עקדת שרה: כשאברהם הקריב את אשתו
אברהם מוכר את שרה והופך אותה לאובייקט מיני, כדי שהוא יחיה - ואפילו טוב. ושרה? היא שותקת. שותקת - עד שמגיעה הגר, האתנן שקיבל אברהם תמורת מכירת אשתו
אני האיש אשר תמיד בוגד
ארבעה פסוקים בדיוק לאחר שאברהם יוצא למסע "לך לך" משנה העולמות, הוא עוזב את הארץ המובטחת ויורד למצרים. אברהם יודע נטישות ובגידות מהן, ואת הבגידה המהירה בארץ החדשה הוא "מעטר" בבגידה אנושית; בגידה בשרה שהלכה אתו מארצה וממולדתה ומבית אמה.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
אברהם קרוע – מצד אחד, בארץ יש רעב, ובמצרים אפשר להשביעו. מצד שני, רעבונם של המצרים לנשים יפות מלחיץ אותו (בראשית י"ב, י"א-י"ג): "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְריְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ, וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיוּ. אִמְרִי נָא אֲחותִי אָתְּ, לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ".
סטארט-אפ ושמו "אחותי את"
בחרדתו מחמדנות המצרים, שיחשקו בשרה ועל כן יהרגו את בעלה (כלומר, אותו) - הוגה אברהם את נוסחת ההצלה: שרה תגיד שהיא אחותו, וכך יינצל אברהם ואף ייטב לו בעבורה.
על עניין קטן אחד אברהם מדלג בתיאורו באלגנטיות – הוא מעדיף לא לפרט מה יקרה לשרה ברגע שבו תבשר למצרים על "הולדת" אחיה: "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". שרה תהפוך מאישה בעלת שם, מעמד והגנה – ל"אישה", לאובייקט מיני, והיא תיאנס על ידי המלך. אבל אברהם? הוא יחיה, ואפילו טוב.
אברהם מתלהב מהשיטה, והוא יחזור עליה גם במפגש עם מלך גרר. ההמצאה הופכת למורשת משפחתית, וגם יצחק ירד לגרר ויאמר על אשתו היפה "אחותי היא". אחרי הכל – לא מחליפים שיטה מנצחת.
על כורחה, שלא בטובתה
שרה שותקת. אברהם נושא את הנאום הקרבני שלו, נאום ה"באמת לא הייתה לי ברירה", ושולח את שרה אל עקידתה, והיא שותקת. בשביל שלא תגידו שזאת רק אני והפמיניזם שלי, הנה מדרש שמבקש למלל את שתיקתה ("לקח טוב", וירא כ'): "'ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא'. על כורחה שלא בטובתה, שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את, והיא לא רצתה לומר, לכך כתוב ויאמר אברהם".
המדרש שואל מדוע בפעם השנייה בה הפעיל אברהם את מנגנון "אחותי היא", הוא לא פונה אל שרה, כבראשונה, ואומר: "אמרי נא אחותי את", ותשובתו היא שכבר במצרים שרה לא רצתה לשתף פעולה עם רעיון העוועים של אברהם, ועל כן בבואם לגרר הוא אפילו לא מנסה להשיג את הסכמתה. במהירות, לפני שתספיק להתנגד, הוא מכריז בפני אבימלך: "אחותי היא", והיא נלקחת.
שרה, אחותי השותקת, המדרש מאיר את נואשותך ואת אומץ לבך, וממרחק השנים בא לי לומר לך (בחיבוק, בתודה ובלי טיפה של ניצול): "אחותי את".
אין צופים ניטרליים
חלק חשוב במאמץ למיגור תופעת הניצול המיני, הוא המאבק בעמדת ה"צופה מהצד", אותם שמודעות ומודעים לסיטואציה, וטועים לחשוב שאינם מעורבים בה. אין אנשים ניטרליים, אין מי שלא מעורב ומעורבת. כל מי שנמצאת בסיטואציה אלימה, כל מי שיודעת על אלימות – היא חלק מהסיפור, ועליה לבחור אם להיות חלק מהבעיה או חלק מהפתרון. אין מקום באמצע.
את שאלת הצופים בסיטואציה האלימה שואל מדרש שמזכיר לנו שגם לוט היה עם אברהם ושרה בירידה למצרים ("לקח טוב", וירא י"ט, כ"ט): "ויהי בשחת אלהים את ערי הכיכר ויזכור אלוהים את אברהם. מה זכירה זכר? זכר ללוט שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אמרי נא אחותי את. היה יודע לוט ושותק".
