כשרבנים רצו עבדים יהודים
כל מי שיעיין בתלמוד הבבלי יזהה בקלות, אם אוזניו יהיו כרויות לכך, את נאקות העבדים המשרתים את גדולי חכמי בבל ואת משפחותיהם
הצחוק הרע של הגורל
בסופם של ימי הרעב הפך יוסף את כל המצרים לעבדי פרעה. הזמן הוא גלגל אכזר, ובסופם של ימי ההתנחלות והפריחה במצרים, יהפכו צאצאי יוסף לעבדי המצרים. כי הרי "לא לעולם חוסן", ומי שמסכים לחיות בחברת רשע, ייכווה ממנה בבוא היום.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
העבדוּת מספרת את קלון האנושות. העבדוּת היא הבחירה המבישה שלנו לנצל את אחיותינו ואחינו הנתונים במצוקה, במקום לחמול ולפרוס איתם את לחמנו. משום כך לא מפתיע חששם של פרשנים וחוקרים לעסוק בסוגיית העסקת עבדים על ידי יהודים.האתוס שלנו, היהודים, הוא שיצאנו מבית עבדים על מנת להנחיל לעולם את ערכי החירות והצדק, ואיך נדבר בחוויית החיים ההפוכה – בחיינו כמשעבדים?
אפילו ילתא אהובתי
כל מי שתעיין בתלמוד הבבלי תזהה בקלות, אם אוזניה יהיו כרויות לכך, את נאקות העבדים המשרתים את גדולי חכמי בבל ואת משפחותיהם. אפילו על ילתא, אהובתי התלמודית, האמידה והמיוחסת (כן, זו שהייתה גם אשתו של רב נחמן ובתו של רבה בר אבוה שאולי היה ראש הגולה) מסופר שהייתה מתניידת ממקום למקום, ביום חול ובשבת, על אלונקי (סוג של אפריון). ומי נשא אפריון זה למענה? ומי נשא את רב נחמן בעלה ואת אביה על אפריונים מוזהבים וגדולים אף יותר?
גם יהודים משעבדים יהודים
לי זה לא משנה אם יהודים שיעבדו גויים או יהודים. גם בעניין זה אני בעד שוויון. לא משעבדים. נקודה. אבל נדמה שלתורה זה כן משנה, שכן החוק המקראי קובע (ויקרא כ"ה, מ"ד-מ"ו): "וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם... לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ". אז לפחות עבדים יהודים זה רע, נכון?
דרשנים להרע
אני מאוד אוהבת את הבחירה התלמודית בדרשנות חסרת סייגים. מבחינתם של חז"ל שערי דרשנות לעולם לא ננעלו. גישתם זו מעבירה את האחריות הפרשנית והמוסרית לידיים אנושיות. אבל יש רגעים שבהם בני האנוש, גם המלומדים שבהם, מביישים את הכוח הדרשני שניתן בידיהם. כזו היא הדרשה התלמודית הבאה (בבא מציעא עג, ע"ב. מתורגם מארמית):
"רב סעורם אחיו של רבא היה תוקף אנשים שאינם טובים ומכניס אותם תחת האפריון של רבא. אמר לו רבא: יפה אתה עושה, שלמדנו: ראית אדם שאינו נוהג כשורה, מנין שאתה רשאי להשתעבד בו? תלמוד לומר: 'לעולם בהם תעבדו ובאחיכם'".
שנינו יחד תחת אפריון אחד
רבא, מגדולי וחשובי בבל, חי בקהילה היהודית העשירה של מחוזא, והיה שם לראש ישיבה. סיפורי כסף מביכים שונים קשורים בשמו, והם גרמו ליהודים לאורך הדורות לזוע בחוסר נוחות באפיריוניהם... בסיפור שלפנינו מחפש אחיו של רבא עבדים שישאו את אפיריונו של האח הנכבד והמלומד. רב סעורם נוטל (כנראה קונה) אנשים שחייבים כספי מיסים לשלטונות, והופך אותם לעבדיו של רבא (ועל כך אפשר ללמוד מההקשר של הסוגיה).
והנה ההפתעה – העבדים האלה הם יהודים עניים, וכשנדרש רבא להצדיק את אחיו שקנה למענו עבדים מבני עמו, הוא מציע דרשה פורעת סדר. את הפסוק "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ", הוא קורא בדרכו היצירתית, תוך שהוא משנה, בסך הכל, את הפיסוק. אה... וגם חותך את סוף הפסוק. וזה מה שנשאר לו: "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם", ומכאן שמותר לשעבד את כולם - גויים ויהודים.
הוא שאמרתי: אם הרוע הותר, כולם יסבלו ממנו בסופו של דבר.
ואני רפורמית...
אם הייתי מציעה כאן אפילו עשירית מההתפרעות הדרשנית של רבא, אתן, חברותיי הטוקבקיסטיות (וחבריי הטוקבקיסטים – אף יותר), הייתן רוגמות אותי במילים קשות מבליסטראות. אפילו הליברליות ביותר לא היו יכולות לקבל בסלחנות חירות פרשנית שכזו.
