מול אלילים מרוסקים: הדור שנאלץ להתפכח

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק  >>  

עוד תרבות בערוץ היהדות:

• ספר: "הזוגיות החדשה" של הרב יהושע שפירא
• סרט: על השטיח האדום: כוכב חרדי בסרט דובר יידיש
• דוקו: "רווק דתי מתאפק וסובל, או שחוטא וסובל "
• אלבום: אייל כהן אחרי "THE VOICE": יחסים מורכבים עם אביב גפן
• קליפ: "אני פינגווין בעיר הקודש תל אביב "
• אופנה: בלי מחשופים, בלי גברים
• טלוויזיה: "המוסלמים האמינו שהם ממשיכי דוד המלך "
• תערוכה: הצצה נדירה: הילדים של מאה שערים
  

חומסקי כותבת על מערכות יחסים, רצוי כמה שיותר סבוכות. ברומן הקודם, "גחליליות", היו אלו שתי ילדות דתיות, והפעם - בין סטודנטית שהופכת לסופרת מצליחה, לבין מרצה כריזמטי שאליו היא נושאת עיניים. לצד הכתיבה הקולחת, הלירית, שכמו מזכירה שחומסקי היא לא רק סופרת אלא גם משוררת - מהדהדים ברקע המשברים שעוברים על הדור של חומסקי; הדור שגדל על ברכי הציונות הדתית, ומוצא את עצמו בעידן שבו גיבוריו נשחטים ומוקעים על עמוד הקלון המוסרי.

הארוטי והקדוש

הקול שמביאה חומסקי איננו רק עכשווי. סיפורו של הרב אלון והשבר שפער בקרב בני דורה, שולח אותה אחורה, הרבה אחורה - למדרש התלמודי המפורסם של רבי יוחנן וריש לקיש בנהר (בבא מציעא פ"ד), שממנו נבע הספר כולו: "שם בדיוק התחלתי. במקור הייתה גם סצנה של עמליה ויושי בבריכה של האוניברסיטה, כהתכתבות ישירה לסיפור ההוא, אבל אחר כך אמרתי שזה ישיר מדי. אני מאוד שמחה ששמת לב וששאלת, כי זה לגמרי משם, וזו גמרא נפלאה בעיניי. יש שם משיכה מינית, יש את המקום הזה של ההערצה של תלמיד לרב שהוא על סף התאווה והזעם שיש בסופו של דבר".

"הגיבורה היא לא אדם בוגד. יש ספקטרום רחב יותר של רגשות בעולם, ורציתי להשאיר את הסוף הרבה יותר פתוח וחומל. בסיפור התלמודי יש גם נתק של עשר שנים, המסתיים במוות וחרטה שלאחר המוות. לא רציתי, נחמץ ליבי, נקשרתי לגיבורה במשך שלוש שנים, ולא רציתי לגמור ככה. האמת היא שכתבתי המון סופים, מחקתי וכתבתי מחקתי וכתבתי, עד שהחלטתי להשאיר את הנוכחי".

מסמסת בשבת

חומסקי נוגעת במתח המתמיד בין קודש לחול, שמלוּוֶה לחיים הדתיים במאה ה-21, מתח שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהחלטה חפוזה של הגיבורה בליל שבת אחד, כשהיא בודדה ומרוחקת, לסמס הביתה. תופעת המסמסים הדתיים בשבת היא רק אחת מההתייחסויות המעודנות של חומסקי למתח הזה.

"פנאטים דתיים בכל הקצוות דומים מאוד. אין הבדל בעיניי אם הם חילונים או דתיים. זה מצחיק שהם לא רואים את זה"(צילום: שמרית טרנר)

"אין מערכת יחסים שמנותקת מהארוס"

חומסקי מקפידה להדגיש שוב ושוב שגיבורת ספרה היא אישה מוסרית שאינה "מפרקת משפחה" – אך קשה שלא לתהות אם יש פה בכל זאת קושיה על נאמנות, ואיך מונוגמיה וחיי משפחה משתלבים עם הערצה ונשיאת עיניים לאדם אחר. ואיפה זה משתלב מתחת לאותו מבנה קשיח דתי-בורגני של הסופרת?

(צילום: שמרית טרנר)