תפוז בקערת הסדר: הגדה אלטרנטיבית לפסח

שלא כדרך הטבע

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 
  

אילו היו בהגדה של פסח דרשות מעניינות - דיינו

אבל ההגדה מכילה גם דרשות מהסוג הטרחני כדוגמת תחרות החכמים להעניק למצרים כמה שיותר מכות: "רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות?.... רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות?... אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.

איך נצליח להסביר את העובדה שדרשה זו שרדה דורות של משפחות רעבות וילדים עייפים?!

צאי מזה

כיוון שנאמרה בבתים פרטיים, שפר גורלה של ההגדה והיא זכתה בפחות קדושה וביותר גיוון. למעשה, מדובר בסידור התפילה הליבראלי ביותר שיצר העם היהודי. דוגמה לכך הם שירי המשחק המפורסמים (כ"אחד מי יודע" ו"חד גדיא") שנוספו אליה, והתאימו את הטקסט הארכני למצב רוחה של משפחה מותשת.

ליל סדר לזכויות חווה ואדם

ברוח מסורת החירות והגיוון של ליל הסדר, וברוח המסורת הפמיניסטית של טור זה, אספתי חלק מההצעות לחידושים בטקסי הסעודה המבקשים להתאימה לערכי השוויון. והנה לפניכן כמה הצעות:

תפוז בקערת הסדר:

האגדה המודרנית מספרת על סוזנה השל (בתו של הוגה הדעות הרב אברהם יהושע השל), שפנתה לאחד הרבנים בבקשה שיאפשר לנשים לעלות לתורה בבית הכנסת. השיב לה הרב: אישה בבימת בית הכנסת זה כמו תפוז בקערת הסדר... ומאז נוהגות פמיניסטיות להניח בחיוך ובגאווה תפוז בקערת הסדר (על גלגולי המסורת - ראו).

כוס מרים:

באהבה לאחותנו הנביאה שתפקידה הוקטן ועומעם במהלך השנים, מצרפים לכוס של אליהו את כוס מרים. בשל הקשר של מרים ליאור ולבאר במדבר, ממלאים את הגביע שלה במים. אני חושבת שמרים בהחלט ראויה גם ליין משובח ואולי עדיף לכבדה בשמפניה (לא מומלץ למזוג לה שמפניה ורודה).

כוס רות:

מנהג חדש-חדש - כוס יין לכבוד המצטרפות והמצטרפים לקהילות העם היהודי (אפשר לקרוא על כך כאן). הרב נעמה קלמן מציעה להשתמש ב"כוס רות" גם על מנת להזכיר לעצמנו את המהגרות והפליטות, ואת אחריותנו להוציא גם את אחיותינו לחירות.

"שפוך אהבתך על הגויים":

רבות ההצעות לתיקון הטקסט הקשה "שפוך חמתך על הגויים". פרופ' מיכל מושקט-ברקן סיפרה לי על המסורת שלהם, להמיר חלק זה של ההגדה בסיפור חסדם של הגויים שהצילו את משפחתם בזמן השואה.

שש מי יודעת? שש אמהות:

שניים-עשר השבטים המרכיבים את העם היהודי נוצרו ברחמן של שש נשים, אלא ששתיים מתוכן הוגדרו כשפחות, והפטריארכיה לא סופרת שפחות. שינוי משמח וחשוב (שיתרום גם לערנות וליצירתיות של המסובות), הוא להפסיק לשתף פעולה עם ההיררכיה העצובה של הנשים המקראיות, ולשיר "שש אימהות" (מותר לשמור על כבודה של המשנה ולשיר לסירוגין "שישה סדרי משנה" / "שש אימהות"). ומה נשיב על השאלה "ארבע מי יודעת?" זה ממש קל, שהרי ליל הסדר משופע ברביעיות.

כנגד ארבע בנות דיברה התורה:

לצד מסורת ארבעת הבנים, התפתחו בשנים האחרונות הצעות למסורת "ארבע בנות". אני אוהבת את הנוסח שחיברו הרבות תמר דבדבני ודליה מרקס:

אחת חכמה, אחת כועסת, אחת תמה ואחת שאינה יודעת לשאול.

חכמה, מה היא אומרת?

מה העדות והחוקים והמשפטים אשר הורישו אבותינו ואמותינו לכם?

אף אתם אמרו לה: ''עדות'' - על שום שאמותינו היו גם הן עדות לאותו הנס.

''חוקים'' - על שום שניתנו לנו חוקים לשוח בצלם ולהשיח בהם, שנאמר: "וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ" (תהלים קי"ט, מ"ח).

''משפטים'' - על שום: מילים, שירה, פרשנות מתחדשת, טיוב ותיקון שאנו מחויבים בהם.

כועסת, מה היא אומרת?

מה העבודה הזאת לנו?

אף אתם פרשו ידיכם לקראתה ואמרו לה:

גם לך חלק בליל יציאת מצרים הזה, שנאמר: "בשכר נשים צדקניות ... נגאלו ישראל ממצרים" (בבלי, סוטה יא). וגם קולך ראוי לו שיישמע מתרונן בשירת החירות, שנאמר על מרים הנביאה: "וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות ט"ו, כ').

תמה, מה היא אומרת?

מה זאת?

ואמרתם אליה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

''אדם'' - כל אדם, שנאמר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם...וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" (בראשית ה', ב').

''עצמו'' מה טעמו? לכל אחד ואחת מאתנו מצרים, שאותה אנו מצוּוים להכיר, שאותה אנו מצוּוים לצאת, שאותה אנו מצוּוים להוציא מקרבנו.

שאינה יודעת לשאול

אתם פתחו ואמרו לה: "הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ... הָרִימִי אַל תִּירָאִי" (ישעיה מ', ט') "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב" (שיר השירים ב', י"ד). כוחנו ייגרע וימעט שיחנו בלעדייך. "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ" (שמות י', ט').

כי שותפים כולנו ביציאת מצרים. מי ייתן ובשמחת חירותנו נהיה קשובים לקולות כל באי עולם.

ובבית המדרש של הטוקבקים

תודה לכולכן על התגובות וההתייחסויות לסוגיית בית המקדש וקורבן הפסח. בסרטון המצורף אני מתייחסת לדבריו של "חמור עיוור" (יקירי, למה בחרת לך שם כזה, ולמה לא לפרסם דבריך בשם ומלכות?) בטוקבק 51 שחושב שלו ולי יש אויב משותף.

שבת שלום וחג שמח!

לכל הטורים של רוחמה וייס