ועד היום הלבנה קטנה וגדלה חליפות, ואילו השמש – תמיד הכי גדול.
אין זה משנה לעניינינו אם "מלכת השמים" מזוהה עם השמש או אם הלבנה, החשוב הוא שלצד המלך יש בשמים היהודיים גם מלכה.
גירושים ומשמורת על הילדים
כן, פעם היו לנו בשמים אבא ואימא, עד שבא לעולם ריבונו, המליך את עצמו, וכולן וכולם תחתיו. ועכשיו בשמים יש רק אבא, וכולנו ילדים של אלוהים. ואוי למי שיבכה בלילה, ואוי למי שתתפלל באור יום למלכת השמים.
בראשית נבראה השליטה
אם כך הוא הדבר, כדאי לקרוא מחדש את הפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ולראות שלא מדובר בהצעה תמימה של ראשית הבריאה, אלא בתהלוכת ניצחון לאחר מלחמה. "תיאמת", האלה הבבלית, נוצחה - ומגופתה המבותרת ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. בפתיחת התורה מגורשת "מלכת השמים" מכיסאה הרם והנישא, והופכת להיות אחת מברואי האל.
"נעשה אדם"
עכשיו קל להציע פרשנות חדשה גם לסיפורי בריאת חווה ואדם, שהרי פרק א' ופרק ב' בספר בראשית מציעים שתי מסורות בריאה סותרות.
בנוסח א' של סיפור הבריאה, נאמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ... וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם".
נוסח א' מתאר את ימי הזוגיות הטובים, בהם אלוהים הוא רבים, בשמים מלך ומלכה שמתייעצים בבואם להקים משפחה, והתוצאה הרמונית; אדם וחווה נבראים יחד, ושניהם בצלמם של אלוהים.
לעומת זאת, בנוסח ב' המלך הוא שליט יחיד, ושמו י-ה-ו-ה - אלוהים. מלך זה בוחר לברוא רק בן אחד (שכבר יסתדר איכשהו עם שאר היקום). בממלכה המונותאיסטית אלוהים הוא גבר, וכך גם בנו. כשהבן הבעייתי לא מסתדר עם התובענות המונותאיסטית, נבראת לו אישה. האישה של פרק ב', בניגוד לזו של המהדורה הראשונה, היא סוג ב' - נבראת כאילוץ, "עזר כנגד" לנזר הבריאה, ומצלע הזכר ולא מהאלוהות עצמה.
נקודות למחשבה מונותאיסטית
א. אם אנו, בני ובנות האדם, זקוקים לעזר כנגדנו; אם לנו כל כך קשה לחיות לבד, מדוע אנחנו מתעקשים להאמין שהאל אחד?
ב. האם מונותאיזם חייב להיות דכאני ולהציב בראש הפירמידה מודל אחד נכון - מודל של שלמות - או שניתן לבנות מודל מונותאיסטי של אלוהות הפתוחה לנשיות וגבריות, לחולשות וחוזקות ולתכונות סותרות?
ג. אם האמונות האנושיות הן בהכרח פיחוּת והקטנה של העולם הרוחני שאינו ניתן להבנה, מדוע אנו מתעקשים להאמין שהמונותיאיזם מציע דת יותר נכונה מהפוליתאיזם? אם כל האמונות שלנו הן רק דימויים מעוותים של הנשגב, למה חייבים לדמות את הרוח דווקא לאל (גברי) אחד?
ד. ומחשבה אחת אחרונה – המונותאיזים הצרוף מתקיים בתרבות היהודית כמעט רק להלכה. יהודים שרים "אחד ואין יחיד" וגם "אין לו דמות הגוף" תוך שהם ממשיכים לדמיין אותו, כמו ב"שיר הכבוד" למשל; לייחס לו תכונות, לכתוב קמעות ולהשביע מלאכים. האם ייתכן שאנחנו לא באמת רוצים להיות מונותאיסטים?
ובבית המדרש של הטוקבקים
יוני (טוקבק 61 משבוע שעבר) כתב: "אמליץ לך לעיין לפירושו של השד"ל לפסוק בפרשה 'ואהבת את ה' אלוהיך', שם הוא נותן מענה יפה לדימויי הגוף בפרשתנו. מכיוון אחר בפרשתנו רשום כבר 'הישמר לך כי לא ראית כל תמונה...' אז לבוא להציג רק את הצד המגשים של הפרשה, גובל בדמגוגיה זולה".
יוני יקר, תודה על דבריך המנומקים והמלומדים. הפסוק אליו בוודאי התכוונת הוא (דברים ד', ט"ו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאוד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לא רְאִיתֶם כָּל־תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מתוֹךְ הָאֵשׁ". ואני חושבת שהפסוק דווקא תומך בטענתי, שכן הוא אינו טוען שאין לאלוהים מראה, אלא שבני ישראל לא זכו לחזות בו.
שבת שלום!
