חסיד באיראן: הרב וייס ומלחמתו בישראל
בין שמונים משלחות, רובן ממדינות האיסלאם, שהגיעו לוועידה האנטי-ישראלית הבינלאומית בטהרן - התייצבה גם משלחת יהודית אחת, בהנהגתו של הרב ישראל דוד וייס. מה מניע את השוליים החרדיים לזרועות אויבי ישראל, ומדוע הם לא לגמרי לבד
הוועידה הבינלאומית של מתנגדי ישראל מתכנסת באיראן - הזדמנות נהדרת עבור האנטי-ציונים "משלנו" להפגין גם הם את איבתם למדינת היהודים: בין 80 המשלחות (רובן ממדינות האיסלאם) המשתתפות בעצרת הפרו-פלסטינית, הנערכת אחת לארבע שנים בבירה טהרן - התייצבו גם הפעם נציגי "נטורי קרתא" - הפלג החרדי הקיצוני הרואה בקיומה של ישראל מעשה התגרות ומרד נגד אומות העולם, וכתוצאה מכך גם עבירה דתית חמורה, וכפירה באלוהים.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
בין החליפות והכאפיות, כאנטי-ציוני שווה בין שווים, הופיע בוועידה ישראל דוד וייס. הוא בן למשפחה מפורסמת בחוגים אלה, ומי שנחשב לאחד ממנהיגיהם בארה"ב. כשדגל פלסטין כרוך סביב צווארו, לראשו מגבעת יהודית-רבנית ואת פניו מעטרות פאות חסידיות מסולסלות - האזין וייס בקשב רב לאחד הנאומים הקשים והבוטים שנשמעו לאחרונה מפי המנהיג הרוחני העליון של איראן, אייתוללה עלי חמינאי, נגד ישראל: הוא הגדיר אותה "מדינה מזויפת" ו"פרק מלוכלך" בהיסטוריה, וטען כי מדובר ב"גידול סרטני" שבו יש לטפל "שלב אחר שלב" – "עד לשחרורה המלא של פלסטין".
קראו עוד בערוץ היהדות :
מאיקאה ועד לגמ"ח: תפסיקו לבקש מהחרדים להתנצל/ חיים קליגר
הרב וייס הוא אחד הסמנים הקיצוניים של "נטורי קרתא" (בתרגום חופשי: "שומרי העיר") - תנועה שולית וזניחה יחסית, שתרגמה את האידיאולוגיה הדתית האנטי-ציונית מבית מדרשה של חסידות סאטמר, לכדי כריתת ברית עם אויבי ישראל ושיתוף פעולה איתם (אם כי היא איננה מעורבת בהתארגנויות טרור נגד המדינה ואזרחיה).
בעבר נפגשו הוא וחסידים נוספים עם הנשיא האיראני הקודם, מחמוד אחדמדיניג'אד, לאחר נאום השטנה שנשא בארה"ב, והסביר אז כי "אנחנו יודעים שהוא לא האויב של היהודים ושיש לו קהילה יהודית בארצו שהוא מכבד ומגן עליה ואף תומך בה".
על הביקורת שספג נוכח הרעפת החיבה המצולמת עם מי שמזוהים עם שנאת ישראל - אמר כי "נשיא איראן הוא לא נגד היהודים אלא נגד המשטר הציוני". הוא אף האשים: "במשך דורות, הקב"ה אמר לנו שהתורה היא ההגנה שלנו וההנהגה הציונית על שום כפירתה בתורה והסטייה מדרכיה מתעלמת מהאזהרות הכתובות בה, מה שעלול להביא את העם היהודי לתוצאות קטסטרופאליות כפי שאנו רואים כיום וזה הדבר שאנו יוצאים נגדו".
גם לעשבים שוטים יש שורשים
הפלג הקיצוני מונה כמה מאות בודדות של חברים ברחבי העולם, המרוכזים בעיקר בניו-יורק ובלונדון, וגם ביניהם קיימת מחלוקת על דרכם ומעשיהם של וייס וסיעתו. מתנגדיהם טוענים כי אין לעבור את הגבול שבין התנגדות רעיונית לקיומה של ישראל, לבין תמיכה (גם אם עקיפה) במאבק המזוין בה ובהרג יהודים.
אלא שגם "עשבים שוטים" לא צומחים בלי שורשים, ואלה טמונים, כאמור, באידיאולוגיה האנטי-ציונית של סאטמר - "לא למדינה יהודית לפני בוא המשיח". אז איך זה שדווקא מי שרואים את עצמם כנושאי הלפיד של עם ישראל, וכנציגיה המקוריים של "היהדות הנאמנה", מתנגדים לבית לאומי עבורם? התשובה: גם החרדים שותפים, כמובן, לחזון הנביאים בדבר ריבונות יהודית בארץ ישראל, אלא שלשיטתם, המדינה שנוסדה בתש"ח – הורתה ולידתה בחטא. היא איננה ממלאת את ייעודה על-פי התורה - ולכן פסולה מעיקרה.
