זכייניות זארה וניין ווסט ישלמו מכס על תמלוגי המותג
החברות שמייצגות בארץ את המותגים זארה, פול אנד בר, נאוטיקה, ניין ווסט וקדס, בין היתר, תבעו את המדינה בטענה שהן לא צריכות לשלם מכס על תמלוגים. השופט הסכים עם המדינה כי אלה לא שירותים, אלא תנאי בסיס לקבלת הזיכיון ועל כן חלק בלתי נפרד מהייבוא שעליו יש לשלם מכס למדינה
בית-המשפט המחוזי מרכז קבע כי על זכייניות של מותגי אופנה בינלאומיים לשלם למדינה מכס על התמלוגים שהן משלמות לבעלות המותגים בחו"ל. בכך הוא דחה שלוש תביעות שהוגשו נגד רשות המסים על-ידי גוטקס אופנה בע"מ, המייבאת את זארה ופול אנד בר (בין היתר), אס.בי.אן הלבשה בע"מ, המייבאת את נאוטיקה וחברת סופר ברנדס, המייבאת את ניין ווסט, קדס, איזי ספיריט ואן קליין.
השופט ד"ר שמואל בורנשטיין, קבע כי למרות שתביעתן נדחית, החברות לא צריכות לשלם למדינה קנס פיגורים. יחד עם זאת, כל אחת מהן תשלם למדינה 40 אלף שקל הוצאות משפט.
התביעות הוגשו אחרי שרשות המסים טענה שיש להוסיף לערך הפריטים שהחברות מייבאות, את התמלוגים שהן משלמות לחברות הבינלאומיות שמחזיקות בסימן המסחרי. לטענת הרשות, החברות צריכות להוסיף את דמי הזיכיון לערך העסקה וכפועל יוצא מכך - לשלם מכס גם בגין תשלומים אלו, הכל בהתאם לפקודת המכס. נטען כי התשלומים הם חלק בלתי נפרד מהייבוא ואלה לא שירותים נוספים שיש עליהם חשבונית נפרדת, אלא חלק מהמודל העסקי של הזכיינות. על כן הוצאו לתובעות הודעות חיוב וכן הודעות על קנסות פיגורים.
החברות בתגובה תבעו את המדינה, בטענה כי התשלומים האמורים משולמים בגין השירותים השיווקיים והניהוליים שהן מקבלות מבעלות המותגים, על כן אין להוסיפם לערך העסקה, הם לא חלק מהטובין המיובאים ומשכך אין חבות במכס בגינם. מומחה מטעם התובעות טען כי יש לייחס 6%-5% בלבד מדמי הזיכיון לטובין.
השופט הסכים עם המדינה: התמלוגים הם חלק בלתי נפרד מהמיתוג ומהטובין
בבית-המשפט טענה רשות המסים כי החנויות בישראל מוקמות ופועלות על פי הנחיות מפורטות מטעם בעלות המותגים הבינלאומיים, בכל ההיבטים השיווקיים והניהוליים, כולל בחירת המיקום, העיצוב הפנימי והחיצוני, סוג הציוד, אופן סידור המוצרים הנושאים את המותגים על המדפים, מסעי הפרסום, שיטות המכירה ועוד. בהתאם לדמי הזיכיון, החברות משלמות לבעלות המותגים דמי זיכיון הנגזרים ממחזור המכירות.
השופט הסכים עם המדינה, כי לא ניתן להתייחס להנחיות השיווק והניהול שמקבלות החברות מבעלות המותגים, כאילו הן שירותים. "על פני הדברים נראה כי לפנינו 'תניות חוזיות, שנקבעו בראש ובראשונה על מנת לשרת את האינטרסים של בעלות המותגים, שעל התובעות לקיימן כחלק מהתנאים לקבלת הזיכיון", כתב.
עוד קבע כי: "התנאים הוכתבו על ידי הבעלות המותגים והם תנאי לייבוא הטובין, אשר בלעדיהם אין לתובעות כל אפשרות לייבא את הטובין.... אותו אמצעי המביא להגדלת המכירות, אותן הנחיות שיווק וניהול, או אותה 'מעטפת כוללת' שקיבלו התובעות מבעלות המותגים, ניתנו ביוזמת בעלות המותגים והם אשר יוצרים למעשה את המיתוג וגורמים למוצרים להיות מה שהם, משמע מוצרי הלבשה והנהלה 'מממותגים'".
השופט דחה את חוות דעת המומחה מטעם החברות וטען כי הוא לא מומחה בתחום המכס. כן קבע כי יש לפרש את המלה תמלוגים במשמעותה לפי אמנת המודל של ה-OECD, דהיינו כתשלום המתקבל בתמורה בעד השימוש לא רק בזכות יוצרים, אלא גם במידע תעשייתי או מסחרי. לאור כל זאת, דחה את הטענה של החברות שתשלומי התמלוגים לא קשורים לטובין וכן שהם שירותים. כמו כן דחה את הטענה כי החברות משלמות כפל מס: מס הכנסה ומכס וטען כי אלה שני מסים שונים שמהותם שונה.
לגבי המותג קדס טענה הזכיינית כי הייצור הוא שלה וכך גם העיצוב. השופט קבע כי כל עוד לבעל המותג יש זכות לעצור את הייצור – עליה לשלם מכס על תמלוגים.
לפנייה לכתב/ת 
