פינוי בשכונת הארגזים: "רוצים להשאיר משפחה בלי בית"

2 חברות נדל"ן חתמו על הסכם פינוי-בינוי מול משפחה שהתגוררה בשכונה בת"א, אבל חזרו בהן אחרי סכסוך ארוך. ביהמ"ש חייב אותן לעמוד בהתחייבות

עו"ד אורי ח. פיינטוךפורסם: 23.03.17 , 22:09

בית המשפט המחוזי בתל אביב אסר לאחרונה על חברות "פרידמן חכשורי" ו"אביוד נכסים" לחזור בהן מהסכמי פינוי-בינוי שחתמו מול משפחה משכונת הארגזים שהתגוררה על שטח שבו הקימו פרויקט נדל"ן. בקשת החברות לבטל את ההסכמים נבעה מסכסוך מתמשך מול אב המשפחה, אולם השופט רחמים כהן עצר אותן: "לא עשיתן מאמצים מתבקשים לקיום ההסכם".

ב-2004 חתמה המשפחה - זוג הורים ושני ילדיהם שגרו בבתים סמוכים - על שלושה הסכמי פינוי-בינוי עם שתי החברות. נקבע שתמורת הפינוי תקבל המשפחה שלוש דירות חדשות בפרויקט החדש שייבנה במקום. ב-2007, לאחר השלמת הבניין הראשון בפרויקט, נכנסו ההורים לדירת הפיצוי שיועדה להם בנסיבות שנויות במחלוקת שהביאו לסכסוך משפטי שהסתיים בפשרה. כחלק ממנה נקבע שההורים לא יקבלו את הבעלות על הדירה אלא לאחר שילדיהם יתפנו מבתיהם המקוריים.

תביעה:

הדיירים ברחו בסוף מו"מ על פינוי-בינוי

עו"ד אמיר שטיינהרץ

במשך עשור ממתין בניין בבת ים לפרויקט, ודווקא בשלבים האחרונים של ההליך ביקשו הדיירים לבטל הסכם ראשוני. בית המשפט לא איפשר להם

תביעה: הדיירים ברחו בסוף מו"מ על פינוי-בינוי

בתחילת 2015, שוב בנסיבות לא ברורות, חזר האב להתגורר בבית הישן וסירב להתפנות. אשתו והבנים הודיעו לחברות שהם מסתייגים מעמדת האב ונכונים לשתף פעולה, והבנים אף פינו את בתיהם ועברו להתגורר בדירה החדשה עם אמם. אבל כעבור כחודשיים הודיעו החברות לבני המשפחה על ביטול שלושת ההסכמים בשל ההפרה היסודית, ובתגובה עתרו האם והילדים לבית המשפט לאכיפת ההסכמים.

החברות טענו שהמשפחה הייתה צריכה לפנות את כל המתחם, ולא ניתן לקיים את ההסכמים רק לגבי חלק מבני המשפחה, שכן המונח "נכס" בכל אחד משלושת ההסכמים מתייחס לכל מתחם המקרקעין שבסופו של דבר לא פונה.

לעומת זאת, האם והבנים גרסו שהמונח "נכס" מתייחס למבנה המגורים של כל אחד בפני עצמו, ואין שחר לפרשנות שלפיה כל אחד מהם אחראי לפינוי כל המתחם. הם טענו שהסכמי הפינוי-בינוי קוימו על ידם במלואם ואין עילה לביטולם. לדבריהם, החברות מעוניינות לבטל את ההסכמים רק כדי שיוכלו למכור את הדירות החדשות לאחרים.

תירוץ לא הוגן

ואכן, השופט רחמים כהן דחה את גישת החברות וקבע כי אין תלות בין ההסכמים, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו. הוא הבהיר שהמונח "נכס" לא הוגדר בהסכמים באופן ברור, וניתן לפרשו ככל השטח או מבנה מסוים המצוי עליו. היות שההסכמים נוסחו באופן חד-צדדי על ידי החברות, במקרה של ספק פרשני יש להכריע כנגד פרשנות המנסח.

השופט ציין שאף שהאב חזר בשלב מסוים לבית הישן, חברות הבנייה השתהו במשך שנים ולא ניסו לסלק אותו מהקרקע. נקבע כי הן נתנו "פתח" להפרה מצד האב, וכעת הן לא יכולות להיתלות במעשיו כתירוץ לביטול כל ההסכמים.

"נראה שהמבקשים (בני המשפחה) פעלו לקיום ההסכם, בעוד שהחברות עשו כל שידן למנוע את קיומו של ההסכם... החברות מבקשות להותיר את המבקשים ללא בית מגורים וזאת מבלי שעשו מאמצים מתבקשים לקיום ההסכם", נכתב בפסק הדין.

לפיכך קבע השופט כהן שבני המשפחה לא הפרו את ההסכמים, ועל כן הם תקפים ויש לפעול לפיהם. בהתאם, הוא הוציא כמה צווים והוראות לרישום הדירות על שם בני המשפחה. החברות אף חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50 אלף שקל.