אידיאולוגיה זו יונקת בעיקר מהגותו של האדמו"ר, רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בספרו "ויואל משה" הוא דן בשתי שבועות שהשביע אלוהים את עם ישראל, על פי הגמרא במסכת "כתובות": לא למרוד באומות העולם, ולא לדחוק בכוח את הגאולה (ועוד שבועה לגויים: לא לשעבד את היהודים יתר על המידה). מסקנתו של האדמו"ר הייתה שהתנועה הציונית והקמת המדינה, הם הפרת שבועה של ישראל כלפי אלוהים.
נושאת הדגל של תפיסת עולם זו כיום היא "העדה החרדית" - פלג קיצוני ירושלמי, מיעוט בחברה החרדית, המורכב מקואליציית חצרות אנטי-ציוניות. אנשיה אינם מכירים במדינת ישראל, לא משתתפים בבחירות למוסדותיה, נמנעים מלקיחת תקציבים מהממשלה - ומקפידים שלא להשתמש בשירותיה. לשיטתם, על ההתנגדות להיות חזקה במיוחד, שכן המדינה היא "זיוף" הגורם לבלבול אידיאולוגי וחינוכי - ואותו יש לעקור.
נטורי קרתא לא לבד
בשולי המחנה התפתחה עם השנים תופעה קיצונית יותר, שכאמור שנויה במחלוקת פנימית, כאשר קבוצות "קנאים" תרגמו את אמונתם זו לשיתוף פעולה עם אויבי ישראל, כהבעת תמיכה במאבקה של איראן נגד "היישות הציונית", ושותפות בממשלה הפלסטינית של יאסר ערפאת. הרציונל: אלה מצהירים כי אינם שונאים יהודים אלא רק מתנגדים לציונות, מה שמהווה חיזוק לטענתם הדתית נגד המדינה. ל"עדה החרדית" ולאיסלאם הקיצוני, אם כך, ישנם, לשיטתם, אינטרסים זהה.
החיבור לעולם הערבי הוא למעשה הצהרה כי מצבה הבינלאומי של ישראל, האיום הקיומי עליה והעובדה שעדיין "קמים עלינו לכלותנו" הם כולם הוכחות שאסור היה להפר את השבועה, למרוד באומות העולם ולהקים מדינה, שהרי דווקא מעשה זה קומם אותם עליה - ולא שנאת יהודים. העיסוק בשואה - כמו כתובות גרפיטי ברוח זו שרוססו ב"יד ושם" ב-2012, לפיהן היא הייתה "אינטרס ציוני" - נועד להוכיח שהקמת המדינה הייתה מרד, שכן האו"ם הסכים לה רק בגלל תוצאות המלחמה.
אף שפרשנות האדמו"ר מסאטמר ל"שלוש השבועות" שנויה במחלוקת (הוגים אחרים סבורים שאין מדובר בהלכה למעשה, או שתוקפן פג), תפיסתו האנטי-ציונית השפיעה גם על הזרם החרדי המרכזי. עיקר ההיבדלות של ציבור זה הוא מסמליה של המדינה בלבד, ולא מכל שותפות עמה: הוא אינו מציין את החגים הלאומיים, ונציגיו בכנסת ("יהדות התורה") הקפידו במשך עשרות שנים שלא ליטול לעצמם תפקידי שרים, וכיהנו כסגנים בלבד במעמד שר - עד שבג"ץ פסל נוהג זה.
העוינות הפכה לאדישות
דמיון נוסף בין הפלגים החרדיים השונים הוא בבוז ובלעג שהם מפגינים כלפי הציונות הדתית, שאנשיה מקדשים את מדינת ישראל ותופסים את קיומה כצעד משמעותי בדרך לגאולה השלמה, ביאת המשיח. הדעה הרווחת בציבור החרדי - בין בקרב האנטי-ציוניים ובין אצל המתונים - היא כי השקפת העולם הממלכתית, לפיה המדינה נחשבת ל"מלכות ישראל" לעניינים שונים, העבירה את ה"מזרוחניקים" (כינוי גנאי לדתיים-לאומיים) על דעתם, עד שאינם מסוגלים לראות את מגרעותיה.
הביטוי העיקרי כיום בזרם החרדי המרכזי לאותה אידיאולוגיה איננו ביחס עוין למדינה, כי אם באדישות כלפיה: הרגשות הלאומיים-פטריוטיים חלשים יחסית, אחוזי הגיוס לצה"ל נמוכים מאוד (בין היתר כתוצאה מהשקפת עולם זו) והחרדים בחו"ל לא ימהרו לעשות עלייה. ה"דוד מאמריקה", אם הוא חרדי, גם לא ישלח לכאן כסף - אולי רק לחיזוק "עולם התורה".
לפנייה לכתב/ת 
