קר לכם? זה לא אומר שאין התחממות גלובלית
טראמפ לא לבד: מחקר קובע שאנשים שגרים במדינות חמות נוטים יותר להאמין ששינוי האקלים אכן מתרחש, מאשר תושבים במדינות המתמודדות עם מזג אוויר סוער וקיצוני. אז למה אנחנו מעדיפים להתכחש למציאות?
"חדשות אן.בי.סי קראו לזה 'הכפור הגדול' ואמרו שזה מזג האוויר הקר ביותר מזה שנים. האם המדינה שלנו עדיין מבזבזת כסף על תרמית ההתחממות הגלובלית?", כך כתב דונלד ג'יי טראמפ, הנשיא הבא של ארה"ב, בחשבון הטוויטר שלו בחורף הקר של 2014.
לא רק ההתחממות: סיכון נוסף לאיי העולם
הפיתרון הניו יורקי לשינויי אקלים והצפות
כל אחד יכול לעצור את ההתחממות הגלובלית
טראמפ לא לבד. אנשים רבים בעולם לא מבינים כיצד יכול להיות שמדענים מדברים על "התחממות גלובלית" - השם הרווח לשינוי האקלים עד לפני כמה שנים - בזמן שבחורפים האחרונים נשברות במקומות שונים בעולם שיאי קור ומתרחשים יותר ויותר אירועים של סערות חורף קשות ברחבי הגלובוס.
הבלבול הזה מקל על טראמפ - שאינו מאמין גדול בנושא שינוי האקלים, ואף עשה מאז נבחר לא מעט צעדים שמעוררים דאגה בלבם של התומכים בצעדים להאטת שינוי האקלים - לסכל את מאמציו של קודמו לתפקיד להילחם בתופעה, כמו גם להעמיד בסכנה מאמצים גדולים אחרים של ארגונים בינלאומיים הפועלים להאט את תהליך שינוי האקלים.
אקלים או מזג אוויר?
כעת יש לצורת החשיבה של טראמפ גם גיבוי מחקרי: חוקרים מבוסטון גילו שהדרך שבה אנשים תופסים את שינוי האקלים מושפעת הרבה יותר מתחושת בטן ומחוויות אישיות מאשר ידע מדעי (כלומר, אל תבלבלו אותם עם עובדות). על פי המחקר, אנשים ממדינות שבהן נשברים בשנים האחרונות שוב ושוב שיאים של טמפרטורות חמות נוטים לקחת ברצינות את איום שינוי האקלים, בעוד שבמדינות שסובלות מגלי קור ושאינן חשות את ההתחממות באופן מיוחד נוטים האנשים להיות ספקנים יותר בנושא.
כיום קיים קונצנזוס רחב מאוד בקהילה המדעית לפיו לא רק ששינוי האקלים אכן מתרחש, אלא גם שהוא קורה כתוצאה ממעשי ידי האדם, ששורף דלקי מאובנים בקצב שהולך ועולה מאז ימי המהפכה התעשייתית ובכך גורם לעליית ריכוז גזי החממה באטמוספרה. אך על פי החוקרים, ייתכן שהקושי לתפוס את הניגוד נובע בחלקו מבלבול בקרב הציבור בין הקונספט של "אקלים" לעומת "מזג האוויר".
אנשים רבים נוטים לחשוב שמדובר בשמות שונים לאותו נושא, אך למעשה בין המונחים יש הבדל משמעותי: "מזג האוויר" משקף שינויים באטמוספרה בטווח זמן קצר או נקודתי - טמפרטורות, אחוזי לחות, מהירות הרוח, גשם וכו' - כלומר, גורמים היכולים להשתנות בכל רגע נתון. "אקלים", לעומת זאת, מתייחס למגמה מתמשכת של מזג האוויר, או למזג האוויר הממוצע באזור מסוים על פני תקופה ממושכת, בדרך כלל של לפחות 40-30 שנה.