חברות יקרות, על הטירוף הדרשני הזה בנויה התרבות שלנו, ואני אוהבת אותו גם כשהוא משחק לרעתי. ואתן, מה יש לכן לומר על התרבות הדרשנית של רבא?
אנחנו לא טובות יותר
שלא יהיו אי הבנות, אני לא בטוחה שהאוטובוס והמכוניות שבהן אני נוסעת, האוכל שאני אוכלת או הבגדים שאני לובשת הוכנו בדרך מוסרית יותר מחיי העבדוּת שתחת האפיריון של רבא או ילתא. לפני שנתנשא נזכור שעבדוּת קיימת גם היום, גם אם היא רחוקה מהבית שלי.
כשיש רצון רבני
מדרשתו של רבא נשוב ונלמד שצדקה לגמרי חברתנו בלו גרינברג בטענתה: "כשיש רצון רבני – יש מוצא הלכתי". בתרבות הדרשנית וגם בתרבות הלמדנות ההלכתית, אין גבולות. אם יש גבולות הביאוהם לכאן ונדעם – נדבר גלויות יש או אין. שכבר אנחנו עייפים מאוד מהטענה חסרת הבסיס והראיות שאי אפשר לפסוק כל הלכה שרוצים. אפשר ועשו זאת תמיד, אלא שמאז פרוץ הרפורמה, לקחה על עצמה הרבנות האורתודוכסית את תפקיד החדשנית הגדולה, כשהמציאה את הטענה ש (בכל הקשור לחיים היהודיים): "חדש אסור מן התורה". יסלח לי החת"ם סופר – טענתו השמרנית היא שטות מחולטת מבחינה היסטורית, ואני אשמח לדוגמאות שיסתרו את דבריי.
רוצים דוגמה אקטואלית?
השבוע התבשרנו שרבנים גייסו את ההלכה על מנת להילחם בבלניות קשות יום המבקשות להסדיר את תנאי ההעסקה שלהן. כשרק רוצים – התעמרות בחלשות היא מִצווה. הלוואי שבאותה קלות, ואפילו בקצת פחות, היו פוסקים הלכה לטובות אומללות ואומללים שממש זקוקים לכך. הנה כי כן, הרצון הרבני הוא תמיד המפתח.
הצבא הכי מוסרי... התרבות הכי מוסרית...
שוב תשאלו, למה אני צריכה להראות תמיד את הצדדים המביכים של התרבות שלנו? התשובה שלי היא פשוטה: בשביל שלא נתנשא, ובשביל שלא נחשוב שהמוסר נח בשלווה בכיס הקטן שלנו. ובשביל שנזכור שצריך לחנך נשים ואנשים לאהבה ולחמלה, ובשעת מבחן כולנו מועדות לכישלון.
ובבית המדרש של הטוקבקים
יוני (טוקבק 99 משבוע שעבר) כתב לי: "כתבת שהאחים חשדו בו (ביוסף) שהוא להוט אחר הזכרים כפרעה . הקורא מבין שהחשד היה מתוך היכרות של האחים עם אחיהם, בעוד האמת היא שהמדרש מתייחס לרגע שבו יהודה פונה אל יוסף בעודו משמש כמשנה למלך מצריִם, ומתכוון להקניטו ולהילחם בו אם יאסור את בנימין.
"חבל לי שאת לא נאמת לרוח של אלו שעליהן את כותבת. עוד יותר חבל שחוסר הכנות שלך גורם לך להשתמש בדמויותיהם כדי לממש את מאווייך בצורה הפוכה למה שהם רצו והתכוונו. לדבר זה קוראים - כפיות טובה. ולפגיעה בדמויות שמהוות את הנשמה הטהורה של העם הזה קוראים - רשעות. מקווה שיהיה לך את האומץ לפרסם דברים כנים אלו המשקפים כעס של רבים ולהתמודד עימם".
יוני יקר, אומץ אני חושבת שיש לי, אבל פרסום דבריך לא דורש אומץ מיוחד. דברים כנים כתבת, וניכר שהם נכתבו בלהט, ואני שמחה להתייחס אליהם.
אכן, "כי כמוך כפרעה" נאמר מיהודה ליוסף, אבל אין בדברים הקנטה, אלא כבוד וחנופה. יהודה של המקרא לא אומר כאן דבר על נטיותיו המיניות של יוסף. מי שמכניסים תוכן זה לדברי יהודה, הם חז"ל שידעו שמדובר ביוסף, ושאלתי היא: מדוע היה להם חשוב לשלב רמיזות מיניות מסוג זה בתיאורו של יוסף? בשביל מה להם לכרוך (גם אם בהקנטה) את יוסף ללהיטות אחר הזכרים?
יוני, לאף אישה ואיש בעולם אין נשמה טהורה. אין כזה דבר. האמונה שיש בעולם אנשים עם נשמות טהורות עלולה לגרום לעיוות מוסרי, ועל כן אני כל כך מתנגדת לה.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