לצערי, הדרשן דורש את שתיקתו של לוט לשבח, וכורך בה את הצלתו. מדרש קשה זה מזכיר שדורות על גבי דורות (ובמקרים רבים מדי, גם היום) - הקהילה מתגמלת את השותקים נוכח אלימות מינית במשפחה. המדרש מעיד על האינטרס הקהילתי בעמדת "הצופה הניטרלי", והוא מלמד כמה חשוב להילחם בהעדפה קהילתית זו.
חיים עם קלון נמרץ
דברים קשים אמרו פרשנים מסורתיים על בחירתו של אברהם להציל עצמו בגופה של אשתו, ואביא כאן את דבריו החריפים של האברבנאל (פרשן מקרא ומנהיג בתקופת גירוש ספרד):
"במאמר אברהם לשרה 'והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך', ומי האיש המעלה שיבחר בחיים עם קלון נמרץ כזה ויבקש תועלת והטבה בהיות אשתו מזנה עם אחרים. ויותר ראוי היה שיבחר במוות לבלתי עשות נבלה".
בשן ועין ובתירוצים מביכים ינסה לבסוף אברבנאל לחלץ את אברהם מהתהום המוסרית שאליה השליך את עצמו, ולא יצליח. שהרי השאלה ששאל כאן גוברת באיכותה המוסרית על כל תשובה אפשרית.
מפתח אפשרי ליחסי שרה והגר
בתווך, בין מסירת שרה לפרעה למסירתה לאבימלך, נמצא סיפור גירוש הגר על ידי שרה. לאחר שקראנו על עלילות אברהם במצרים, מציג בפנינו המספר, לראשונה וכאילו בתמימות את הגר (בראשית ט"ז, א'):
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר". ואם לא די לנו בהבנה שהגר מגיעה מארץ הסיוט של שרה, מרחיב הדרשן וקובע שהגר היתה בתו של "הרוכש" של שרה (בראשית רבה, לך לך מ"ה): "הגר בתו של פרעה הייתה, וכֵיוון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בבית ונטל בתו ונתנה לו, אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר".
אין על הפטריארכיה
תראו איך בעלי הכוח מאוהבים בעצמם. כל כך מאוהבים, שהם בונים סצנות אונס מפוארות לנשותיהם ולבנותיהם. פרעה של המדרש מתלהב מהשמירה האישית שהציע אלוהים לאברהם, עד שהוא מוכן להתעלם מהסבל שהמיט אברהם על שרה; עד כדי כך לשכוח – שהוא נותן לו את הגר בתו כשפחה לאברהם, בעודו אומר לעצמו: "מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה, ולא גבירה בבית אחר". כן, אין בעולם אהבה כמו אהבה של אבא.
הגר היא האישה שמזכירה
הגר היא אולי האתנן שקיבל אברהם תמורת מכירת שרה. הגר מזכירה לשרה את חוסר הנאמנות של אברהם, את האונס וההזניה. ואם לא די בכל אלה – הגר מצליחה במשימה היחידה שבה שרה מבקשת להצליח, ולשווא.
אי אפשר להצדיק אלימות, ואני לא מתכוונת להיות הסנגורית של שרה ביחסיה עם הגר, ועם כל זה לא קשה להבין את עצבונה וחרונה של שרה, ואת חוסר יכולתה לעכל את הגר.
ובבית המדרש של הטוקבקים
במהלך השבוע הועלו בבית המדרש הצעות שונות לפתרון החידה מדוע קולל כנען בעוון אביו חם. מישהי (או מישהו) בתגובה 118 כתב: "כרגיל לוייס - מאמר מגמתי ולא מדויק במתכוון: כנען הוא זה שבלש אחרי נוח, ראה אותו בשיכרותו וערומו, ורץ להביא את הסקופ לאביו. באמת העבד הוא חם, אולם לא כל צאצאיו היו במעשה ולכן נתקללו צאצאיו של זה שידו היתה במעל, אבל למה לתת לעובדות לקלקל דעה?"
צדיק/ה, אין בעולם כתיבה לא מגמתית, והמאמרים שלי תמיד מגמתיים ובמודע. אבל אני מתאמצת לדייק במקורות המגמתיים שאני מצטטת. ואת/ה, את מה את/ה מצטט/ת? אלו מדרשים טובים ויפים, אבל כל זה לא כתוב בתורה.
שבת שלום!