דו"חות מהירות בוטלו בגלל איחור בהזמנה לדין

שופטת תעבורה איחדה 4 תיקים שבהם טען הסנגור שהנהגים לא קיבלו את הזימון ארבעה חודשים מיום העבירה. היא ביטלה שלושה מהאישומים

עו"ד שמואל גייזלרפורסם: 22.12.16 , 07:31

בית המשפט לתעבורה בתל אביב ביטל לאחרונה שלושה דו"חות שנרשמו על מהירות מופרזת בשל איחור במועדי מסירת ההזמנה לדין. השופטת ענת יהב שדנה בתיקים במאוחד בשל הטענה הזהה של הנהגים, קבעה שהמדינה לא זימנה אותם כנדרש בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה. טענתו של נהג רביעי בדיון המאוחד נדחתה והוא יעמוד לדין.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ארבעה נהגים שונים תועדו בשלוש השנים האחרונות במצלמות תנועה באזור המרכז כשהם נוסעים במהירות כפולה מהמותר. כל אחד מהם קיבל הזמנה למשפט כמה חודשים לאחר מכן. במרס השנה הגיעו ארבעת התיקים במאוחד לבית המשפט לתעבורה בתל אביב, שם טען הסנגור של הארבעה שיש לבטל את הדו"חות מחמת התיישנות.

תביעה

מהיר ועצבני: כך זוכה נהג שנמלט משוטרים

מערכת PsakDin

כתב אישום שהוגש נגד נהג ייחס לו בריחה מניידת ליד ירושלים וגרימת נזק. אלא שהוא הצליח לטעת ספק בלב השופט כשטען שלא הבחין שהורו לו לעצור

מהיר ועצבני: כך זוכה נהג שנמלט משוטרים

לדבריו, במקרה של עבירות תעבורה, שהחשד לביצוען מבוסס על צילום הרכב, המדינה נדרשת לזמן את הנאשם לדין (לאחר הגשת כתב האישום) בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה. אלא שלטענתו, המדינה לא עמדה בחובה זו והזמינה את הנאשמים לדין לאחר הזמן הקצוב בחוק סדר הדין הפלילי.

לנוכח טענה זו עבר נטל ההוכחה למדינה, שנאלצה להראות לבית המשפט בראיות פוזיטיביות כי עמדה בלוח הזמנים הנקוב בחוק ומסרה לנאשמים הזמנות בזמן.

הסנגור טען שהמדינה לא עמדה בנטל משום שבאישורי המסירה שהציגה בבית המשפט לא הופיעו מלוא הפרטים המהותיים, כמו מועד המשלוח, הכתובת שאליהן נשלחו וחתימת הדוור. הסנגור טען שאישורי מסירה התקניים שהוצגו על ידי המדינה נשלחו לאחר מכן, והגיעו לנאשמים רק לאחר המועד החוקי.

יש היגיון מאחורי החוק

השופטת ענת יהב קיבלה את טענותיו וכתבה כי הרציונל מאחורי דרישת החוק לפרק זמן של ארבעה חודשים הוא "מתן האפשרות לנאשם להתמודד עם המיוחס לו בדו"ח או באישום באופן אפקטיבי, כאשר זכרונו עדיין יכול לשחזר את מועד ביצוע העבירה הנטען ונסיבותיו".

השופטת הסבירה שמסירה תיחשב כחוקית תוך 15 יום מיום שליחת ההזמנה בדואר רשום, אלא אם הנאשם הוכיח שלא קיבל אותה מסיבות שאינן תלויות בו. כלומר, המדינה צריכה להוכיח את עצם שליחת ההזמנה, ולצורך כך עליה להציג אישורי שליחה או מסירה שנושאים פרטים מהותיים שמהם ניתן ללמוד על הגעת ההזמנה ליעדה.

לגופו של עניין מצאה השופטת שבשלושה מתוך ארבעת המקרים המדינה לא הציגה אישורי מסירה שכוללים את כל הפרטים המהותיים כאמור, באופן שלא ניתן לדעת מתי ההזמנות נשלחו ואם הגיעו לנאשמים בזמן. היא ציינה שאישורי מסירה נוספים שהציגה המדינה אמנם עמדו בתנאים האמורים, אולם אלה כבר הגיעו לנאשמים אחרי המועד הקצוב בחוק (כלומר, יותר מארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה לכאורה.

לפיכך קבעה השופטת שהדו"חות הללו התיישנו ומשכך ביטלה אותם. לגבי הדוח הרביעי, מצאה השופטת יהב שההזמנה לדין נשלחה לנאשם בזמן וכראוי אך הנאשם סירב לקבלה ומכאן שאין לבטלו.