האם לילד הזה פיללנו?

עם פרוס השנה החדשה בחר עם ישראל באנשי ואירועי השנה שלו. כצפוי, בתואר זכה לרוב משפטו של אלאור אזריה. הגדיל לעשות השר בנט שבין ראש השנה לכיפור, הביע תמיכה במתן חנינה לאזריה אם יורשע - בכדי "להעביר מסר לחיילי צה"ל" ומשום שהמשפט זוהם לטענתו.

עוד דעות ב-ynet

הטוב והרע שהיו לנו בתשע"ו

חישוב מסלול מחדש

שינוי התדמית של ישראל מתחיל בשינוי גישה

הירי והמשפט המסוקר אכן מהווים את האירוע המשפיע ביותר שידעה החברה הישראלית בשנה האחרונה. אלפי מילים והתבטאויות כמעט חסרות תקדים של בכירי מערכת הביטחון ופוליטיקאים נשמעו סביב הוויכוח שהמשפט הצית בשאלה האם ראוי להעמיד לדין חייל שירה במחבל מנוטרל גם אם ידע שאינו מהווה סכנה. זהו איננו סיפורו של אזריה עצמו. זהו סיפורה של החברה הישראלית כולה והוא חשף יותר מוויכוח ציבורי על טוהר הנשק.

הוא חשף את המקום שאליו שימוש היתר במילות הקסם "צרכי ביטחון" עלול לדרדר את החברה שאפילו לא דורשת להבין מהם אותם צרכים, ואת דקותו של קרום הדמוקרטיה המתבקשת להצניע עצמה כל אימת שצמד מילים זה מאיים להרים ראשו. הדבר נכון גם כאשר מדובר בהריסת בתי משפחות מחבלים, או במעצרים מנהליים (של יהודים וערבים כאחד) . עומק הזעזוע הציבורי מההאשמות המופנות כלפי מי שחשוד שירה במחבל מנוטרל חשף אמת זאת ביתר שאת.

שחיקה מוסרית

מעל דינמיקה כזו מרחפת סכנת שחיקה מוסרית. כזו המשאיר אחריה חברה נטולת ערכי ליבה אשר מתירה עוולות בשם הפחד ומפנה עורף למחויבותה לנורמות הומניות בסיסיות. מאבק בטרור אינו דומה למלחמה מסורתית שבה קיימות נקודת פתיחה וסיום ברורות. זוהי מלחמת התשה מתמשכת שמעבר לאיום הפיזי שבו היא מבקשת להילחם, היא נושאת גם במאבק על חוסנה של החברה האזרחית. על יכולתה לעמוד איתן מול איומיהם של ארגוני הטרור בלא שהיא מוותרת על ליבת הערכים אשר חרתה בעצמה על דגלה. ככזו, היא נערכת גם בחזית האזרחית ובחזית הבינלאומית, ובעתות מסוימות המאבק בחזיתות אלה הוא המאבק המרכזי. לכן גם אם מחבל הרוג ייחשב הישג בחזית הצבאית, שבוי הרוג הוא כישלון מסוכן בחזית האזרחית ובוודאי שבבינלאומית.

דוגמה מאלפת להפיכתה של החברה הישראלית לחברה שבה אמות המוסר שהגדירה הולכות ונשחקות באה לידי ביטוי בסרטון שהופץ באינטרנט ובו מוצגים חוקרים ממכון הרטמן כמי שחותרים תחת ביטחון המדינה בעודם מחנכים להימנעות מפגיעה באזרחי האויב גם במחיר של ויתור על משימות צבאיות או של הטלת סיכון על חיילי צה"ל. זאת על אף שציטוטי החוקרים בסרטון משקפים את הנורמות המוסריות המקובלות גם לפי ערכי צה"ל עצמו.

ואי אפשר להתעלם מהמציאות הבלתי אפשרית שכפינו על עצמנו בחברון, שבה ההבחנה בין טוב ורע ומותר ואסור, הולכת ומטשטשת. אזריה כמובן אינו צריך להישפט על קיומה של מציאות זו, אך דווקא הקמפיין המתלווה למשפט חושף את השחיקה המוסרית. זו שבחסותה סביר לטעון כפי שעשה האלוף עוזי דיין, שגם אם הנאשם לא חש סכנה לחייו עת ירה במחבל, הרי שהוא אינו הראשון לעשות כך, ואדרבא - זוהי הפעולה המתבקשת עליה יש להורות.

הקלות שבה מנופפים בקלף הג'וקר של ביטחון המדינה ומכפיפים בפניו עקרונות מוסר בסיסיים, הופכת אותנו לחברה שמפסידה במאבקה בטרור, ולא לכזו היכולה לו. וראוי שבצל הקריאות "לשחרר את הילד" נתבונן במראה ונשאל עצמנו בעיצומם של חגי ישראל, האם אמנם לילד הזה פיללנו.

אלוף (מיל') עמי אילון הוא ראש התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש השב"כ לשעבר, עידית שפרן-גיטלמן היא חוקרת בתכנית.