כאמור, רבים אינם מודעים להפרדה בין המונחים או מבלבלים ביניהם ולכן הם נוטים לפרש את מזג האוויר הנקודתי - סופת שלגים חזקה מהרגיל, למשל - כהוכחה לכך שהתחממות כדור הארץ אינה מתרחשת, זאת אף על פי שאחת מתופעות שינוי האקלים היא התרבותם של אירועי קיצון כדוגמת סופות חורף בעוצמות חזקות, ולא רק שאינה סותרת את המגמה האקלימית של התחממות ממוצעת, אלה אף מחזקת אותה כי התחממות כדור הארץ דוחפת אנרגיה רבה למערכת האקלים ומקצינה את כל צורות הביטוי שלו.
שינויים מתחת לרדאר
אך האם מדובר רק בבלבול סמנטי? נדמה שאופיו של שינוי האקלים גורם לרבים לחפש את כל הסיבות שאפשר למצוא, או להמציא, כדי להכחיש את קיומו. מניתוח של מאפייני האיום האקלימי עולה כי בכל אחד ואחד ממאפייניו הוא נוטה לגרום לנו להפחית מחומרתו: כל המנגנונים הפסיכולוגיים שלנו חוברים יחד להביא אותנו להמעיט בערכו של אחד הסיכונים הגדולים ביותר העומדים כרגע בפני האנושות.
לפי ד"ר נורית כרמי, ראש התכנית ללימודי חברה וסביבה במכללה האקדמית תל-חי, היכולת שלנו להעריך סיכון קשורה באופן הדוק במידת ההיכרות שלנו עם ההשלכות שלו ובמידת ההתנסות האישית עִמו. "אדם שהתנסה בהתממשות של איום יעריך אותו כחמור יותר”, היא מסבירה.
כרמי סקרה במאמר שהתפרסם בדצמבר 2015 בכתב העת המדעי "אקולוגיה וסביבה" עשרות מחקרים שבדקו את תפיסת האדם את שינוי האקלים, בניסיון להסביר מאין נובע הפער בין ההתרעות החמורות המתקבלות מהקהילה המדעית לעומת האדישות היחסית של הציבור, ורבים מנבחריו, לנושא. בין הגורמים הנוספים שכרמי מונה כסיבות לגישה זו היא אי-המידיות שבו: כלומר, על אף שחלק מתופעות השינוי כבר מתרחשות היום, רוב התחזיות לשינויים משמעותיים מתייחסות לעשרות השנים הבאות. כך קורה שהשינויים האטיים חולפים "מתחת לרדאר" של התפיסה החושית שלנו.
סיבה נוספת שמרחיקה את הציבור מהפנמת הסכנות הטמונות בשינוי האקלים היא גם גורם אי-הוודאות שבו: מכיוון שהתחזיות לשינוי האקלים מתבססות על מודלים שאינם יכולים להצביע על תוצאות חד-משמעיות, אלא כי אם רק ניבוי בהסתברות מסוימת - הציבור מתייחס אליו כאל איום בערבון מוגבל, גם כאשר התחזיות מובאות כתרחישים ב"סבירות גבוהה מאוד".
בסקר שהתבצע בארה"ב במהלך 2014 נמצא שרק 50% מהציבור האמריקאי מאמינים ששינוי האקלים אכן מתרחש בעקבות פעילות האדם, ורק 33% מהציבור חושב כי מדובר ב"בעיה רצינית מאוד". הנתונים האלה בהחלט יכולים להשתנות בארבע השנים הקרובות, שבמהלכן נשיא שמטיל ספק בשינוי האקלים ינהיג את המעצמה החזקה בעולם ונדמה שזה תלוי לא מעט ברגישות של הנשיא לקור.
לפניכם סרטון המתאר את הקושי הרגשי להפנים את שינוי האקלים, שיצרו תמי ונקה, קארין מוכתר וקרינה מורביוב, סטודנטיות לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, במסגרת שיתוף פעולה עם זווית:
הכתבה הוכנה בסיוע "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"
לפנייה לכתב/ת 
