תמ"א 38 התעכב – הדייר יפוצה ב-33 אלף ש'

עבודות השדרוג שביצעה חברת "אקו סיטי" בבניין מגורים בתל אביב התארכו ביותר משנה. בית המשפט קיבל תביעה של דייר שטען לעוגמת נפש

עו"ד שי הרריפורסם: 01.10.16 , 09:01

בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קבע לאחרונה שחברת בנייה שלקחה על עצמה פרויקט תמ"א 38 בבניין מגורים בעיר, תפצה ב-34 אלף שקל דייר בשל איחור של 14 חודשים בהשלמת העבודות ועוגמת הנפש שנלוותה לכך.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2010 חתמו בעלי דירות בבניין בתל אביב עם חברת "אקו סיטי" על הסכם לביצוע עבודות שיפוץ במסגרת תמ"א 38 בבניין. הפרויקט היה אמור להסתיים בפברואר 2014, אך באותה שנה נחתמה תוספת להסכם, ובפועל הדירות נמסרו לדיירים רק במאי 2015. לאורך תקופת העבודות התובע המשיך להתגורר במקום.

תביעה

כך אושרה תמ"א 38 חרף פגיעה בדיירי מיעוט

עו"ד יגאל (ישראל) מדר

בפינת הרחובות איילון וסיני בחיפה עומד בית משותף המורכב משני מבנים שונים. צד אחד בחר לבצע שיפוץ והשני התנגד. מה החליט בית המשפט?

כך אושרה תמ"א 38 חרף פגיעה בדיירי מיעוט

לפני כמה חודשים הגיש תביעה על 33.5 אלף שקל, בגין נזק שלטענתו נגרם לו בעקבות העבודות. טענתו המרכזית הייתה שהוא זכאי לפיצוי בגין הארכת ההסכם ואיחור של שבעה חודשים בביצוע. בנוסף הוא עתר לפיצוי בגין "סבל מיותר ועוגמת נפש".

מלבד זאת טען התובע שהחברה חרגה משעות העבודה שעליהן הוסכם במסגרת עבודתה בימי שישי, והוסיף שדירתו הוצפה כמה פעמים, דבר שאילץ אותו להזמין איש מקצוע באופן פרטי.

החברה טענה מנגד שסכומי הפיצוי הנתבע משוללים כל יסוד. היא לא חלקה על העובדה שחל עיכוב בסיום העבודות, אך לטענתה, חישוב בהתאם להסכמים שנחתמו מוביל לכך שהתובע זכאי לפיצוי של 12.9 אלף שקל לכל היותר. לגבי ההצפות טענה שמקורן ברשלנות התובע, שביצע שינויים בצנרת הביוב בדירתו עוד לפני תחילת ביצוע עבודות השיפוץ, וללא ידיעתה.

היה זוכה בפיצוי גבוה יותר?

הרשמת חן מאירוביץ חילקה את התביעה לשני היבטים – הנזיקי והחוזי – ובסופו של דבר קיבלה את אותה באופן חלקי. בהיבט הנזיקי נפסק לתובע פיצוי גלובאלי בסך 1,500 שקל בשל עוגמת הנפש והמטרד שנגרמו לו בגין העבודות בימי שישי. פיצוי זה נקבע על סמך הערכה, היות שהתובע לא הוכיח מתי וכמה פעמים היו חריגות משעות העבודה.

לעומת זאת נדחתה דרישת התובע לפיצוי הקשור להצפות בדירתו, מאחר שהרשמת מאירוביץ התרשמה שהתקלה שגרמה להצפה אכן לא הייתה קשורה לעבודת החברה. בהקשר זה צוין כי "התיעוד שהגיש התובע לא מבסס כל אחריות של הנתבעת".

לאחר מכן השופטת עסקה בהיבט החוזי וניתחה את מנגנוני הפיצוי ואת המסמכים שנחתמו בין הצדדים. בסיכומו של דבר היא חייבה את הנתבעת בפיצויים בסך 33,500 שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 500 שקל.

יש לציין כי אפשר שהתובע היה זוכה בפיצוי גבוה יותר אילו היה מגיש תביעה בבית משפט השלום ולא בבית משפט לתביעות קטנות. השופטת עצמה ציינה שהבהירה לתובע כי בתביעות קטנות ישנה תקרת פיצוי.